Mishneh Torah, Blessings Chapter 5

Chapter 5

א נשים ועבדים חייבין בברכת המזון וספק יש בדבר אם הן חייבין מן התורה לפי שאין קבוע לה זמן או אינם חייבין מן התורה לפיכך אין מוציאין את הגדולים ידי חובתן אבל הקטנים חייבין בברכת המזון מדברי סופרים כדי לחנכן במצות.
1 Women and slaves are also under the obligation of saying Grace after meals. It is doubtful however whether this obligation is imposed by the Torah, there being no set time for its fulfillment—or whether it is one only imposed by the sages. Hence they cannot, by saying it, discharge male adults from their obligation. Boys (under 13) are under an obligation to say Grace after meals by an ordinance of the sages so that they may be trained in the observance of religious duties.
ב שלשה שאכלו פת כאחד חייבין לברך ברכת הזימון קודם ברכת המזון ואי זו היא ברכת הזימון אם היו האוכלים משלשה עד עשרה מברך אחד מהם ואומר נברך שאכלנו משלו והכל עונין ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו והוא חוזר ומברך ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו.
2 When three persons or more eat bread together, they have to say before the Grace a preliminary benedictory formula. If the company at table consisted of at least three and fewer than ten, one of them says "We will bless Him of Whose bounty we have eaten". All the others respond "Blessed be He of Whose bounty we have eaten and by Whose goodness we live."
ג ואח"כ אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם הזן את העולם כולו בטובו עד שגומר ארבע ברכות והן עונין אמן אחר כל ברכה וברכה.
3 He then repeats "Blessed be He of Whose bounty we have eaten and by Whose goodness we live." Then he begins "Blessed art Thou O Lord our God, King of the Universe, Who feedest the whole world with His goodness" and continues to the end of the four Blessings,—the others responding "Amen" after each blessing.
ד היו האוכלין מעשרה ולמעלה מזמנין בשם כיצד המברך אומר נברך לאלהינו שאכלנו משלו והן עונין ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו והוא חוזר ואומר ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו ומתחיל ברכת המזון.
4 If the company at table consisted of ten or more, the introductory formula includes the name of God. The one who says Grace begins "We will bless our God, of Whose bounty we have eaten." The others respond "Blessed be our God, of Whose bounty we have eaten, and by Whose goodness we live." The leader then repeats "Blessed be our God, of Whose bounty we have eaten, and by Whose goodness we live." And then he commences the Grace.
ה הסועד בבית חתנים משיתחילו להתעסק בצרכי סעודת נישואין ולהכינה עד שלשים יום אחר הנישואין מברך נברך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו והם עונים ברוך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו וכו' ואם היו עשרה מברך נברך לאלהינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו והם עונין ברוך אלהינו שהשמחה וכו' וכן סעודה שעושין אותה אחר הנישואין מחמת הנישואין עד שנים עשר חדש מברך שהשמחה במעונו.
5 If one takes a meal at a bridegroom's table—during the period extending from the time that preparations are begun for the requisites of the wedding banquet up to the expiry of thirty days after the marriage—he introduces the Grace thus "We will bless Him in Whose abode is joy, and of Whose bounty we have eaten." The others respond "Blessed be He in Whose abode is joy and of Whose bounty we have eaten." If there were ten persons present, he says "We will bless our God in Whose abode is joy, and of Whose bounty we have eaten." The others respond "Blessed be our God in Whose abode is joy and of Whose bounty we have eaten." So too when a banquet is given in honor of the marriage within twelve months of its having taken place, the formula "in Whose abode is joy" is used.
ו הכל חייבין בברכת הזימון כדרך שחייבין בברכת המזון אפילו כהנים שאכלו קדשי הקדשים בעזרה וכן כהנים וישראלים שאכלו כאחד ואכלו הכהנים תרומה וישראל חולין חייבין בזימון כחיובן בברכת המזון.
6 All are under the obligation of reciting the introductory benedictory formula, just as they are under an obligation to say Grace after meals. This applies also to priests partaking of holiest food in the Courtyard of the Temple. On the same principle also, when priests and ordinary Israelites are eating in company, the former partaking of the heave-offerings, the latter of unconsecrated food, they are all under the obligation of reciting the Introductory Benedictory formula before Grace.
