ג וזה הענין אשר העירותיך עליו הוא הכונה ממעשי התורה כולם, כי בפרטים ההם המעשיים כולם ובעשותם תמיד תגיע רגילות ליחידים החסידים עד שישלמו השלמות האנושי, ויפחדו מהאלוה וייראו ממנו וידעו מי עמהם, ויעשו אחר כך מה שראוי. כבר באר האלוה ית׳ כי תכלית מעשי התורה כולה הוא – להגיע אל האדם זה ההפעלות – אשר כבר בארנו במופת בזה הפרק למי שידע האמיתיות אמיתת חיוב ההגעה אליו – רצוני לומר: יראתו ית׳ ולפחד מדברו – אמר ״אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה׳ אלהיך״. התבונן איך באר לך כי הכונה היתה מ׳כל דברי התורה הזאת תכלית אחת, והיא – ׳ליראה את השם וגו׳׳. והיות זאת התכלית מגעת במעשים – תדעהו מאמרו בזה ה׳פסוק׳ ׳אם לא תשמור לעשות׳ – הנה התבאר שהיא מן המעשים שהם ׳עשה׳ ו׳לא תעשה׳. אבל הדעות אשר למדתנו ה׳תורה׳ והם השגת מציאותו ית׳ ואחדותו, הדעות ההם ילמדונו ה׳אהבה׳ – כאשר בארנו פעמים. וכבר ידעת רוב האזהרה שהזהירה ה׳תורה׳ על ה׳אהבה׳: ״בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך״ כי שתי התכליות והם ה׳אהבה׳ והיראה׳ יגיעו בשני הדברים, ה׳אהבה׳ תגיע בדעות התורה, הכוללות השגת מציאות האלוה ית׳ על אמיתתה, וה׳יראה׳ תגיע בכל מעשי התורה – כמו שבארנו. והבן זה הביאור!