Guide for the Perplexed, Part 1 Chapter 27

Chapter 27

א ׳אונקלוס הגר׳ שלם מאד בלשון העברית והארמית, וכבר שם השתדלותו בסלוק ההגשמה, וכל תואר יתארהו הכתוב שיביא אל הגשמות יפרשהו כפי ענינו. וכל מה שימצאהו מאלו השמות המורים על מין ממיני התנועה – ישים ענין התנועה – הגלות והראות אור נברא – כלומר: ׳שכינה׳ או השגחה. והנה תרגם ״ירד ה׳״ – ׳יתגלי ה׳; ״וירד ה׳״ – ׳ואתגלי ה׳ ולא אמר: ׳ונחת ה׳; ״ארדה נא ואראה״ – ׳אתגלי כען ואדון׳ – וזה נמשך בפרושו.
1 ONKELOS the Proselyte, who was thoroughly acquainted with the Hebrew and Chaldaic languages, made it his task to oppose the belief in God’s corporeality. Accordingly, any expression employed in the Pentateuch in reference to God, and in any way implying corporeality, he paraphrases in consonance with the context. All expressions denoting any mode of motion, are explained by Him to mean the appearance or manifestation of a certain light that had been created [for the occasion], i.e., the Shekhinah (Divine Presence), or Providence. Thus he paraphrases “the Lord will come down” (Exod. 19:11), “The Lord will manifest Himself”; “And God came down” (xvi. 20), “And God manifested Himself”; and does not say “And God came down”; “I will go down now and see” (Gen. 18:21), he paraphrases, “I will manifest myself now and see.”
ב אלא שהוא תרגם ״אנכי ארד עמך מצרימה״ – ׳אנא אחות עמך למצרים׳ – וזה דבר מופלא מאד יורה על שלמות זה האדון וטוב פרושו והבנתו הדברים כפי מה שהם, ופתח לנו בזה התרגום ענין גדול מעניני הנבואה.
2 This is his rendering [of the verb yarad, “he went down,” when used in reference to God] throughout his version, with the exception of the following passage, “I will go down (ered) with thee into Egypt” (Gen. 46:4), which he renders literally. A remarkable proof of this great man’s talents, the excellence of his version, and the correctness of his interpretation! By this version he discloses to us an important principle as regards prophecy.
ג והוא כי תחלת זה הספור אמר ״ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב וכו׳ ויאמר אנוכי האל וכו׳ אנוכי ארד עמך מצרימה״; וכאשר כלל תחלת המאמר היותו ב׳מראות הלילה׳ לא הרחיק אונקלוס שיסופר המאמר אשר נאמר ב׳מראות הלילה׳ בלשונו. והוא – האמת, כי זה ספור מה שנאמר; לא ספור ענין שקרה, כמו ״וירד ה׳ על הר סיני״ אשר הוא ספור מה שהתחדש בדברים הנמצאים, ולזה כנה אותו בהראות והרחיק ממנו מה שיורה על מציאות התנועה; והדברים הדמיוניים – כלומר: ספור מה שנאמר לו – הניחו כאשר היה – וזה מופלא!
3 This narrative begins: “And God spake unto Israel in the visions of the night, and said, Jacob, Jacob, etc. And He said, I am God, etc., I will go down with thee into Egypt” (Gen. 46:2, 3). Seeing that the whole narrative is introduced as a vision of the night, Onkelos did not hesitate to translate literally the words addressed to Jacob in the nocturnal vision, and thus gave a faithful account of the occurrence. For the passage in question contains a statement of what Jacob was told, not what actually took place, as is the case in the words, “And the Lord came down upon Mount Sinai” (Exod. 19:20). Here we have an account of what actually occurred in the physical world; the verb yarad is therefore paraphrased “He manifested Himself,” and entirely detached from the idea of motion. Accounts of what happened in the imagination of man, I mean of what he was told, are not altered. A most remarkable distinction!
ד ומכאן תתעורר כי יש הפרש גדול בין מה שיאמר בו ׳בחלום׳ או ׳במראות הלילה׳ ובין מה שיאמר בו ׳במחזה׳ ו׳במראה׳ ובין מה שיאמר בו סתם ״ויהי דבר ה׳ אלי לאמר״ או ״ויאמר ה׳ אלי לאמר״.
4 Hence you may infer that there is a great difference between a communication, designated as having been made in a dream, or a vision of the night, and a vision or a manifestation simply introduced with phrases like “And the word of the Lord came unto me, saying”; “And the Lord spake unto me, saying.”
ה ואפשר עוד אצלי כי אונקלוס פרש ׳אלהים׳ הנאמר הנה – מלאך ולזה לא הרחיק שיאמר בו ׳אנא אחות עמך למצרים׳. ולא תרחיק האמינו ׳אלהים׳ הנה – מלאך והוא יאמר לו ״אנכי האל אלהי אביך״ – כי זה המאמר יהיה בזה הלשון על ידי מלאך גם כן; הלא תראהו אומר: ״ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הנני״ ובסוף ספור דבריו עמו ״אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר״ – ואין ספק, כי יעקב נדר לאל ולא למלאך; אבל זה נמשך בדברי הנביאים – כלומר: ספור הדברים אשר יאמרם להם המלאך בעבור האלוה בלשון הדיבור האלוה להם – והם כולם בחסרון המצטרף, כאילו אמר: ׳אנכי – שלוח אלהי אביך׳ ׳אנוכי שלוח האל הנגלה עליך בבית אל׳ וכיוצא בזה.
5 According to my opinion, it is also possible that Onkelos understood Elohim in the above passage to signify “angel,” and that for this reason he did not hesitate to translate literally, “I will go down with thee to Egypt.” Do not think it strange that Onkelos should have believed the Elohim, who said to Jacob, “I am God, the God of thy father” (ib. 3), to be an angel, for this sentence can, in the same form, also have been spoken by an angel. Thus Jacob says, “And the angel of God spake unto me in a dream, saying, Jacob. And I said, Here am I,” etc. (Gen. 31:11); and concludes the report of the angel’s words to him in the following way, “I am the God of Bethel, where thou anointedst the pillar, and where thou vowedst a vow unto me” (ib. 13), although there is no doubt that Jacob vowed to God, not to the angel. It is the usual practice of prophets to relate words addressed to them by an angel in the name of God, as though God Himself had spoken to them. Such passages are all to be explained by supplying the nomen regens, and by considering them as identical with “I am the messenger of the God of thy father,” “I am the messenger of God who appeared to thee in Bethel,” and the like.
ו והנה יבואו בנבואה ומעלותיה ובמלאכים דברים רבים כפי כונת זה המאמר.
6 Prophecy with its various degrees, and the nature of angels, will be fully discussed in the sequel, in accordance with the object of this treatise (II. chap. xiv.).
Previous ChapterNext Chapter