א לנמנע טבע קיים קיום עומד, אינו מפעולת פועל, אי אפשר השתנותו כלל – ומפני זה לא יתואר האלוה ביכולת עליו. ואין חולק על זה אחד מאנשי העיון כלל, ולא יסכול זה אלא מי שלא יבין המושכלות. ואמנם, מקום המחלוקת בין בעלי העיון כולם, הוא הרמז אל מין אחד מן המדומים – כי קצת אנשי העיון אומרים שזה מכת הנמנע אשר לא יתואר האלוה ביכולת לשנותו, ויאמרו אחרים שהוא מכת האפשר אשר נתלית יכולת האלוה בהמצאתו כאשר ירצה. והמשל בו: התקבץ שני ההפכים ברגע אחד בנושא אחד; והתהפך הראשים – רצוני לומר: שוב העצם מקרה והמקרה עצם; או מציאות עצם גשמי מבלתי מקרה בו – כל זה מכת הנמנע אצל כל אחד מאנשי העיון. כן היות האלוה ממציא כמותו, או משיב עצמו להעדר, או שיתגשם, או שישתנה – כל זה מכת הנמנע, ולא יתואר האלוה ביכולת על דבר מכל אלה. אמנם אם ימציא מקרה לבדו לא בעצם, יש כת מבעלי העיון והם המעתזילה שחושבים שהוא אפשר, ואחרים אמרו שהוא משער הנמנע. ואף על פי שהאומר במציאות מקרה לא בנושא לא הביאהו לזה העיון לבד, אבל שמירת ענינים תוריים לחצם העיון לחץ גדול ונמלטו בזה המאמר. כן המציא דבר מגושם לא מחומר כלל, הוא מכת האפשר אצלנו, ומכת הנמנע אצל הפילוסופים. וכן יאמרו הפילוסופים, שהמציא מרובע שאלכסונו כצלעו, או זוית מגושמת שיקיפו בה ארבע זוית פשוטות נצבות, וכיוצא בהם – כל אלה מכת הנמנע; וקצת מי שיסכול החכמות הלימודיות ולא ידע מאלה הענינים רק המלות לבד לא ציור ענין, יחשבם אפשריים. ואני תמה אם זה השער פתוח – מותר ולכל אדם שיאמר באי זה ענין יצירהו שהוא אפשר, ויאמר אחר שהוא נמנע לפי טבע הענין? או יש דבר שיסגור זה השער וישמרהו, עד שיגזור האדם ויפסוק שזה נמנע בטבעו? ואם בחינת זה הענין ומצרפו בכח המדמה או בשכל, ובאי זה דבר יובדל בין המדומה והמושכל? שפעמים יחלוק האדם על חברו, או תחלוק עליו נפשו בענין אחד הוא אפשר אצלו בטבעו, ויאמר החולק זה האפשרות הוא פועל הדמיון לא בבחינת השכל; ואם יש גם כן דבר שנבדיל בו בין הכח המדמה ובין השכל? ואם דבר חוץ לשניהם יחד? או בשכל עצמו מבדילים בין המושכל והמדומה? – אלא כולם צריך לחקור אותם מאד – ואין זאת כונת זה הפרק.
1 THAT which is impossible has a permanent and constant property, which is not the result of some agent, and cannot in any way change, and consequently we do not ascribe to God the power of doing what is impossible. No thinking man denies the truth of this maxim; none ignore it, but such as have no idea of Logic. There is, however, a difference of opinion among philosophers with reference to the existence of any particular thing. Some of them consider its existence to be impossible, and hold that God cannot produce the thing in question, whilst others think that it is possible, and that God can create it if He pleases to do so. E.g., all philosophers consider that it is impossible for one substratum to have at the same moment two opposite properties, or for the elementary components of a thing, substance and accident, to interchange, so that the substance becomes accident, and the accident becomes substance, or for a material substance to be without accident. Likewise it is impossible that God should produce a being like Himself, or annihilate, corporify, or change Himself. The power of God is not assumed to extend to any of these impossibilities. But the existence of accidents independent of substance is possible according to one class of philosophers, the Mutazilah, whilst according to others it is impossible; it must, however, be added that those who admit the existence of an accident independent of substance, have not arrived at this conclusion by philosophical research alone: but it was mainly by the desire to defend certain religious principles, which speculation had greatly shaken, that they had recourse to this theory. In a similar manner the creation of corporeal things, otherwise than from a substance, is possible according to our view, whilst the philosophers say that it is impossible. Again, whilst philosophers say that it is impossible to produce a square with a diagonal equal to one of the sides, or a solid angle that includes four right angles, or similar things, it is thought possible by some persons who are ignorant of mathematics, and who only know the words of these propositions, but have no idea of that which is expressed by them. I wonder whether this gate of research is open, so that all may freely enter, and whilst one imagines a thing and considers it possible, another is at liberty to assert that such a thing is impossible by its very nature; or whether the gate is closed and guarded by certain rules, so that we are able to decide with certainty whether a thing is physically impossible. I should also like to know, in the latter case, whether imagination or reason has to examine and test objects as to their being possible or not; likewise how things imagined, and things conceived intellectually, are to be distinguished from each other. For it occurs that we consider a thing as physically possible, and then some one objects, or we ourselves fear that our opinion is only the result of imagination, and not that of reason. In such a case it would be desirable to ascertain whether there exists some faculty to distinguish between imagination and intellect, [and if so,] whether this faculty is different from both, or whether it is part of the intellect itself to distinguish between intellectual and imaginary objects. All this requires investigation, but it does not belong to the theme of this chapter.