א ואחר שדברנו במהות הנבואה והודענו אמיתתה, ובארנו שנבואת ׳משה רבנו׳ נבדלת מנבואת זולתו – נאמר שעל ההשגה ההיא לבדה נתחיבה הקריאה אל התורה. וזה שזאת הקריאה שקרא ׳משה רבנו׳ לנו לא קדמה כמותה לאחד ממי שקדם מאדם אליו, ולא התאחרה אחריו קריאה כמותה לאחד מנביאינו – וכן יסוד תורתנו שלא יהיה בלתה לעולם. ולזה לפי דעתנו לא היתה שם תורה ולא תהיה בלתי תורה אחת, והיא – תורת ׳משה רבנו׳. ובאור זה – לפי מה שכתוב בספרי הנביאים בא בקבלה הוא, שכל מי שקדם ל׳משה רבנו׳ מן הנביאים כ׳אבות׳, ושם עבר ונח ומתושלח וחנוך, לא אמר אחד מהם כלל לכת מבני אדם שהאלוה שלחני אליכם וצוני שאומר לכם כך וכך, והזהירכם מעשות כך וכך, וציוה אתכם לעשות כך – זה דבר שלא העידו בו כתובי ה׳תורה׳ ולא באה בו הגדה אמיתית, אבל היתה באה אליהם נבואה מהאלוה כמו שבארנו. ומי שהרבה עליו השפע ההוא כאברהם קיבץ אנשים וקראם על צד הלימוד וההישרה אל האמת שכבר השיגו, כמו שהיה אברהם מלמד בני אדם ומבאר להם במופתים עיוניים שיש לעולם אלוה אחד לבדו ושהוא ברא כל מה שזולתו ושאין צריך שיעבדו אלו הצורות ולא דבר מן הנבראים; וירגיל בני האדם אל זה וימשכם בסיפורים נאים והיטב להם – לא שאמר אליהם כלל שהאלוה שלחני אליכם וצוני והזהירני; עד שהוא כאשר צווה למול הוא ובניו ועבדיו מל אותם ולא קרא בני אדם על זה על דרך קריאת הנבואה; הלא תראה לשון ה׳תורה׳ בו: ״כי ידעתיו וגו׳״ – הנה כבר התבאר שעל צד המצוה לבד יעשה. וכן יצחק ויעקב ולוי וקהת ועמרם, על זאת הצורה היו קוראים בני האדם. וכן תמצא ה׳חכמים׳ אומרים במי שקדמהו מן הנביאים ׳בית דינו של עבר, בית דינו של מתושלח, מדרשו של מתושלח׳ – כולם – עליהם השלום – אמנם היו נביאים ילמדו בני אדם על דרך דורשים ומלמדים ומישרים, לא שיאמרו: ׳ויאמר ה׳ אלי דבר אל בני פלוני׳.