Guide for the Perplexed, Part 1 Chapter 28

Chapter 28

א ׳רגל׳ – שם משתתף. הוא שם לרגל בעל החיים ״רגל תחת רגל״. ויפול גם כן בענין ההמשך אחר הדבר: ״צא אתה וכל העם אשר ברגליך״ ענינו – הנמשכים אחריך. ויפול גם כן בענין הסבה ״ויברך ה׳ אותך לרגלי״ – בסבתי – כלומר: בגללי – כי הענין אשר הוא בגלל דבר אחר, הדבר ההוא סבה לענין ההוא – וזה נעשה הרבה ״לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים״.
1 THE term regel is homonymous, signifying, in the first place, the foot of a living being; comp. “Foot for foot” (Exod. 21:24). Next it denotes an object which follows another: comp. “And all the people that follow thee” (lit. that are at thy feet) (ib. 11:8). Another signification of the word is “cause”; comp. “And the Lord hath blessed thee, I being the cause” (leragli) (Gen. 30:30), i.e., for my sake; for that which exists for the sake of another thing has the latter for its final cause. Examples of the term used in this sense are numerous. It has that meaning in Genesis 33:14, “Because (leregel) of the cattle that goeth before me, and because (leregel) of the children.”
ב אם כן, אמרו: ״ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים״ רצונו לומר: קיום סבותיו – כלומר: הנפלאות אשר יראו אז במקום ההוא אשר הוא ית׳ סבתם – כלומר: עושם. ואל זה הפרוש נטה יונתן בן עוזיאל ע״ה – אמר: ׳ויתגלי בגבורתיה ביומא ההוא על טור זיתיא׳; וכן יתרגם כל מעשה מגע והעתק ׳גבורתיה׳ מפני שהרצון בכלם – הפעולות הבאות ברצונו.
2 Consequently, the Hebrew text, of which the literal rendering is: “And his feet shall stand in that day upon the Mount of Olives” (Zech. 14:4) can be explained in the following way: “And the things caused by him (raglav) on that day upon the Mount of Olives, that is to say, the wonders which will then be seen, and of which God will be the Cause or the Maker, will remain permanently.” To this explanation does Jonathan son of Uziel incline in paraphrasing the passage,” And he will appear in his might on that day upon the Mount of Olives. He generally expresses terms denoting those parts of the body by which contact and motion are effected, by “his might” [when referring to God], because all such expressions denote acts done by His Will.
ג אמנם אמרו: ״ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר״ פרש אונקלוס בו כמו שידעת – שהוא שם כנוי ׳רגליו׳ שב אל הכסא, ואמר: ׳ותחות כורסי יקריה׳. והבן והפלא מהרחקת אונקלוס ההגשמה וכל המביא אליה, ואפילו בדרך רחוק – שהוא לא אמר: ׳ותחות כורסיה׳ שאם היה מיחס הכסא לו על הענין המובן תחלה, היה מתחיב היותו נסמך על גשם והתחיב הגשמות; ויחס ה׳כסא׳ ל׳יקריה׳ – כלומר: ל׳שכינה׳ אשר היא אור נברא.
3 In the passage (Exod. 24:10, lit., “And there was under his feet, like the action of the whiteness of a sapphire stone”), Onkelos, as you know, in his version, considers the word (raglav) “his feet” as a figurative expression and a substitute for “throne”; the words “under his feet” he therefore paraphrases, “And under the throne of his glory.” Consider this well, and you will observe with wonder how Onkelos keeps free from the idea of the corporeality of God, and from everything that leads thereto, even in the remotest degree. For he does not say, “and under His throne”; the direct relation of the throne to God, implied in the literal sense of the phrase “His throne,” would necessarily suggest the idea that God is supported by a material object, and thus lead directly to the corporeality of God: he therefore refers the throne to His glory, i.e., to the Shekhinah, which is a light created for the purpose.
ד וכן אמר ב׳תרגום׳: ״כי יד על כס יה״ ׳מן קדם אלהא דשכינתיה על כורסי יקרא׳. וכן תמצא על לשון כל העם ׳כסא הכבוד׳.
4 Similarly he paraphrases the words, “For my hand I lift up to the throne of God” (Exod. 17:16), “An oath has been uttered by God, whose Shekhinah is upon the throne of his glory.” This principle found also expression in the popular phrase, “the Throne of the Glory.”
ה וכבר יצאנו מענין הפרק לדבר שיתבאר בפרקים אחרים. ואשוב אל ענין הפרק.
5 We have already gone too far away from the subject of this chapter, and touched upon things which will be discussed in other chapters; we will now return to our present theme.
ו אמנם פרוש אונקלוס כבר ידעתו; אלא שתכלית דברו – הרחק ההגשמה. ולא באר לנו אי זה דבר השיגו, ולא אי זה דבר נרצה בזה המשל. וכן בכל מקום לא יכניס עצמו בזה הענין, אך להרחיק הגשמות לבד כי הרחקת ההגשמה – דבר מופתי הכרחי באמונה ויגזר בו ויאמר כפי הצריך לזה; אבל באור ענין המשל הוא ענין מסופק אפשר שתהיה בו זאת הכונה או דבר אחר, והם עוד דברים נסתרים מאוד ואין מיסודות האמונה הבנתם, ולא השגתם קלה על ההמון – ולזה לא הכניס עצמו בזה הענין.
