ב ולפי הענין השני או השלישי נאמר: ״ויתעצב אל לבו״. אמנם כפי הענין השני פרושו – כי האלוה כעס עליהם לרוע מעלליהם. ואמנם, אמרו: ׳אל לבו׳ וכן אמרו בענין נח ״ויאמר ה׳ אל לבו״ – שמע ענינו, והוא כי הענין אשר יאמר בעבורו באדם שהוא ׳אמר בלבו׳ או ׳אמר אל לבו׳ הוא הענין אשר לא יהגה ולא יאמרהו לזולתו וכן כל ענין שרצהו האלוה ולא אמרו לנביא בעת ההיא אשר עבר בו המעשה ההוא כפי הרצון יאמר עליו ׳ויאמר ה׳ אל לבו׳ להדמותו בענין ההוא האנושי, על המשך ׳דברה תורה כלשון בני אדם׳ – וזה מבואר נגלה ומפני שמרי ׳דור המבול׳ לא התבאר ב׳תורה׳ שליחות שלוח להם בעת ההיא ולא הזהירם ולא יעדם במות – נאמר בעבורם כי האלוה כעס עליהם ׳בליבו׳. וכן כשהיה רצונו בשלא יהיה עוד ׳מבול׳ לא אמר לנביא לך והגד להם זה – ולזה נאמר: ׳אל לבו׳.
2 In Genesis 6:6 the word has either the second or the third signification. In the first case, the sense of the Hebrew va-yit‘aẓẓeb el libbo is “God was angry with them on account of the wickedness of their deeds” as to the words “to his heart” used here, and also in the history of Noah (ib. 8:21) I will here explain what they mean. With regard to man, we use the expression “he said to himself,” or “he said in his heart,” in reference to a subject which he did not utter or communicate to any other person. Similarly the phrase “And God said in his heart,” is used in reference to an act which God decreed without mentioning it to any prophet at the time the event took place according to the will of God. And a figure of this kind is admissible, since “the Torah speaketh in accordance with the language of man” (supra c. xxvi.). This is plain and clear. In the Pentateuch no distinct mention is made of a message sent to the wicked generation of the flood, cautioning or threatening them with death; therefore, it is said concerning them, that God was angry with them in His heart; likewise when He decreed that no flood should happen again, He did not tell a prophet to communicate it to others, and for that reason the words “in his heart” are added.