ד הנה כבר התבאר שפעולת הגשמים כפי צורותם קצתם בקצתם תחייב הכנת החמרים לקבלת פעולת מי שאינו גוף, אשר הפעולות ההם הם הצורות. וכאשר היו מעשי השכל הנפרד מבוארים גלויים במציאות, והם – כל מתחדש בלתי מתחדש מגוף המזג לבד, ידענו בהכרח שזה הפועל לא יעשה בנגיעה ולא על רוחק מיוחד, מפני שאינו גשם. ויכונה לעולם פועל הנבדל ב׳שפע׳ – על צד ההדמות בעין המים, אשר ישפע מכל צד ואין לו צד מיוחד שימשך ממנו או ימשיך לזולתו, אבל מכולו הוא נובע ולכל הצדדים ירוה הקרובים אליו והרחוקים ממנו תמיד. כן זה השכל לא יגיע אליו כח מצד אחד ומרוחק אחד ולא יגיע כוחו לזולתו גם כן מצד מיוחד ועל רוחק מיוחד ולא בעת בלתי עת; אבל פעולתו תמיד כל אשר יזדמן דבר יקבל הפועל ההוא הנמצא על התמידות, אשר כונה בשם ׳שפע׳. כן הבורא יגדל שמו כאשר התבאר שהוא בלתי גוף והתקיים שהכל – פעלו ושהוא – סבתו הפועלת כמו שבארנו וכמו שנבאר נאמר שהעולם – משפע האלוה ושהוא השפיע עליו כל מה שיתחדש בו; וכן יאמר שהוא השפיע חכמתו על הנביאים – הענין כולו שאלו הפעולות – פעולת בלתי גוף והוא אשר יקרא פעלו – ׳שפע׳. וזה השם – רצוני לומר: ה׳שפע׳ – כבר התירהו הלשון העברי גם כן על האלוה ית׳ מפני ההידמות בעין המים השופע כמו שזכרנו – מפני שלא ימצא להדמות פעולת הנבדל יותר נאה מזה הלשון – רצוני לומר: ה׳שפע׳. שלא נוכל על אמיתת שם שתסכים לאמיתת הענין, כי ציור פעולת הנבדל כבד מאוד ככבדות ציור מציאות הנבדל. וכמו שהדמיון לא יציר נמצא כי אם גוף או כח בגוף, כן לא יציר הדמיון היות פעולה רק בקריבות פועל או על רוחק אחד ומצד מיוחד. ובעבור זה כאשר התאמת אצל קצת ההמון היות האלוה לא גוף או שהוא לא יקרב למה שיעשהו דמו שהוא יצוה המלאכים והמלאכים יעשו הפעולות ההם בקריבות ובנגיעת גשם בגשם, כמו שנעשה אנחנו במה שנעשהו ודימו המלאכים גם כן גשמים. ומהם מי שיאמין שהוא ית׳ יצוה הדבר בדיבור כדבורינו – רצוני לומר: באותיות וקול – ויפעל הדבר ההוא. כל זה המשך אחר הדמיון, אשר הוא גם כן ׳יצר הרע׳ באמת; כי כל חסרון בדיבר או במדות הוא פועל הדמיון או נמשך אחר פעלו. ואין זה ענין הפרק, אבל הכונה – להבין ענין ה׳שפע׳ הנאמר בחוק האלוה ובחק השכלים – רצוני לומר: המלאכים – להיותם בלתי גשמים, ויאמר בכוחות הגלגליים גם כן שהם ישפיעו במציאות ויאמר: ׳שפע הגלגל׳ אף על פי שפעולותיו יבואו מגשם; ולזה יעשו הכוכבים ברוחק מיוחד – רצוני לומר: קרבתם למרכז ורחקם ממנו – וערך קצתם לקצתם. ומהנה נכנס למשפטי הכוכבים.
4 It is now clear that the action of bodies upon each other, according to their forms, prepares the substance for receiving the action of an incorporeal being, or Form. The existence of actions of purely incorporeal beings, in every case of change that does not originate in the mere combination of elements, is now firmly established. These actions do not depend on impact, or on a certain distance. They are termed “influence” (or “emanation”), on account of their similarity to a water-spring. The latter sends forth water in all directions, has no peculiar side for receiving or spending its contents: it springs forth on all sides, and continually waters both neighbouring and distant places. In a similar manner incorporeal beings, in receiving power and imparting it to others, are not limited to a particular side, distance, or time. They act continually; and whenever an object is sufficiently prepared, it receives the effect of that continuous action, called “influence” (or “emanation”). God being incorporeal, and everything being the work of Him as the efficient cause, we say that the Universe has been created by the Divine influence, and that all changes in the Universe emanate from Him. In the same sense we say that He caused wisdom to emanate from Him and to come upon the prophets. In all such cases we merely wish to express that an incorporeal Being, whose action we call “influence,” has produced a certain effect. The term “influence” has been considered applicable to the Creator on account of the similarity between His actions and those of a spring. There is no better way of describing the action of an incorporeal being than by this analogy; and no term can be found that would accurately describe it. For it is as difficult to form an idea of that action as to form an idea of the incorporeal being itself. As we imagine only bodies or forces residing in bodies, so we only imagine actions possible when the agent is near, at a certain distance, and on a particular side. There are therefore persons who, on learning that God is incorporeal, or that He does not approach the object of His action, believe that He gives commands to angels, and that the latter carry them out by approach or direct contact, as is the case when we produce something. These persons thus imagine also the angels as bodies. Some of them, further, believe that God commands an action in words consisting, like ours, of letters and sound, and that thereby the action is done. All this is the work of the imagination, which is, in fact, identical with “evil inclination.” For all our defects in speech or in character are either the direct or the indirect work of imagination. This is not the subject of the present chapter, in which we only intended to explain the term “influence” in so far as it is applied to incorporeal beings, namely, to God and to the Intelligences or angels. But the term is also applied to the forces of the spheres in their effects upon the earth; and we speak of the “influence” of the spheres, although the spheres are corporeal, and the stars, being corporeal, only act at certain distances, i.e., at a smaller or a greater distance from the centre, or at a definite distance from each other, a circumstance which led to Astrology.