ז נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן אבל מזמנין לעצמן ולא תהא חבורה של נשים ועבדים וקטנים מפני הפריצות אבל נשים מזמנות לעצמן או עבדים לעצמן ובלבד שלא יזמנו בשם אנדרוגינוס מזמן למינו ואינו מזמן לא לנשים ולא לאנשים מפני שהוא ספק והטומטום אינו מזמן כלל קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ואע"פ שהוא כבן שבע או כבן שמונה ומצטרף בין למנין שלשה בין למנין עשרה לזמן עליו והעכו"ם אין מזמנין עליו.
7 Women, slaves and minors are not eligible for the quorum required for the introductory formula. But they recite it when they are by themselves. However, to prevent licentiousness, women, slaves and minors should not be formed into a joint company for Grace. But women may form a quorum for themselves, and so may slaves. In either case they do not use the name of God in the introductory formula. An androgyne recites the introductory formula if the entire company is of his class, but not if the other members are normal men and women. One whose sex cannot be determined never says the introductory formula. A minor if he is only seven or eight years of age, provided he understands Who it is that is addressed in benediction, may be counted in the quorum, whether it consists of three or ten persons. A non-Israelite is not to be counted.
ח אין מזמנין אלא על מי שאכל כזית פת ולמעלה שבעה שאכלו פת ושלשה אכלו עמהן ירק או ציר וכיוצא בהן מצטרפין לזמן בשם והוא שיהיה המברך מאוכלי הפת אבל ששה שאכלו פת וארבעה ירק אין מצטרפין עד שיהיו אוכלי הפת רוב הניכר בד"א בעשרה אבל בשלשה צריך שיאכלו כל אחד ואחד מהן כזית פת ואחר כך מזמנין.
8 That person only may be counted who ate bread at least as much as the size of an olive. If seven of a company ate bread while the other three ate vegetables or partook of juice, etc. they all join for Grace and insert the name of God in the introductory formula, provided that the one who says Grace is of those who ate bread. But if six ate bread while four partook of vegetables, they do not form a quorum of ten, because for such a quorum there must be an easily recognizable majority of those who ate bread. This rule applies to a quorum of ten. But to constitute a quorum of three, each of the party must have eaten bread as much as the size of an olive, and in such a case they recite the introductory formula.
ט שנים שאכלו וגמרו מלאכול ובא שלישי ואכל אם יכולין לאכול עמו כל שהוא ואפילו משאר אוכלין מצטרף עמהן וחכם גדול שבמסובין הוא שמברך לכולן אף על פי שלא בא אלא באחרונה.
9 If two persons were eating together and after they had concluded their meal, a third person joined them, they may form a quorum, provided that the first two could eat with him, however little it might be, and even if it were different food. The greatest scholar in the company says Grace, even though he arrived last.
י שלשה שאכלו כאחד אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וכן חמשה וששה יש להם ליחלק עד עשרה מעשרה ולמעלה אינם רשאים ליחלק עד עשרים שכל זמן שיחלקו ותהיה ברכת הזימון לכל חלק וחלק כזימון הכל יש להם ליחלק.
10 Where three persons have eaten together, they may not separate for Grace. The same is the rule with four or five. A company of six however (less than ten) may divide for Grace into two groups. When there are ten or more in the company, they may not separate for Grace till they are twenty; for fellow-diners may only separate themselves into groups, when each group is sufficiently large to qualify for the recital of the same introductory formula as would be recited if they continued to be all together.
יא שלשה בני אדם שבאו משלש חבורות של שלשה שלשה אינן רשאין ליחלק ואם כבר זימן כל אחד ואחד מהן בחבורה שלו רשאין ליחלק ואינן חייבין בזימון שכבר זימנו עליהן שלשה שישבו לאכול פת אע"פ שכל אחד ואחד אוכל משלו אינן רשאין ליחלק.
11 When three men, belonging to three distinct groups at table, each of which consisted of three individuals come together, they may not separate for Grace. But if each of these had already joined in the Introductory formula, they may say Grace separately, and are not under an obligation to form a new group, they having done so once already. When three men take their meals at one table, even though each of them eats of his own bread, they may not separate for Grace, but are to say Grace together as a group with the Introductory formula.
