Guide for the Perplexed, Part 3 Chapter 16

Chapter 16

א דברו הפילוסופים על האלוה ית׳ בידיעתו בכל אשר זולתו סרה גדולה מאד, וכשלו כשלון אין תקומה להם ממנו, ולא למי שנמשך אחריהם בדעת ההוא, ואני אשמיעך אחר זה הספקות והשיבושים אשר הביאום לדבר סרה בענין ההוא; ואשמיעך עוד דעת תורתנו בו; ואיך נחלוק עליהם בדעותם הרעות והמגונות בענין ידיעת האלוה.
1 THE philosophers have uttered very perverse ideas as regards God’s Omniscience of everything beside Himself; they have stumbled in such a manner that they cannot rise again, nor can those who adopt their views. I will further on tell you the doubts that led them to these perverse utterances on this question; and I will also tell you the opinion which is taught by our religion, and which differs from the evil and wrong principles of the philosophers as regards God’s Omniscience.
ב ורוב מה שהביאם אל הענין ההוא, תחילה – הוא מה שיראה בתחילת המחשבה מהעדר סידור עניני בני אדם, והיות קצת החסידים בחיים רעים מכאיבים, וקצת האנשים הרעים בחיים טובים וערבים. והביאם זה לעשות החלוקה אשר תשמע עתה והוא – שהם אמרו, לא ימלט הענין מאחד משני חלקים, אם שיהיה האלוה בלתי יודע דבר מאלה הענינים האישיים ובלתי משיג אותם, או יהיה משיג אותם ויודעם – וזאת חלוקה הכרחית; ואחר כך אמרו ואם כן הוא שישיגם וידעם, לא ימלט הענין מאחד משלשה חלקים, אם שיסדרם וינהיגם סידור טוב ושלם ותמים, או יהיה מנוצח ולואה לסדרם אין יכולת לו עליהם, או ידע ויוכל להנהיג הסדר וההנהגה הטובה אלא שהוא יעזבם ויתשם, על צד היותר נבזים ושפלים ופחותים בעיניו, או על צד הקנאה – כמו שנמצא איש מבני אדם יכול לחון טוב לאיש אחר והוא יודע צורך האיש ההוא להשיג אל טובו, אלא שהוא לרוע טבעיו ורשעו וקנאתו יקנא בו על זה ולא יחנהו הטוב ההוא. וזאת חלוקה הכרחית אמיתית גם כן רצוני לומר: שכל יודע בענין אחד לא ימלט מהיותו משגיח להנהיג מה שידענו, או יעזבהו – כמו שיעזוב האדם וישכח בביתו הנהגת החתולים על דרך משל, או מה שהוא יותר פחות מהם; ואשר יש לו השגחה בענין, פעמים ינוצח וילאה להנהיגו, ואף על פי שהוא רוצה להנהיג. וכאשר חילקו החלוקה הזאת פסקו וגזרו גזרה, ואמרו ששני חלקים מאלה השלושה חלקים המחויבים לכל מי שידע, נמנעים בחק האלוה ית׳ והם שלא יוכל או יוכל ולא ישגיח – מפני ששניהם מדות רעות או לאות – וחלילה לאלוה משניהם! אם כן, לא נשאר מן החלוקה כולה אלא שלא ידע דבר מאלה הענינים כלל, או ידעם ויסדרם הסידור הטוב; ואנחנו נמצאם בלתי מסודרים, ולא מחויבים להקש, ולא נמשכים כפי מה שצריך; אם כן, בזה ראיה על היותו בלתי יודע אותם משום צד ולא לשום סיבה. זה הענין הוא אשר הביאם תחילה לדבר הסרה הגדולה הזאת. ותמצא כל מה שבארתי לך מחלוקתם והערתי שזה מקום טעותם, מפורש במאמר אלכסנדר אלפירדוסי אשר חיבר בהנהגה.
