Mishneh Torah, Sabbath Chapter 3

Chapter 3

א מֻתָּר לְהַתְחִיל מְלָאכָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נִגְמֶרֶת מֵאֵלֶיהָ בְּשַׁבָּת. שֶׁלֹּא נֶאֱסַר עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה אֶלָּא בְּעַצְמוֹ שֶׁל יוֹם. אֲבָל כְּשֶׁתֵּעָשֶׂה הַמְּלָאכָה מֵעַצְמָהּ בְּשַׁבָּת מֻתָּר לָנוּ לֵהָנוֹת בְּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּשַׁבָּת מֵאֵלָיו:

1 It is permissible to start forbidden work from the eve of Shabbat, even though it is finished on its own on Shabbat; as we are only forbidden to do forbidden work on the day of Shabbat itself. But when the work is done by itself on Shabbat, it is permissible for us to benefit from that which was done on its own on Shabbat.

ב כֵּיצַד. פּוֹתְקִין מַיִם לַגִּנָּה עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה וְהִיא מִתְמַלֵּאת וְהוֹלֶכֶת כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. וּמַנִּיחִין מֻגְמָר תַּחַת הַכֵּלִים וְהֵן מִתְגַּמְּרִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וּמַנִּיחִים קִילוֹר עַל גַּב הָעַיִן וְאִסְפְּלָנִית עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה וּמִתְרַפְּאִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וְשׁוֹרִין דְּיוֹ וְסַמָּנִין עִם חֲשֵׁכָה וְהֵן שׁוֹרִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וְנוֹתְנִין צֶמֶר לְיוּרָה וְאוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן לַתַּנּוּר וְהֵם מִשְׁתַּנִּין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וּפוֹרְשִׂים מְצוּדוֹת לְחַיָּה וּלְעוֹפוֹת וּלְדָגִים עִם חֲשֵׁכָה וְהֵן נִצּוֹדִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וְטוֹעֲנִין בְּקוֹרוֹת בֵּית הַבַּד וּבְעִגּוּלֵי הַגַּת עִם חֲשֵׁכָה וְהַמַּשְׁקִין זָבִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וּמַדְלִיקִין אֶת הַנֵּר אוֹ אֶת הַמְּדוּרָה מִבָּעֶרֶב וְהִיא דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ:

2 How is this? We open water channels to a garden on the eve of Shabbat, and it fills up and continues the whole entire day. And we place the mugmar (sweet smelling smoke) under the clothes and they give off the smell and continue the whole entire Shabbat. And we place an eye-salve on the eye and a bandage on a wound and [the wounds] are medicated and continue the whole entire Shabbat. And we soak dyes and ink with the twilight [before Shabbat] and they soak and continue the whole entire Shabbat. And we put wool in the cauldron and strands of flax into the oven and they are transformed and continue the whole entire Shabbat. And we spread nets for wild animals, birds and fish with the twilight and they are trapped and continue the whole entire Shabbat. And we load the beams of the olive press and the wheel of the winepress with the twilight and the liquids flow [from the olives and grapes] and continue the whole entire Shabbat. And we light the lamp or the bonfire from the eve and it is lit and continues the whole entire Shabbat.

ג מַנִּיחִין קְדֵרָה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ אוֹ בָּשָׂר בַּתַּנּוּר אוֹ עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים וְהֵן מִתְבַּשְּׁלִים וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת וְאוֹכְלִין אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת. וְיֵשׁ בְּדָבָר זֶה דְּבָרִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים בְּשַׁבָּת:

3 And we place a stewpot on top of the fire, or meat in the oven or on the coals, and they cook and continue the whole Shabbat and we eat it on Shabbat. But with this thing, there are things that are forbidden, [as a] decree lest he stoke the coals on Shabbat.