יב שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין לזימון אחד ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן ואם יש שמש אחד ביניהם שהוא הולך ומשמש מחבורה זו לחבורה זו מצטרפין לזימון אחד אף על פי שאין מקצת אלו רואין את אלו והוא שישמעו שתיהן כל דברי המברך בביאור.
12 If two companies have a meal in the same house and some in each company can see those in the other company, they all form one group for Grace. Should this not be the case, each company says Grace for itself. If they are all served by one waiter who goes from one company to the other, they say Grace together, even if they do not see each other. It is essential however that every word uttered by the one who says Grace should be heard distinctly by both companies.
יג שלשה שאכלו ויצא אחד מהן לשוק קוראין לו כדי שיכוין לשמוע מה שהן אומרים ומזמנין עליו והוא בשוק ויוצא ידי חובתו ולכשיחזור לביתו יחזור ויברך ברכת המזון לעצמו אבל עשרה שאכלו ויצא אחד מהן לשוק אין מזמנין עליו עד שיחזור למקומו וישב עמהן.
13 If three persons had their meals in company and one went out into the street, the other two call to him to attend to what they will say. They then count him in the quorum, though he is in the street, and he too discharges his obligation to join in the Grace. When he returns home, he must say Grace for himself. But when ten persons had their meals together and one of them went out into the street, they do not count him in the quorum of ten till he has returned and is seated in his place.
יד שלשה שאכלו כאחד וקדם אחד מהן ובירך לעצמו מזמנין עליו ויצאו השנים ידי חובת זימון והוא לא יצא בזימון זה שאין זימון למפרע.
14 If three persons ate together, and one of them anticipated the others and said Grace for himself, the others may still count him in their quorum of three, and have fulfilled their duty, but he has not done so since the obligation of saying Grace in a group cannot be discharged retroactively.
טו שנים שאכלו כאחד כל אחד ואחד מברך לעצמו ואם היה אחד מהן יודע ואחד אינו יודע זה שיודע מברך בקול רם והשני עונה אמן אחר כל ברכה וברכה ויוצא ידי חובתו ובן מברך לאביו ועבד מברך לרבו ואשה מברכת לבעלה ויוצאין ידי חובתן אבל אמרו חכמים תבא מארה למי שאשתו ובניו מברכין לו.
15 If two persons had their meals together, each of them says Grace for himself. If one knew the Grace while the other did not know it, the former recites it aloud and the latter responds "Amen" after each blessing and thus fulfills his duty. A son may in this way recite Grace on his father's behalf; a slave for his master; a wife for her husband. But the sages say "A curse will befall one whose wife or child recites the Grace for him."
טז במה דברים אמורים שיצאו ידי חובתן בזמן שאכלו ולא שבעו שהן חייבים לברך מדברי סופרים ולפיכך מוציאין אותן קטן או עבד או אשה מידי חובתן אבל אם אכל ושבע שהוא חייב בברכת המזון מן התורה בין אשה בין קטן או עבד אין מוציאין אותן שכל החייב בדבר מן התורה אין מוציאין אותן מידי חובתן אלא החייב באותו דבר מן התורה כמותו.
16 It is however to be noted that these persons are only discharged of their obligation if they partook of a meal and their hunger is not satisfied. In this case the obligation to say Grace is one imposed by the dicta of the Scribes, and can therefore be fulfilled on their behalf by a minor, slave or woman. But if one has eaten and is satisfied, the duty to say Grace is Scriptural and cannot be discharged on his behalf by a woman, minor or slave, on the principle that anyone who is under an obligation imposed by the Torah can only be discharged of it by one upon whom the Torah imposes the same obligation.
יז הנכנס אצל אחרים ומצאן מברכין בברכת הזימון אם מצא המברך אומר נברך הוא עונה ברוך הוא ומבורך ואם מצא האוכלים עונין ברוך שאכלנו משלו הוא עונה אחריהן אמן.
17 When a person joins a company at the time when they are beginning the Introductory formula to the Grace, the rule is as follows: If he enters at the moment when the leader who says Grace utters the sentence "Let us bless etc.", he responds "Blessed be He and blessed be His name for ever and ever." Should he enter when the company is responding "Blessed be He of Whose bounty we have partaken," he responds "Amen".
Previous ChapterNext Chapter