2 The principal reason that first induced the philosophers to adopt their theory is this: at first thought we notice an absence of system in human affairs. Some pious men live a miserable and painful life, whilst some wicked people enjoy a happy and pleasant life. On this account the philosophers assumed as possible the cases which you will now hear. They said that only one of two things is possible, either God is ignorant of the individual or particular things on earth, and does not perceive them, or He perceives and knows them. These are all the cases possible. They then continued thus: If He perceives and knows all individual things, one of the following three cases must take place: (1) God arranges and manages human affairs well, perfectly and faultlessly; (2) He is overcome by obstacles, and is too weak and powerless to manage human affairs; (3) He knows [all things] and can arrange and manage them, but leaves and abandons them, as too base, low, and vile, or from jealousy; as we may also notice among ourselves some who are able to make another person happy, well knowing what he wants for his happiness, and still in consequence of their evil disposition, their wickedness and jealousy against him, they do not help him to his happiness.—This is likewise a complete enumeration of all possible cases. For those who have a knowledge of a certain thing necessarily either (1) take care of the thing which they know, and manage it, or (2) neglect it (as we, e.g., neglect and forget the cats in our house, or things of less importance); or (3) while taking care of it, have not sufficient power and strength for its management, although they have the will to do so. Having enumerated these different cases, the philosophers emphatically decided that of the three cases possible [as regards the management of a thing] by one who knows that thing], two are inadmissible in reference to God viz., want of power, or absence of will; because they imply either evil disposition or weakness, neither of which can by any means be attributed to Him. Consequently there remains only the alternative that God is altogether ignorant of human affairs, or that He knows them and manages them well. Since we, however, notice that events do not follow a certain order, that they cannot be determined by analogy, and are not in accordance with what is wanted, we conclude that God has no knowledge of them in any way or for any reason. This is the argument which led the philosophers to speak such blasphemous words. In the treatise On Providence, by Alexander Aphrodisiensis, you will find the same as I have said about the different views of the philosophers, and as I have stated as to the source of their error.
ג וראה ותמה איך נפלו ביותר רע ממה שברחו ממנו, ואיך סכלו הענין אשר היו מעירים אותנו עליו ומפרשים אותו לנו תמיד! אמנם נפלם ביותר רע ממה שברחו ממנו, הוא – בהיותם בורחים מיחס אל האלוה עזיבה ושכחה, ועתה פסקו עליו בסכלות, והיות כל מה שבזה העולם התחתון נסתר ממנו לא ישיגהו. ואמנם, סכלותם במה שהיו מעירים אותנו עליו תמיד, הוא בהיותם בוחנים המציאות בעניני אישים מבני אדם, אשר רעותיהם מהם, או מהכרח טבע החומר – כפי מה שאומרים תמיד ומבארים (וכבר בארנו מזה מה שצריך). וכאשר יסדו הפינה הזאת הסותרת לכל פינה טובה, המבערת הוד כל דעת אמיתי התחילו אחר כך להסיר גנותה, וחשבו שידיעת אלה הדברים נמנעת בחק האלוה מפנים רבים, מהם – שהחלקים אמנם יושגו בחושים לא בשכל, והאלוה לא ישיג בחוש; ומהם – שהחלקים אין תכלית להם, והידיעה היא ענין מקיף וכולל הדבר, ומה שאין לו תכלית לא יקיפהו מדע ולא יכילהו; ומהם – שהידיעה בחידושים והם הפרטיים בלא ספק תחייב לו קצת שינוי, מפני שהיא התחדשות ידיעה אחר ידיעה. ולפי טענתנו אנו קהל המחזיקים בתורה, שהוא ידעם קודם היותם – יחיבו עלינו שתי הרחקות, האחת מהן – התלות הידיעה בהעדר הגמור, והשנית – שתהיה ידיעת היות הדבר בכח וידיעת היותו בפועל דבר אחד. וכבר הפליגו לחשוב רע עד שאמר קצתם שהוא יודע המינים לבד לא האישים; ואמר קצתם שאינו יודע דבר זולת עצמו בשום פנים, כדי שלא יהיה בו ריבוי ידיעות לפי מחשבתו.