ד כֵּיצַד. תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וְחַמִּין שֶׁלֹּא הוּחַמּוּ כָּל צָרְכָּן אוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁבָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וְכָל זְמַן שֶׁמִּצְטַמֵּק הוּא יָפֶה לוֹ אֵין מַשְהִין אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁהֻנַּח מִבְּעוֹד יוֹם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים כְּדֵי לְהַשְׁלִים בִּשּׁוּלוֹ אוֹ כְּדֵי לְצַמְּקוֹ. לְפִיכָךְ אִם גָּרַף הָאֵשׁ אוֹ שֶׁכִּסָּה אֵשׁ הַכִּירָה בְּאֵפֶר אוֹ בִּנְעֹרֶת פִּשְׁתָּן הַדַּקָּה אוֹ שֶׁעָמְמוּ הַגֶּחָלִים שֶׁהֲרֵי הֵן כִּמְכֻסּוֹת בְּאֵפֶר אוֹ שֶׁהִסִּיקוּהָ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא אוֹ בִּגְלָלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם גֶּחָלִים בּוֹעֲרוֹת הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִשְׁהוֹת עָלֶיהָ. שֶׁהֲרֵי הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה הַתַּבְשִׁיל וְאֵין גּוֹזְרִין שֶׁמָּא יַחְתֶּה בָּאֵשׁ:

4 How is this? We do not leave on the fire on Shabbat, a cooked food that is not fully cooked or hot water that is not fully heated or a cooked food that is fully cooked, but the more it condenses the better it is for it – even though it was placed [on the fire] while still day [on the eve of Shabbat, as a] decree lest he stoke the coals on Shabbat in order to complete its cooking or in order to make it condense. Hence if he raked [the coals of] the fire; or covered the fire of the stove with ashes or with thin flax scraps; or the coals dimmed, as they are then surely as if covered by ashes; or he [only] fed the fire with straw or stubble or the dung of [sheep and goats], as there are surely no burning coals there – it is surely permitted to leave [cooking foods] upon it. For he has surely removed his mind from this cooked food, and [hence] we do not decree lest he stoke the fire.

ה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכִירָה שֶׁהֶבְלָהּ מֻעָט. אֲבָל הַתַּנּוּר אַף עַל פִּי שֶׁגָּרַף הָאֵשׁ אוֹ כִּסָּה בְּאֵפֶר אוֹ שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ אוֹ בִגְבָבָא אֵין מַשְׁהִין בְּתוֹכוֹ וְלֹא עַל גַּבָּיו וְלֹא סוֹמְכִין לוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ אוֹ שֶׁבָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ. הוֹאִיל וְהֶבְלוֹ חַם בְּיוֹתֵר אֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ וְחוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּזוֹ הָאֵשׁ הַמְּעוּטָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֵשׁ קַשׁ וּגְבָבָא אוֹ מְכֻסָּה:

5 To what are these words applicable? To a stove, the fumes of which are lesser. But [regarding] an oven – even if he raked the fire or covered it with ashes or fed it with straw or stubble – we do not leave [the cooking foods] inside it or on top of it, and we do not place next to it a cooked food that is not fully cooked or [one] that is fully cooked but the more it condenses the better it is for it. For since its fumes are very hot, he does not remove his mind [from the food] and we are concerned lest he stoke this small fire – even though it is the fire of straw and stubble or covered.

ו וְלָמָּה אָסְרוּ לִשְׁהוֹת בַּתַּנּוּר אַף עַל פִּי שֶׁגָּרוּף. מִפְּנֵי שֶׁהַגּוֹרֵף אֵינוֹ גּוֹרֵף אֶלָּא רֹב הָאֵשׁ וְעַצְמָהּ. וְאִי אֶפְשָׁר לִגְרֹף כָּל הָאֵשׁ עַד שֶׁלֹּא תִּשָּׁאֵר נִיצוֹץ אַחַת מִפְּנֵי שֶׁהֶבְלוֹ חַם שֶׁמָּא יַחְתֶּה כְּדֵי לְבַעֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת בַּתַּנּוּר:

6 And why did they forbid to leave [cooking food] on an oven even though it is raked? Because one who rakes only rakes most of the fire and its power. But it is impossible to rake all of the fire to the point that he does not leave a single remnant. Since its fumes are hot, [we are concerned] lest he stokes in order to enkindle the remaining remnants in the oven.

