ב וכן הענין בכל הנמצא ויחוסו אל ידיעתנו וידיעתו ית׳ – והוא: שאנחנו אמנם נדע כל מה שנדע מפני ההסתכלות בנמצאות, ומפני זה לא נוכל לדעת מה שעתיד להיות ולא מה שאין תכלית לו וידיעותינו מתחדשות-מתרבות כפי הדברים אשר מהם תושג ידיעתם; והוא ית׳ אינו כן! – רצוני לומר: שלא ידע הדברים מצידם עד שיפול הריבוי וההתחדשות, אבל הדברים ההם נמשכים אחרי ידיעתו הקודמת, המיישבת אותם כפי מה שהם עליו – אם מציאות נבדל, או מציאות איש בעל חומר קיים, או מציאות בעל חומר משתנה האישים, נמשך אחר סדר לא יפסד ולא ישתנה. ומפני זה לא יהיה אצלו ית׳ ריבוי ידיעות ולא התחדשות ושינוי ידיעה, שהוא בדעתו אמיתת עצמו אשר לא תשתנה ידע כל מה שיתחיב לפעולותיו כולם. והיותנו משתדלים לדעת איך הוא זה כאילו השתדלנו שנהיה אנחנו הוא והשגתנו השגתו. ואם כן, הראוי למאמת המודה על האמת, שיאמין שהוא ית׳ לא יעלם ממנו דבר כלל, אבל הכל גלוי לידיעתו, אשר היא עצמו, ושהמין ההוא מן ההשגה – מן השקר שנדעהו אנחנו כלל. ולו ידענו איך הוא – היה לנו השכל ההוא אשר יושג בו זה המין מן ההשגה – וזה דבר שלא ימצא במציאות אלא לו ית׳, והוא – עצמו. והבן זה! שאני אומר שהוא מופלא מאד ודעת אמיתי כשימשך אחריו, ולא ימצא בו דבר מן הטעות ולא מן ההטעאה ולא ישיגוהו הרחקות, ולא ייוחס בו אל האלוה ית׳ חסרון – שאלה הענינים הנכבדים העצומים לא ימצא מופת עליהם כלל, לא לפי דעתנו אנחנו – קהל אנשי התורה – ולא לפי דעת הפילוסופים לפי רוב התחלפם והתחלקם בזאת השאלה. וכל השאלות אשר אין מופת עליהם צריך שימשך אדם בהם אחר הדלת הזאת אשר נמשכנו אנחנו אחריה בזאת השאלה – רוני לומר שאלת ידיעת האלוה בכל אשר זולתו. והבינהו!