Guide for the Perplexed, Part 2 Chapter 27

Chapter 27

א כבר בארתי לך שהאמנת חידוש העולם הוא יסוד התורה כולה בהכרח. אמנם הפסדו אחר שהתחדש ונתהוה – אינו אצלנו יסוד תורה כלל, ולא יפסד עלינו דבר מאמונתנו בהאמנת התמדתו. ואולי תאמר הלא כבר התבאר שכל הוה – נפסד ואם הוא נתהוה – הנה יפסד? דע כי זה לא יתחיב לנו, שאנחנו לא אמרנו שנתהוה כמשפט התהוות הדברים הטבעיים המחויבים לסדר טבעי. כי המתהוה ההוא לפי המנהג הטבעי – יתחיב הפסדו בהכרח לפי מנהג הטבע. כי כמו שטבעו חיב שלא יהיה נמצא כן ואחר כן היה, כן כמו כן בהכרח יחיב שלא יהיה נמצא כן לעולם; שכבר התאמת שזאת ההויה בלתי מתמדת החיוב לו לפי טבעו. אמנם לפי טענתנו התוריית אשר היא – מציאות הדברים והפסדם לפי רצונו ית׳ לא על צד החיוב, לא יתחיב לנו לפי זה הדעת שהוא ית׳ כאשר המציא דבר לא היה נמצא, שיפסיד הנמצא ההוא בהכרח, אבל הענין נתלה ברצונו – אם ירצה יפסידהו ואם ירצה ישאירהו – או בגזרת חכמתו; הנה הוא אפשר שישאירהו לנצח נצחים ויתמידהו כהתמדתו ית׳.
1 WE have already stated that the belief in the Creation is a fundamental principle of our religion: but we do not consider it a principle of our faith that the Universe will again be reduced to nothing. It is not contrary to the tenets of our religion to assume that the Universe will continue to exist for ever. It might be objected that everything produced is subject to destruction, as has been shown; consequently the Universe, having had a beginning, must come to an end. This axiom cannot be applied according to our views. We do not hold that the Universe came into existence, like all things in Nature, as the result of the laws of Nature. For whatever owes its existence to the action of physical laws is, according to the same laws, subject to destruction: the same law which caused the existence of a thing after a period of non-existence, is also the cause that the thing is not permanent: since the previous non-existence proves that the nature of that thing does not necessitate its permanent existence. According to our theory, taught in Scripture, the existence or non-existence of things depends solely on the will of God and not on fixed laws, and, therefore, it does not follow that God must destroy the Universe after having created it from nothing. It depends on His will. He may, according to His desire, or according to the decree of His wisdom, either destroy it, or allow it to exist, and it is therefore possible that He will preserve the Universe for ever, and let it exist permanently as He Himself exists.
ב כבר ידעת ש׳כסא הכבוד׳ אשר כתבו ה׳חכמים׳ בהיותו נברא, שלא אמרו כלל שיעדר, ולא נשמע כלל בדברי ׳נביא׳ ולא ׳חכם׳ ש׳כסא הכבוד׳ יפסד או יעדר, אבל הכתובים אומרים בנצחותו. וכן נפשות החשובים הם לפי דעתנו נבראים ולא יעדרו כלל; ולפי קצת דעות מי שימשך אחר פשוטי ה׳מדרשות׳ שגופותיהם גם כן יהיו מעונגים תמיד לנצח נצחים – כאמונת מי שהתפרסמה אמונתם באנשי גן העדן.
2 It is well known that our Sages never said that the throne of glory will perish, although they assumed that it has been created. No prophet or sage ever maintained that the throne of glory will be destroyed or annihilated: but, on the contrary, the Scriptural passages speak of its permanent existence. We are of opinion that the souls of the pious have been created, and at the same time we believe that they are immortal. Some hold, in accordance with the literal meaning of the Midrashim, that the bodies of the pious will also enjoy everlasting happiness. Their notion is like the well-known belief of certain people, that there are bodily enjoyments in Paradise.
ג סוף דבר, העיון יחיב שלא יתחיב הפסד העולם בהכרח – ולא נשאר אלא צד הגדת הנביאים וה׳חכמים׳ אם באה ההגדה בשזה העולם יפסד על כל פנים או לא, כי רוב המונינו יאמינו שזה – באה ההגדה בו, ושזה העולם יפסד כולו; והנה אבאר לך כי הענין אינו כן אבל כתובים רבים באו בנצחותו. וכל מה שבא מפשוטו של דבר שיראה ממנו שיפסד הענין, מבואר בו מאד שהוא משל, כמו שאבאר. ואם ימאן זה אחד מן הנמשכים אחר פשוטי הדברים ויאמר שאי אפשר לו מבלתי שיאמין הפסדו – לא יקפידו עליו, אלא צריך שיודיעוהו שאין הפסדו הכרחי להיותו מחודש; אבל יאמין זה לפי דעתו כהאמין למגיד במשל ההוא אשר הבינהו הוא כפשוטו; – ואין הפסד בזה בתורה בשום פנים.
3 In short, reasoning leads to the conclusion that the destruction of the Universe is not a certain fact. There remains only the question as to what the prophets and our Sages say on this point; whether they affirm that the world will certainly come to an end, or not. Most people amongst us believe that such statements have been made, and that the world will at one time be destroyed. I will show you that this is not the case; and that, on the contrary, many passages in the Bible speak of the permanent existence of the Universe. Those passages which, in the literal sense, would indicate the destruction of the Universe, are undoubtedly to be understood in a figurative sense, as will be shown. If, however, those who follow the literal sense of the Scriptural texts reject our view, and assume that the ultimate certain destruction of the Universe is part of their faith, they are at liberty to do so. But we must tell them that the belief in the destruction is not necessarily implied in the belief in the Creation; they believe it because they trust the writer, who used a figurative expression, which they take literally. Their faith, however, does not suffer by it.
Previous ChapterNext Chapter