Guide for the Perplexed, Part 2 Chapter 13

Chapter 13

א דעות האנשים בקדמות העולם או חידושו לכל מי שיאמין שיש שם אלוה נמצא – הם שלש דעות.
1 AMONG those who believe in the existence of God, there are found three different theories as regards the question whether the Universe is eternal or not.
ב הדעת הראשון – הוא דעת כל מי שהאמין תורת ׳משה רבינו ע״ה׳ – הוא שהעולם בכללו – רצוני לומר: כי כל נמצא מלבד האלוה ית׳ – האלוה המציאו אחר ההעדר הגמור המוחלט ושהאלוה ית׳ לבדו היה נמצא ולא דבר בלעדיו, לא מלאך ולא גלגל ולא מה שבתוך הגלגל; ואחר כן המציא כל אלה הנמצאות כפי מה שהם ברצונו וחפצו לא מדבר; ושהזמן עצמו גם כן מכלל הנבראים – כי הזמן נמשך אחר התנועה, והתנועה – מקרה במתנועע; והמתנועע ההוא בעצמו אשר הזמן נמשך אחר תנועתו – מחודש והיה אחר שלא היה; ושזה אשר יאמר היה האלוה קודם שיברא העולם – אשר תורה מלת ׳היה׳ על זמן – וכן כל מה שיעלה בשכל מהמשך מציאותו קודם בריאת העולם המשך אין תכלית לו – כל זה שיעור זמן או דמות זמן לא אמתת זמן; כי הזמן – מקרה בלא ספק, והוא אצלנו מכלל המקרים הנבראים, כשחרות וכלובן, ואף על פי שאינו ממין האיכות אלא שהוא בכלל – מקרה דבק לתנועה, כמו שהתבאר למי שהבין דברי אריסטו בבאור הזמן ואמיתת מציאותו.
2 First Theory.—Those who follow the Law of Moses, our Teacher, hold that the whole Universe, i.e., everything except God, has been brought by Him into existence out of non-existence. In the beginning God alone existed, and nothing else; neither angels, nor spheres, nor the things that are contained within the spheres existed. He then produced from nothing all existing things such as they are, by His will and desire. Even time itself is among the things created; for time depends on motion, i.e., on an accident in things which move, and the things upon whose motion time depends are themselves created beings, which have passed from non-existence into existence. We say that God existed before the creation of the Universe, although the verb existed appears to imply the notion of time; we also believe that He existed an infinite space of time before the Universe was created; but in these cases we do not mean time in its true sense. We only use the term to signify something analogous or similar to time. For time is undoubtedly an accident, and, according to our opinion, one of the created accidents, like blackness and whiteness; it is not a quality, but an accident connected with motion. This must be clear to all who understand what Aristotle has said on time and its real existence.
ג ונבאר הנה ענין – ואף על פי שאינו מכונת מה שאנחנו בו אלא שהוא מועיל בו – והוא שאשר חייב העלם ענין הזמן מהרבה מאנשי החכמה עד שערבבם ענינו – היש לו אמיתות במציאות או אין אמיתות לו? – כגלינוס וזולתו, הוא היותו מקרה במקרה; כי המקרים הנמצאים בגשמים מציאות ראשונה כמראים וכטעמים הם יובנו בתחלת מחשבה ויצוירו עניניהם; ואמנם, המקרים אשר נושאיהם מקרים אחרים – כלהט במראה והנטיה וההקף בקו – יעלם ענינם מאד, ובלבד כשיחובר אל זה שיהיה המקרה הנושא בלתי עומד על ענין אחד אך ישתנה מענין אל ענין – יעלם הדבר יותר. ונקבצו בזמן שני הענינים יחד, שהוא מקרה דבק לתנועה, והתנועה מקרה למתנועע; ואין התנועה כדמות השחרות והלובן אשר הם ענין מיושב, אבל אמיתת התנועה ועצמותה – שלא תתישב על ענין ואפילו כהרף עין – וזה ממה שחיב העלם ענין הזמן.
3 The following remark does not form an essential part of our present research; it will nevertheless be found useful in the course of this discussion. Many scholars do not know what time really is, and men like Galen were so perplexed about it that they asked whether time has a real existence or not; the reason for this uncertainty is to be found in the circumstance that time is an accident of an accident. Accidents which are directly connected with material bodies, e.g., colour and taste, are easily understood, and correct notions are formed of them. There are, however, accidents which are connected with other accidents, e.g., the splendour of colour, or the inclination and the curvature of a line: of these it is very difficult to form a correct notion, especially when the accident which forms the substratum for the other accident is not constant but variable. Both difficulties are present in the notion of time: it is an accident of motion, which is itself an accident of a moving object; besides, it is not a fixed property; on the contrary, its true and essential condition is, not to remain in the same state for two consecutive moments. This is the source of ignorance about the nature of time.
