ד ומן הידוע, כי כל מה שתחייב דבר לענין מה או תשלול אותו ממנו, לא יחסר הדבר ההוא אשר תחייבהו או תשלול אותו מהיותו הכרחי אליו, או אפשר לו, או נמנע עליו, והנמנע – הכרח. דמיון זה אמרנו: "כל אדם חי", והנה נקרא זה המשפט הכרחי. ואם אמרנו: "קצת האדם כותב", נקרא זה המשפט – אפשרי. ואם אמרנו: "כל אדם מעופף" נקרא זה המשפט – נמנע. ואנחנו נקרא המחויב והנמנע – הכרחי, כי אנחנו נאמר: האדם חי בהכרח והאדם אינו מעופף בהכרח. וכאשר אמרנו דרך משל מראובן בהולדו "ראובן זה כותב" או "ראובן זה אינו כותב", אז נקרא זה המשפט – אפשרי באמת. ואולם כאשר אמרנו כן מעזרא הסופר, דרך משל, בעת מציאות עזרא הסופר, הנה לא נקרא זה המשפט – אפשרי, אבל נקראהו – משפט מחלט או משפט נמצא; כי כל "אפשר" אמנם הוא אפשר על האמת בעתיד קודם שתצא מציאות אחד משני האפשרים, אבל אחר צאת מציאות מה שיצא, הנה הסתלק אותו האפשר, כי ראובן העומד אצלנו הוא עומד, ואין העמידה אז אפשרית, אבל תדמה לדבר המחויב בזה אז.