ג ומלת ׳צדקה׳ היא נגזרת מ׳צדק׳ והוא היושר, והיושר הוא – להגיע כל בעל חוק לחוקו, ולתת לכל נמצא מן הנמצאות כפי הראוי לו. ולפי הענין הראשון לא יקראו בספרי הנבואה החוקים שאתה חייב בהם לזולתך כשתשלמם ׳צדקה׳ – כי כשתפרע לשכיר שכרו או תפרע חובך – לא יקרא זה ׳צדקה׳. אבל החוקים הראויים עליך לזולתך מפני מעלת המדות, כרפואת מחץ כל מחוץ, יקרא ׳צדקה׳ – ומפני זה אמר בהשבת המשכון ״ולך תהיה צדקה״ – כי כשתלך בדרך מעלות המדות, כבר עשית צדק לנפשך המשכלת כי שילמת לה חוקה. ומפני היקרא כל מעלת מדות: ׳צדקה׳ – אמר והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה״ – רצוני לומר: מעלת האמונה; וכן אמרו ע״ה ״וצדקה תהיה לנו – כי נשמור לעשות וגו׳״.