ד והכונה שהוא אצלנו דבר נברא מתהוה כשאר המקרים והעצמים הנושאים למקרים ההם. ולזה לא תהיה המצאת האלוה לעולם בהתחלה זמנית כי הזמן מכלל הנבראים.
4 We consider time a thing created: it comes into existence in the same manner as other accidents, and the substances which form the substratum for the accidents. For this reason, viz., because time belongs to the things created, it cannot be said that God produced the Universe in the beginning.
ה והתבונן זה הענין מאד בעבור שלא תתחיב התשובות אשר אין לנטות מהם למי שיסכל זה. כי כשתקים זמן קודם העולם תחויב להאמין הקדמות, כי הזמן – מקרה ואי אפשר לו מבלתי נושא ויתחיב מציאות דבר קודם מציאות זה העולם הנמצא עתה – ומזה היא הבריחה.
5 Consider this well; for he who does not understand it is unable to refute forcible objections raised against the theory of Creatio ex nihilo. If you admit the existence of time before the Creation, you will be compelled to accept the theory of the Eternity of the Universe. For time is an accident and requires a substratum. You will therefore have to assume that something [beside God] existed before this Universe was created, an assumption which it is our duty to oppose.
ו וזו היא אחת הדעות והיא – יסוד תורת ׳משה רבינו׳ ע״ה בלי ספק והיא שניה ליסוד היחוד – לא יעלה בדעתך זולת זה. ו׳אברהם אבינו ע״ה׳ התחיל לגלות זה הדעת אשר הביאו אליו העיון; ולזה היה קורא ״בשם ה׳ אל עולם״. וכבר הראה זה הדעת באמרו: ״קונה שמים וארץ״.
6 This is the first theory, and it is undoubtedly a fundamental principle of the Law of our teacher Moses; it is next in importance to the principle of God’s unity. Do not follow any other theory. Abraham, our father, was the first that taught it, after he had established it by philosophical research. He proclaimed, therefore, “the name of the Lord the God of the Universe” (Gen. 21:33); and he had previously expressed this theory in the words, “The Possessor of heaven and earth” (ibid. 14:22).
ז והדעת השני הוא דעת כל מי ששמענו ענינו וראינו דבריו מן הפילוסופים וזה שהם אומרים כי מן השקר שימציא האלוה דבר לא מדבר, ואי אפשר גם כן אצלם שיפסיד דבר אל לא דבר – רצוני לומר: שאי אפשר שיתהוה נמצא אחד בעל חומר וצורה מהעדר החומר ההוא העדר גמור, ולא יפסד אל העדר החומר ההוא העדר גמור – ותאר האלוה אצלם בשהוא יכול על זה כתארו בשהוא יכול לקבץ בין שני ההפכים בעתה אחת או יברא כמותו ית׳ או יתגשם, או יברא מרובע קטרו שוה לצלעו ומה שדומה לזה מן הנמנעות. והמובן מדבריהם – שהם אומרים כמו שאין לאות בחוקו להיותו בלתי ממציא הנמנעות – כי לנמנע טבע קים אינו מפעולת פועל ולזה אי אפשר לשנותו – כן אין לאות בחוקו בשלא יוכל להמציא דבר מלא דבר, שזה מכת הנמנעות כולם. ולזה יאמינו שיש חומר אחד נמצא קדמון כקדמות האלוה לא ימצא הוא זולת החומר ולא החומר ימצא זולתו. ולא יאמינו שהחומר במעלתו ית׳ במציאות אבל הוא סיבת מציאותו, והוא לא, על דרך משל, כחומר ליוצר או הברזל לנפח, והוא אשר יברא בו מה שירצה, פעם יציר ממנו שמים וארץ, ופעם יציר ממנו זולת זה. ובעלי זה הדעת מאמינים כי השמים גם כן הוים נפסדים, אלא שאינם הוים מלא דבר ולא נפסדים אל לא דבר, אבל כמו שאישי החי הוים נפסדים מחומר נמצא, אל חומר נמצא, כן השמים יתהוו ויפסדו והויתם והפסדם כשאר הנמצאות אשר תחתיהם.