3 You must notice with surprise that the evil into which these philosophers have fallen is greater than that from which they sought to escape, and that they ignore the very thing which they constantly pointed out and explained to us. They have fallen into a greater evil than that from which they sought to escape, because they refuse to say that God neglects or forgets a thing, and yet they maintain that His knowledge is imperfect, that He is ignorant of what is going on here on earth, that He does not perceive it. They also ignore, what they constantly point out to us, in as much as they judge the whole universe by that which befalls individual men, although, according to their own view, frequently stated and explained, the evils of man originate in himself, or form part of his material nature. We have already discussed this sufficiently. After having laid this foundation, which is the ruin of all good principles, and destroys the majesty of all true knowledge, they sought to remove the opprobrium by declaring that for many reasons it is impossible that God should have a knowledge of earthly things, for the individual members of a species can only be perceived by the senses, and not by reason: but God does not perceive by means of any of the senses. Again, the individuals are infinite, but knowledge comprehends and circumscribes the object of its action, and the infinite cannot be comprehended or circumscribed: furthermore, knowledge of individual beings, that are subject to change, necessitates some change in him who possesses it, because this knowledge itself changes constantly. They have also raised the following two objections against those who hold, in accordance with the teaching of Scripture, that God knows things before they come into existence. First, this theory implies that there can be knowledge of a thing that does not exist at all; secondly, it leads to the conclusion that the knowledge of an object in potentia is identical with the knowledge of that same object in reality. They have indeed come to very evil conclusions, and some of them assumed that God only knows the species, not the individual beings, whilst others went as far as to contend that God knows nothing beside Himself, because they believe that God cannot have more than one knowledge.
ד ומן הפילוסופים מי שיאמין כאמונתנו, שהוא ית׳ ידע כל דבר ולא תעלם ממנו תעלומה כלל – והם אנשים גדולים קודם אריסטו, כבר זכרם גם כן אלכסנדר במאמר ההוא, אלא שהוא אינו רוצה בדעתם, ויאמר שהגדול שבדברים הסותרים אותו, הוא – מה שנראהו לעין מרעות יבואו לטובים וטובות יגיעו לרעים.
4 Some of the great philosophers who lived before Aristotle agree with us, that God knows everything, and that nothing is hidden from Him. Alexander also refers to them in the above-mentioned treatise; he differs from them, and says that the principal objection against this theory is based on the fact that we clearly see evils befalling good men, and wicked men enjoying happiness.
ה סוף דבר! כבר התבאר לך שהם כולם אילו מצאו עניני בני אדם מסודרים כפי מה שיראה להמון שהוא סדר, לא היו נכנסים לדבר מזה העיון כלל ולא היו הורסים אליו, אבל המביא הראשון לזה העיון הוא בחינת עניני בני אדם הטובים שבהם והרעים. והיותם במחשבתם בלתי מסודרים, כמו שאמרו סכלינו: ״לא יתכן דרך ה׳״.
5 In short, you see that if these philosophers would find human affairs managed according to rules laid down by the common people, they would not venture or presume to speak on this subject. They are only led to this speculation because they examine the affairs of the good and the wicked, and consider them as being contrary to all rule, and say in the words of the foolish in our nation, “The way of the Lord is not right” (Ezek. 33:17).
ו ואחר בארי שהדברים בידיעה ובהשגחה נקשרים קצתם בקצתם אתחיל לבאר דעות המעיינים בהשגחה, ואחר כך אתיר מה שספקו בו בידיעת האלוה בחלקים.
6 After having shown that knowledge and Providence are connected with each other, I will now proceed to expound the opinions of thinkers on Providence, and then I shall attempt to remove their doubts as to God’s know-ledge of individual beings.
Previous ChapterNext Chapter