6 You are acquainted with the version of Onkelos [of the passage quoted]. He contents himself with excluding from his version all expressions of corporeality in reference to God, and does not show us what they (the nobles of the children of Israel Exod. 24:10) perceived, or what is meant by that figure. In all similar instances Onkelos also abstains from entering into such questions, and only endeavours to exclude every expression implying corporeality; for the incorporeality of God is a demonstrative truth and an indispensable element in our faith; he could decidedly state all that was necessary in that respect. The interpretation of a simile is a doubtful thing: it may possibly have that meaning, but it may also refer to something else. It contains besides very profound matter, the understanding of which is not a fundamental element in our faith, and the comprehension of which is not easy for the common people. Onkelos, therefore, did not enter at all into this subject.
ז אבל אנחנו כפי ענין המאמר אי אפשר מבלתי שנפרש בו דבר. ואומר – כי אמרו: ׳ותחת רגליו׳ רוצה בו מסבתו ובגללו כמו שבארנו. ואשר השיגוהו הוא אמיתת החומר הראשון אשר הוא מאתו ית׳ והוא סבת מציאותו. והסתכל אמרו: ׳כמעשה לבנת הספיר׳ – ואילו היתה הכונה המראה היה אומר ׳כלבנת הספיר׳; והוסיף ׳כמעשה׳ כי החומר כמו שידעת מקבל לעולם מתפעל לפי בחינת טבעו ואין פעולה לו כי אם במקרה – כמו שהצורה פועלת לעולם בעצמה מתפעלת במקרה כמו שהתבאר בספרים הטבעיים – ולזה אמר עליו ׳כמעשה׳. ואמנם, ׳לבנת הספיר׳ הוא לשון על הזוהר לא על המראה הלבן; כי לובן הספיר אינו מראה לבן, אבל זוהר לבד – והזוהר אינו מראה כמו שהתבאר בספרים הטבעיים, שאלו היה מראה לא היה מראה המראים כולם מאחריו ומקבלם, אך כאשר היה הגשם המזהיר נעדר המראים כולם יקבל מפני זה המראים כולם זה אחר זה; וזה כדמות החומר הראשון אשר הוא בבחינת אמתתו נעדר הצורות כולם ולזה הוא מקבל הצורות כולם זו אחר זו. והיתה השגתם אם כן – החומר הראשון ויחוסו לאלוה, והיותו ראש בריאותיו המחויבות ההויה וההפסד והוא מחדשו. – והנה יבואו בזה הענין גם כן דברים.
7 We, however, remaining faithful to our task in this treatise, find ourselves compelled to give our explanation. According to our opinion “under his feet” (raglav) denotes “under that of which He is the cause,” “that which exists through Him,” as we have already stated. They (the nobles of the children of Israel) therefore comprehended the real nature of the materia prima, which emanated from Him, and of whose existence He is the only cause. Consider well the phrase, “like the action of the whiteness of the sapphire stone.” If the colour were the point of comparison, the words, “as the whiteness of the sapphire stone” would have sufficed; but the addition of “like the action” was necessary, because matter, as such, is, as you are well aware, always receptive and passive, active only by some accident. On the other hand, form, as such, is always active, and only passive by some accident, as is explained in works on Physics. This explains the addition of “like the action” in reference to the materia prima. The expression “the whiteness of the sapphire” refers to the transparency, not to the white colour: for “the whiteness” of the sapphire is not a white colour, but the property of being transparent. Things, however, which are transparent, have no colour of their own, as is proved in works on Physics: for if they had a colour they would not permit all the colours to pass through them nor would they receive colours: it is only when the transparent object is totally colourless, that it is able to receive successively all the colours. In this respect it (the whiteness of the sapphire) is like the materia prima, which as such is entirely formless, and thus receives all the forms one after the other. What they (the nobles of the children of Israel) perceived was therefore the materia prima, whose relation to God is distinctly mentioned, because it is the source of those of his creatures which are subject to genesis and destruction, and has been created by him. This subject also will be treated later on more fully.
ח ודע – שאתה צריך לכמו זה הפרוש ואפילו לפרוש אונקלוס אשר אמר: ׳ותחות כורסי׳ יקריה׳ – כלומר: כי החומר הראשון הוא גם כן באמת תחת השמים הנקראים ׳כסא׳ כמו שקדם. ולא העירני אל זה הפרוש המופלא והמציא זה הענין אלא דבר מצאתי לר׳ אליעזר בן הורקנוס תשמענו בקצת פרקי זה המאמר. והכונה כולה מכל משכיל – הרחקת ההגשמה מהאלוה ית׳ והשם ההשגות ההם כולם שכליות ולא חושיות. – והבן זה והתבונן בו!
8 Observe that you must have recourse to an explanation of this kind, even when adopting the rendering of Onkelos, “And under the throne of His glory”; for in fact the materia prima is also under the heavens, which are called “throne of God,” as we have remarked above. I should not have thought of this unusual interpretation, or hit on this argument were it not for an utterance of R. Eliezer ben Hyrcanus, which will be discussed in one of the parts of this treatise (II. chap. xxvi.). The primary object of every intelligent person must be to deny the corporeality of God, and to believe that all those perceptions (described in the above passage) were of a spiritual not of a material character. Note this and consider it well.
Previous ChapterNext Chapter