א דע כי עניני התכונה האלו הנזכרים, כשיקראם ויבינם איש למודי לבד, יחשוב שהם מופת חותך על שצורת הגלגלים ומספרם כך – ואין הענין כן ואין זה המבוקש בחכמת התכונה. אבל מהם ענינים מופתיים שהם כן כמו שהתבאר במופת שדרך השמש – דרך נוטה מן הקו השוה – וזה מה שאין ספק בו; אבל אם יש לו גלגל יוצא חוץ למרכז או גלגל הקף – לא התבאר במופת, וזה ממה שלא ירגיש עליו בעל התכונה. כי כונת החכמה הזאת – להניח תכונה שיתכן עמה שתהיה תנועת הכוכב אחת סיבובית, אין מהירות בה ולא איחור ולא שינוי ויהיה המתחיב מן התנועה ההיא נאות למה שיראה; וישתדל עם זה שימעט התנועות, ומנין הגלגלים כל מה שיוכל; כי על דרך משל, כשנוכל להניח תכונה שיתכן עמה הנראה מתנועות זה הכוכב בשלושה גלגלים, ותכונה אחרת שיתכן עמה זה בעצמו בארבעה גלגלים מן הראוי שנסמוך על התכונה שמספר תנועותיה מעט – ולזה בחרנו בשמש יציאת המרכז על גלגל סיבוב כמו שזכר בטלמיוס. ולפי זה הענין, כאשר השגנו תנועות הכוכבים העומדים כולם – תנועה אחת, לא תתחלף ולא ישתנו הנחותיה קצתם מקצתם, הסכמנו על היותם כולם בגלגל אחד. ולא ימנע שיהיה כל כוכב מהם בגלגל, ויהיו תנועותיהם כולם אחת, והגלגלים ההם כולם על קטבים אחדים. ויהיה אז השכלים לפי מספר הכוכבים, כמו שנאמר: ״היש מספר לגדודיו?״ – רצונו לומר: לריבוים – כי השכלים וגרמי השמים והכוחות כולם – הכל ׳גדודיו׳; ואי אפשר מבלתי שיכלול מיניהם מספר עד שאילו היה הענין כן לא היה נפסד עלינו סדרנו במנותנו גלגל הכוכבים העומדים כדור אחד, כמו שמנינו חמשת גלגלי הכוכבים הנבוכים עם רוב גלגליהם כדור אחד. כי הכונה – כבר הבינות אותה, שאמנם נמנה כל הכח אשר השגנוהו במציאות השגה כוללת, מבלתי שנזהר לגבול אמתת השכלים והגלגלים.
1 WHEN a simple mathematician reads and studies these astronomical discussions, he believes that the form and the number of the spheres are facts established by proof. But this is not the case; for the science of astronomy does not aim at demonstrating them, although it includes subjects that can be proved; e.g., it has been proved that the path of the sun is inclined against the equator; this cannot be doubted. But it has not yet been decided whether the sphere of the sun is excentric or contains a revolving epicycle, and the astronomer does not take notice of this uncertainty, for his object is simply to find an hypothesis that would lead to a uniform and circular motion of the stars without acceleration, retardation, or change, and which is in its effects in accordance with observation. He will, besides, endeavour to find such an hypothesis which would require the least complicated motion and the least number of spheres: he will therefore prefer an hypothesis which would explain all the phenomena of the stars by means of three spheres to an hypothesis which would require four spheres. From this reason we adopt, in reference to the circuit of the sun, the theory of excentricity, and reject the epicyclic revolution assumed by Ptolemy. When we therefore perceive that all fixed stars move in the same way uniformly, without the least difference, we conclude that they are all in one sphere. It is, however, not impossible that the stars should have each its own sphere, with a separate centre, and yet move in the same way. If this theory be accepted, a number of Intelligences must be assumed, equal to that of the stars, and therefore Scripture says in reference to them,” Is there any number of his armies?” (Job 25:3); for the Intelligences, the heavenly bodies, and the natural forces, are called the armies of God. Nevertheless the species of the stars can be numbered, and therefore we would still be justified in counting the spheres of the fixed stars collectively as one, just as the five spheres of the planets, together with the numerous spheres they contain, are regarded by us as one. Our object in adopting this number is, as you have noticed, to divide the influences which we can trace in the Universe according to their general character, without desiring to fix the number of the Intelligences and the spheres.