7 Second Theory.—The theory of all Philosophers whose opinions and works are known to us is this: It is impossible to assume that God produced anything from nothing, or that He reduces anything to nothing; that is to say, it is impossible that an object consisting of matter and form should be produced when that matter is absolutely absent, or that it should be destroyed in such a manner that that matter be absolutely no longer in existence. To say of God that He can produce a thing from nothing or reduce a thing to nothing is, according to the opinion of these philosophers, the same as if we were to say that He could cause one substance to have at the same time two opposite properties, or produce another being like Himself, or change Himself into a body, or produce a square the diagonal of which be equal to its side, or similar impossibilities. The philosophers thus believe that it is no defect in the Supreme Being that He does not produce impossibilities, for the nature of that which is impossible is constant—it does not depend on the action of an agent, and for this reason it cannot be changed, Similarly there is, according to them, no defect in the greatness of God, when He is unable to produce a thing from nothing, because they consider this as one of the impossibilities. They therefore assume that a certain substance has coexisted with God from eternity in such a manner that neither God existed without that substance nor the latter without God. But they do not hold that the existence of that substance equals in rank that of God: for God is the cause of that existence, and the substance is in the same relation to God as the clay is to the potter, or the iron to the smith: God can do with it what He pleases; at one time He forms of it heaven and earth, at another time He forms some other thing. Those who hold this view also assume that the heavens are transient, that they came into existence, though not from nothing, and may cease to exist, although they cannot be reduced to nothing. They are transient in the same manner as the individuals among living beings which are produced from some existing substance, and are again reduced to some substance that remains in existence. The process of genesis and destruction is, in the case of the heavens, the same as in that of earthly beings.
ח ואנשי זאת הכת יחלקו אל כתות אין תועלת לזכרון כתותיהם ודעותיהם בזה המאמר; אבל, שורש זאת הכת הכולל – מה שזכרתי לך. ואפלטון גם כן זו היא האמנתו – אתה תמצא אריסטו יספר עליו בספר השמע שהוא מאמין – רצוני לומר: אפלטון – כי השמים הוים נפסדים; וכן תמצא דעתו מבואר בספרו לטימאוס; אלא שהוא לא יאמין אמונתנו כמו שיחשוב מי שלא יבחון הדעות ולא ידקדק העיון וידמה שדעתנו ודעתו שוה – ואין הענין כן, שאנחנו נאמין היות השמים לא מדבר אלא אחר ההעדר המוחלט, והוא יאמין שהם נמצאים הוים מדבר – וזהו הדעת השני.
8 The followers of this theory are divided into different schools, whose opinions and principles it is useless to discuss here: but what I have mentioned is common to all of them. Plato holds the same opinion. Aristotle says in his Physics, that according to Plato the heavens are transient. This view is also stated in Plato’s Timaeus. His opinion, however, does not agree with our belief: only superficial and careless persons wrongly assume that Plato has the same belief as we have. For whilst we hold that the heavens have been created from absolutely nothing, Plato believes that they have been formed out of something.—This is the second theory.
ט והדעת השלישי, הוא דעת אריסטו והנמשכים אחריו ומפרשי ספריו – וזה שהוא אומר מה שאמרוהו אנשי הכת שקדם זכרה – והוא שלא ימצא בעל חומר מלא חומר כלל – ויוסיף על זה ויאמר כי השמים אינם נופלים תחת ההויה וההפסד בשום פנים. ובאור דעתו בזה הוא זה, יחשוב שזה הנמצא כולו כפי מה שהוא לא סר ולא יסור היותו כן, ושהדבר הקיים אשר לא יפול תחת ההויה וההפסד – והוא השמים – לא סר היותו כן ושהזמן והתנועה – עולמיים תמידיים לא הוים ולא נפסדים; ושהדבר ההוה הנפסד – והוא מה שתחת גלגל הירח – לא סר היותו כן – רצוני לומר: שהחומר ההוא הראשון לא הוה ולא נפסד בעצמו, אבל הצורות יבואו בו זו אחר סור זו ויפשוט צורה וילבש אחרת – ושזה הסדר כולו העליון והתחתון לא יפסד ולא יבטל ולא יתחדש בו מתחדש ממה שאין בטבעו שהוא חוץ להקש בשום פנים.
