מורה נבוכים, חלק ב פרק ל״ח

פרק לח

א דע כי כל בני אדם – כח גבורה בהכרח, ולולא זה לא התנועע במחשבתו לדחות מה שיזיקהו; וזה הכח בכוחות הנפשיות אצלי – כדמות הכח הדוחה בכוחות הטבעיות. וכח הגבורה הזה יתחלף בחזק ובחולשה כשאר הכוחות, עד שאתה תמצא מן האנשים מי שיתגבר על האריה, ומהם מי שיברח מן העכבר; ותמצא האחד אשר יתגבר על המחנה וילחם עמו, ותמצא מי אשר אם תזעק אשה עליו – יפחד וירעד. ואי אפשר גם כן מבלתי היות שם הכנה מזגית בעיקר היצירה, ויוסיף זה ויצא מה שבכח בהוצאה ולפי דעת אחת; וכן יחסר גם כן במעוט העשיה ולפי דעת אחת. ומשני הנערות יתבאר לך בנערים יתרון זה הכח בהם או חולשתו.
ב וכן כח המשער הזה הוא נמצא בכל האנשים ויתחלף במעט וברב – וכל שכן בענינים אשר לאדם בהם השגחה גדולה ומחשבתו משוטטת בהם. עד שאתה תמצא בעצמך שפלוני כבר אמר כך או עשה כך בענין בפלוני – ויהיה הענין כך. ותמצא מבני אדם יש דמיונו ומשערו חזק מאד נכון עד שאפשר שכל אשר ידמה היותו, יהיה כמו שידמה, או יהיה קצתו. וסיבות זה רבות מענינים רבים קודמים ומתאחרים והוים. אלא שמכח זה המשער יעבור השכל על ההקדמות ההם כולם ויולידו מהם בזמן מועט עד שיחשב ושזה בלא זמן. ובזה הכח יגידו קצת בני אדם עתידות עצומות.
ג ואי אפשר מבלתי היות שתי הכוחות האלה בנביאים חזקות מאוד – רצוני לומר: כח הגבורה, וכח המשער – ובהשפיע השכל עליהם יחזקו שתי הכוחות האלה מאד מאד עד שהגיע זה למה שידעת והוא שהתגבר איש אחד במקלו על המלך הגדול להציל אומה מתחת עבודתו ולא פחד ולא ירא זה באשר נאמר לו ״כי אהיה עמך״. וזה – ענין יתחלף גם כן בהם אלא שאי אפשר מבלעדיו כמו שנאמר לירמיה ״אל תירא מפניהם וגו׳״, ״אל תחת מפניהם וגו׳ הנה נתתיך היום לעיר מבצר וגו׳״; וליחזקאל נאמר: ״אל תירא מהם ומדבריהם״. וכן תמצא כולם – עליהם השלום – היתה בהם גבורה גדולה. וביתרון כח המשער גם כן בהם יגידו העתידות במהרה; ויתחלף זה גם כן בהם כמו שידעת.
ד ודע, כי הנביאים האמתיים יגיעו להם השגות עיוניות בלא ספק, לא יוכל האדם בעיון לבד להשיג הסיבות אשר יתחיב מהם הידוע ההוא. ודומה לזה – הגידם דברים לא יוכל האדם בסברה ובמשער הכולל לבד שיגידם – שהשפע ההוא בעצמו אשר שפע על הכח הדמיוני עד שהשלימו, עד שהגיע מפעולתו שיגיד מה שיהיה וישיגהו – כאילו הם ענינים כבר הרגישו בהם החושים, והגיעו אל זה הכח המדמה מצד החושים – הוא גם כן ישלים פועל הכח הדברי עד שיגיע מפעולתו – שידע ענינים נאמני המציאות ותגיע לי זאת ההשגה כאילו השיגה מהקדמות עיוניות.
ה זה הוא האמת אשר יאמינהו מי שיבחר להודות באמת – כי הדברים כולם יעידו קצתם על קצתם ויורו קצתם על קצתם. וזה צריך שיהיה בכח הדברי יותר – שאמיתת שפע השכל הפועל אמנם הוא עליו והוא יוציאהו לפועל, ומן הכח המדבר יגיע השפע לכח המדמה. ואיך יגיע משלמות הכח המדמה זה השיעור והוא השגת מה שלא יגיע אליו מן החושים ולא יגיע כמו זה לכח הדברי, והוא השגת מה שלא השיגהו בהקדמות ותולדה ומחשבה? – וזהו אמיתת ענין הנבואה והדעות ההם הם אשר ייחד בהם לימוד הנבואה.
ו ואמנם התניתי באמרי ׳הנביאים האמיתיים׳ – בעבור שאנצל מאנשי הכת השלישית אשר אין להם דבריות כלל ולא חכמה, אלא דמיונות ומחשבות לבד. ואולי הענינים ההם אשר ישיגום האנשים ההם, הם דעות היו להם ונשארו רשומיהם חקוקים בדמיונם עם כל מה שבכוחם המדמה; וכאשר בטלו דמיונות רבים והשביתום, נשארו רשומי הדעות ההם לבד ויראו להם ויחשבום כאילו הם דברים מתחדשים וענין בא מחוץ. ומשלם אצלי – כאדם שיש עמו בבית אלף אישים מבעלי החיים ויצא כל מי שבבית ההוא מלבד איש אחד שהיה בכלל מי שבבית; וכאשר נשאר האדם ההוא עם האיש ההוא לבדו חשב שעתה נכנס עליו בבית – ואין הענין כן אבל הוא מכלל מי שלא יצא.
ז וזה – מקום מן המקומות המטעים הממיתים, וכמה מתו בו מן המחזיקים עצמם בחכמים.
ח ומפני זה תמצא אנשים אמתו דעותיהם בחלומות שחלמו אותם, וחשבו שזה הנראה בשנה הוא דבר מבלתי הדעת אשר האמינוהו או שמעוהו בעת היקיצה.
ט ולזה צריך שלא ישגיח אדם למי שלא ישלח כוחו הדברי ולא הגיע לתכלית השלמות העיוני – כי המגיע ההוא אל השלמות העיוני הוא שאפשר שיגיע אל ידיעות אחרות באמצעות שפע השכל האלהי עליו, והוא אשר הוא נביא באמת. כבר בא הבאור בזה ״ונביא לבב חכמה״ – יאמר שהנביא באמת – הוא ׳לבב חכמה׳. וזה גם כן ממה שצריך שיודע.
פרק קודםפרק הבא