ב אמנם לשונו בנצחות הוא אמרו: ״והארץ לעולם עומדת״ – עד שהוצרך מי שלא שיער בזה החידוש שיאמר ״הזמן המשוער לה״. וכן יאמרו באמרו ית׳: ״עוד כל ימי הארץ״ שהוא – כל ימיה הנגזרים לה. ואני תמה מה יאמרו במאמר דוד: ״יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד״? ואם יהיה גם כן אמרו: ״׳עולם ועד׳״ לא יחיב הנצחות, יהיה האלוה אם כן יש לו מדת זמן אחת, כי הכתוב אמר בנצחותו ית׳: ״ה׳ ימלוך לעולם ועד״. ואשר תדעהו ש׳עולם׳ לא יחיב הנצחות אלא כשיחובר בו ׳עד׳ – אם אחריו כאמרו: ׳עולם ועד׳ או לפניו כאמרו: ׳עד עולם׳–; אם כן, מאמר שלמה ׳לעולם עומדת׳ – למטה ממאמר דוד ׳בל תמוט עולם ועד׳. וכבר באר דוד ע״ה, וגילה נצחות השמים והתמדת חוקיהם וכל מה שבהם על ענין לא ישתנה ואמר: ״הללו את ה׳ מן השמים וגו׳ כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור״ – רצונו לומר: שאלו החוקים אשר חקקם לא ישתנו לנצח כי זה ה׳חוק׳ – רמז – ל׳חוקות שמים וארץ׳ הקודם זכרם אלא שהוא באר שהם נבראים ואמר: ׳כי הוא צוה ונבראו׳. ואמר ירמיה ע״ה ״נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה וגו׳ אם ימושו החוקים האלה מלפני נאום ה׳ גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי״ – כבר גילה גם כן זה שהם אף על פי שהיו נבראים – רצוני לומר: אלו החוקים – הם לא ׳מושו׳. וכשיבוקש זה ימצא בזולת דברי שלמה. וכבר זכר גם כן שלמה שאלו מעשי האלוה – רצוני לומר: העולם ומה שבו – עומדים על טבעם לנצח ואף על פי שהם עשויים – אמר ״כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע״ – הנה כבר הגיד בזה ה׳פסוק׳ שהעולם – ממעשה האלוה ושהוא נצחי; ונתן העילה גם כן בנצחותו, והוא אמרו, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע׳ – שזוהי עילה להיות ׳יהיה לעולם׳ – כאילו אמר כי הדבר אשר ישתנה אמנם ישתנה מפני חסרון שיש בו – וישולם או תוספת בו אין צורך אליה ותחסר התוספת ההיא; אמנם פעולות האלוה אחר שהם – בתכלית השלמות ואי אפשר התוספת בהם ולא החסרון מהם ואם כן הם יעמדו כפי מה שהם בהכרח, שאי אפשר מביא לשינוים. וכאילו גם כן הוא נתן תכלית למה שנמצא, או התנצל על מה שישתנה – בסוף ה׳פסוק׳ באמרו: ״והאלהים עשה שיראו מלפניו״ – רצונו לומר: התחדש הנפלאות. ואמרו אחר כן: ״מה שהיה – כבר הוא ואשר להיות – כבר היה והאלהים יבקש את נרדף״ – יאמר שהוא רוצה ית׳ התמדת המציאות והמשך קצתו אחר קצתו.
2 The following are the words that refer to the indestructibility of the Universe: “And the earth remaineth for ever.” And those who do not agree with me as regards the above distinction [between the indestructibility and the Eternity of the Universe], are compelled to explain the term le-‘olam (lit., “for ever”), to mean “the time fixed for the existence of the earth.” Similarly they explain the words of God, “Yet all the days of the earth” (Gen. 8:22) to signify the days fixed for its existence. But I wonder how they would explain the words of David: “He laid the foundations of the earth, that it should not be moved for ever” (Ps. 104:5). If they maintain here also that the term le-‘olam va-‘ed (lit. “for ever”) does not imply perpetuity, they must come to the conclusion that God exists only for a fixed period, since the same term is employed in describing the perpetuity of God, “The Lord will reign (le-‘olam) for ever” (Exod. 15:18, or Ps. 10:16). We must, however, bear in mind that olam only signifies perpetuity when it is combined with ad: it makes no difference whether ‘ad follows, as in ‘olam va-‘ed, or whether it precedes, as in ‘ad ‘olam. The words of Solomon which only contain the word le-‘olam, have therefore less force than the words of David, who uses the term olam va-‘ed. David has also in other passages clearly spoken of the incorruptibility of the heavens, the perpetuity and immutability of their laws, and of all the heavenly beings. He says, “Praise ye the Lord from the heavens, etc. For He commanded, and they were created. He hath also stablished them for ever and ever; he hath made a decree which shall not pass” (Ps. 148:1-6); that is to say, there will never be a change in the decrees which God made, or in the sources of the properties of the heavens and the earth, which the Psalmist has mentioned before. But he distinctly states that they have been created. For he says, “He hath commanded, and they were created.” Jeremiah (xxxi. 35) likewise says, “He giveth the sun for a light by day, and the ordinances of the moon and of the stars for a light by night,” etc. “If these ordinances depart from before me, saith the Lord, then the seed of Israel also shall cease from being a nation before me for ever.” He thus declares, that these decrees will never be removed, although they had a beginning. We therefore find this idea, when we search for it, expressed not only by Solomon but also by others. Solomon himself has stated that these works of God, the Universe, and all that is contained in it, remain with their properties for ever, although they have been created. For he says, “Whatsoever God doeth, it shall be for ever: nothing can be put to it, nor anything taken away from it” (Eccles. 3:14). He declares in these words that the world has been created by God and remains for ever. He adds the reason for it by saying, “Nothing can be put to it, nor anything taken from it;” for this is the reason for the perpetuity, as if he meant to say that things are changed in order to supply that which is wanting, or in order to take away what is superfluous. The works of God being most perfect, admitting no addition or deduction, must remain the same for ever. It is impossible that anything should exist that could cause a change in them. In the conclusion of the verse, Solomon, as it were describes the purpose of exceptions from the laws of Nature, or an excuse for changes in them, when he says, “And God doeth it (viz., He performs miracles) that men should fear before him.” The words which follow, “That which hath been is now; and that which is to be hath already been, and God seeketh that which is pursued,” contain the idea that God desires the perpetuity and continuity of the Universe.