9 Third Theory.—viz., that of Aristotle, his followers, and commentators. Aristotle maintains, like the adherents of the second theory, that a corporeal object cannot be produced without a corporeal substance. He goes, however, farther, and contends that the heavens are indestructible. For he holds that the Universe in its totality has never been different, nor will it ever change: the heavens, which form the permanent element in the Universe, and are not subject to genesis and destruction, have always been so; time and motion are eternal, permanent, and have neither beginning nor end; the sublunary world, which includes the transient elements, has always been the same, because the materia prima is itself eternal, and merely combines successively with different forms; when one form is removed, another is assumed. This whole arrangement, therefore, both above and here below, is never disturbed or interrupted, and nothing is produced contrary to the laws or the ordinary course of Nature.
י אמר – ואף על פי שלא אמרו בזה הלשון, אבל העולה מדעתו – שהוא משער הנמנע אצלו שישתנה לאלוה רצון או יתחדש לו חפץ ושכל זה המציאות כפי מה שהוא האלוה המציאו ברצונו, אבל לא פעל אחר העדר; וכמו שהוא משער הנמנע שיעדר האלוה או ישתנה עצמו, כן יחשוב שהוא משער הנמנע שישתנה לו רצון או יתחדש לו חפץ; ויתחיב שיהיה זה הנמצא כולו כפי מה שהוא עתה כן היה במה שלא סר וכן יהיה עדי עד.
10 He further says—though not in the same terms—that he considers it impossible for God to change His will or conceive a new desire; that God produced this Universe in its totality by His will, but not from nothing. Aristotle finds it as impossible to assume that God changes His will or conceives a new desire, as to believe that He is non-existing, or that His essence is changeable. Hence it follows that this Universe has always been the same in the past, and will be the same eternally.
יא זה באור אלו הדעות ואמיתתם. והם דעות מי שהתבאר אצלו במופת מציאות האלוה לזה העולם. אבל מי שלא ידע מציאות האלוה ית׳ וית׳ אבל חשב שהדברים הוים ונפסדים בהתקבץ ובהתפרד כפי המקרה, ושאין שם מנהיג ולא מסדר מציאות – והוא אפיקורוס וסיעתו והדומים לו, כמו שיספר אלכסנדר – אין תועלת לנו בזכרון הכתות ההם. כי כבר התבאר במופת מציאות האלוה וזכרנו דעות אנשים בנו ענינם על יסוד כבר התבאר סותרו במופת אין תועלת לנו בו. וכן השתדלנו עוד לאמת מאמר בעלי הדעת השני – רצוני לומר: היות השמים הוים נפסדים – אין תועלת לנו בו, מפני שהם מאמינים בקדמות. ואין הפרש אצלנו בין מי שיאמין שהשמים הוים מדבר בהכרח ונפסדים אל דבר, או אמונת אריסטו אשר יאמין שהם בלתי הוים ולא נפסדים – כי כונת כל נמשך אחר תורת ׳משה רבינו ואברהם אבינו׳ או מי שילך בדרכיהם אמנם היא אמונה שאין דבר קדמון כלל עם האלוה ושהמצאת הנמצא מהעדר בחוק האלוה אינה מכת הנמנע אבל יחשבו עוד קצת אנשי העיון שהוא מחויב.
11 This is a full account of the opinions of those who consider that the existence of God, the First Cause of the Universe, has been established by proof. But it would be quite useless to mention the opinions of those who do not recognize the existence of God, but believe that the existing state of things is the result of accidental combination and separation of the elements, and that the Universe has no Ruler or Governor. Such is the theory of Epicurus and his school, and similar philosophers, as stated by Alexander [Aphrodisiensis]; it would be superfluous to repeat their views, since the existence of God has been demonstrated whilst their theory is built upon a basis proved to be untenable. It is likewise useless to prove the correctness of the followers of the second theory in asserting that the heavens are transient, because they at the same time believe in the Eternity of the Universe, and so long as this theory is adopted, it makes no difference to us whether it is believed that the heavens are transient, and that only their substance is eternal, or the heavens are held to be indestructible, in accordance with the view of Aristotle. All who follow the Law of Moses, our Teacher, and Abraham, our Father, and all who adopt similar theories, assume that nothing is eternal except God, and that the theory of Creatio ex nihilo includes nothing that is impossible, whilst some thinkers even regard it as an established truth.
יב ואחר שישבנו הדעות אתחיל בבאור ראיות אריסטו על דעתו ומה הביאו אל זה.
12 After having described the different theories, I will now proceed to show how Aristotle proved his theory, and what induced him to adopt it.
Previous ChapterNext Chapter