ה אמנם אלו האומרים שפעולות האלוה כולם לא כון בהם תכלית כלל – הביאם לזה הכרח, והוא בחינת כלל המציאות לפי דעתם – שהם אומרים מה תכלית מציאות העולם בכללו? ועל כרחם יאמרו כמאמר כל מי שיאמר בחידוש העולם, שכן רצה האלוה לא לעילה אחרת; וימשיכו זה בחלקי העולם כולו – עד שלא יודו שנקב המחיצה הענבית ובהירות הקרנים הוא מפני עבור הרוח הרואה עד שישיג מה שישיג, אבל לא ישימו זה סיבה בראות כלל, ולא נוקבה זאת המחיצה ולא הושמה אשר עליה בהירה מפני הראות – אבל כן רצה האלוה אף על פי שהיה הראות אפשר בחילוף זה. וכבר נמצאו אצלנו קצת פסוקים שמשמעם בתחילת העיון זה הענין – כאמרו: ״כל אשר חפץ ה׳ עשה וגו׳״ וכאמרו: ״ונפשך אותה ויעש״ וכאמרו: ״ומי יאמר לו מה תעשה?״. וענין אלו הפסוקים וכיוצא בהם הוא – שהדברים אשר ירצם האלוה יעשו בהכרח ואין שם מונע ימנע מהעשות רצונו [אלא שהוא ית׳ לא ירצה אלא אפשר ולא כל אפשר – אלא מה שגזרה חכמתו להיות כך]. וכן הפועל הטוב בתכלית הטובה שירצה האלוה לעשותו לא יבדיל בינו ובינו מונע ואין חושך. וזה הוא דעת כל בעל דת ודעת הפילוסופים גם כן, וכן הוא דעתנו אנחנו. שעם מה שנאמינהו שהעולם מחודש רוב חכמינו ויודעינו לא יאמינו שזה ברצון לבד לא בזולתו; אבל יאמרו שחכמתו ית׳ אשר תבצר ממנו השגתה חיבה מציאות זה העולם בכללו בהכרח כאשר נמצא, והחכמה היא בעצמה אשר לא תשתנה חיבה ההעדר קודם שנמצא העולם. תמצא זה הענין נזכר ל׳חכמים׳ הרבה בפרוש ״את הכל עשה יפה בעתו״. וזה כולו לברוח ממה שצריך לברוח ממנו – והוא שיעשה הפועל פעולה ולא יכון בה תכלית כלל. וכן אמונת המון חכמי תורתנו וכזה בארו נביאינו, והוא – שחלקי הפעולות הטבעיות כולם מתוקנות מסודרות נקשרות קצתם בקצתם וכולם סיבות ומסובבות, ואין מהם דבר להבל ולא לשחוק ולא לריק, אבל פעולות חכמה גדולה – כמו שאמר ״מה רבו מעשיך ה׳ כולם בחכמה עשית״ ונאמר: ״וכל מעשהו באמונה״ ונאמר: ״ה׳ בחכמה יסד ארץ וגו׳״ וזה נמשך הרבה אין צריך שיאמן חילופו. והעיון הפילוסופי יגזור כן, שאין שם דבר הבל ולא דבר שחוק ולא דבר בטלה בכל פעולות הטבע – כל שכן בטבע הגלגלים שהם יותר מתוקנים ומסודרים כפי מעלת החומר שלהם.
5 Those who hold that God’s works serve no purpose whatever believe that an examination of the totality of existing things compels them to adopt this theory. They ask what is the purpose of the whole Universe? they necessarily answer, like all those who believe in the Creation, that it was created because God willed it so, and for no other purpose. The same answer they apply to all parts of the Universe, and do not admit that the hole in the uvea and the transparency of the cornea are intended for the purpose of allowing the spiritus visus to pass and to perceive certain objects; they do not assume that these circumstances are causes for the sight; the hole in the uvea and the transparent matter over it are not there because of the sight, but because of the Will of God, although the sense of sight could have been created in a different form. There are passages in the Bible which at first sight we might understand to imply this theory. E.g., “The Lord hath done whatever he pleased” (Ps. 135:6); “His soul desired it and he made it” (Job 23:13); “Who will say unto thee, What doest thou?” (Eccles. 8:4). The meaning of these and similar verses is this: whatever God desires to do is necessarily done; there is nothing that could prevent the realization of His will. The object of His will is only that which is possible, and of the things possible only such as His wisdom decrees upon. When God desires to produce the best work, no obstacle or hindrance intervenes between Him and that work. This is the opinion held by all religious people, also by the philosophers; it is also our opinion. For although we believe that God created the Universe from nothing, most of our wise and learned men believe that the Creation was not the exclusive result of His will; but His wisdom, which we are unable to comprehend, made the actual existence of the Universe necessary. The same unchangeable wisdom found it as necessary that non-existence should precede the existence of the Universe. Our Sages frequently express this idea in the explanation of the words, “He hath made everything beautiful in his time” (Eccles. 3:11), only in order to avoid that which is objectionable, viz., the opinion that God does things without any purpose whatever. This is the belief of most of our Theologians: and in a similar manner have the Prophets expressed the idea that all parts of natural products are well arranged, in good order, connected with each other, and stand to each other in the relation of cause and effect; nothing of them is purposeless, trivial, or in vain; they are all the result of great wisdom. Comp. “O Lord, how manifold are thy works! in wisdom hast thou made them all: the earth is full of thy riches” (Ps. 104:24); “And all his works are done in truth” (ibid. 4) The Lord by wisdom hath founded the earth” (Prov. 3:19). This idea occurs frequently; there is no necessity to believe otherwise; philosophic speculation leads to the same result; viz., that in the whole of Nature there is nothing purposeless, trivial, or unnecessary, especially in the Nature of the spheres, which are in the best condition and order, in accordance with their superior substance.