ז הַכֻּפָּח הֶבְלוֹ רַב מֵהֶבֶל הַכִּירָה וּמְעַט מֵהֶבֶל הַתַּנּוּר. לְפִיכָךְ אִם הִסִּיקוּהוּ בְּגֶפֶת אוֹ בְּעֵצִים הֲרֵי הוּא כְּתַנּוּר וְאֵין מַשְׁהִין בְּתוֹכוֹ וְלֹא עַל גַּבָּיו וְלֹא סוֹמְכִין לוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ אוֹ מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁגָּרַף אוֹ כִּסָּה בְּאֵפֶר. וְאִם הִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא הֲרֵי הוּא כְּכִירָה שֶׁהֻסְּקָה בְּקַשׁ וּגְבָבָא וּמַשְׁהִין עָלָיו. וּמֻתָּר לִסְמֹךְ לְכִירָה מִבָּעֶרֶב וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה. וְאֵיזוֹ הִיא כִּירָה וְאֵי זוֹ כֻּפָּח כִּירָה מְקוֹם שְׁפִיתַת שְׁתֵּי קְדֵרוֹת כֻּפָּח מְקוֹם שְׁפִיתַת קְדֵרָה אַחַת:

7 The fumes of a kupach (a small oven) are greater than the fumes of a stove but lesser than the fumes of an oven. Hence if he fed it with olive pulp or wood, it is surely like an oven and we do not leave [cooking foods] inside it or on top of it, and we do not place next to it a cooked food that is not fully cooked or [one] that is fully cooked but the more it condenses the better it is for it – even though he raked it or covered it with ashes. But if he feeds it with straw or stubble, it is surely like a stove that is fed with straw or stubble and we leave [cooking foods] on it. And it is permissible to place [food not fully cooked] next to a stove from the eve [of Shabbat], even though it is not raked or covered by ashes. And which is a stove and which is a kupach? A stove has room for the placement of two stewpots on top and a kupach has room for the placement of one stewpot on top.

ח תַּבְשִׁיל חַי שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כְּלָל אוֹ שֶׁבָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וּמִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ מֻתָּר לִשְׁהוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ בֵּין בְּכִירָה וְכֻפָּח בֵּין בְּתַנּוּר. וְכֵן כָּל תַּבְשִׁיל שֶׁבָּשֵׁל וְלֹא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ אוֹ בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ אִם הִשְׁלִיךְ לְתוֹכוֹ אֵבָר חַי סָמוּךְ לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת נַעֲשָׂה הַכּל כְּתַבְשִׁיל חַי וּמֻתָּר לִשְׁהוֹתוֹ עַל הָאֵשׁ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּרַף וְלֹא כִּסָּה. מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ בָּא לַחְתּוֹת בָּגֶחָלִים:

8 It is permissible to leave on the fire, a raw food that has not cooked at all or [a food] that has been fully cooked but the more it condenses the worse it is for it – whether with a stove or a kupach, or whether with an oven. Likewise, if one throws a [raw piece of meat] at twilight into any food that is partly cooked or that is fully cooked but the more it condenses the better it is for it – all of it becomes like a raw food, and it is [thus] permitted to leave it on the fire even though he did not rake and did not cover [it. This] is because he had already removed his mind from it and will not come to stoke the coals.

ט כָּל תַּבְשִׁיל שֶׁאָסוּר לִשְׁהוֹתוֹ אִם עָבַר וְשִׁהָה אוֹתוֹ אָסוּר לְאָכְלוֹ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ. וְאִם שְׁכָחוֹ. אִם תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ הוּא אָסוּר עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְאִם תַּבְשִׁיל שֶׁבָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ הוּא וּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ מֻתָּר לְאָכְלוֹ מִיָּד בְּשַׁבָּת:

9 Any cooked food that is forbidden to leave [on the fire]: If he transgressed and left it, it is forbidden to eat it until the conclusion of Shabbat, and he waits [the time needed] in order to make it (as if there had been no cooking or condensing on Shabbat, and he would have to make it now). But if he forgot it, it is forbidden until the conclusion of Shabbat [only] if it was a cooked food that had not been fully cooked. But if it was a cooked food that was fully cooked but the more it condensed the better it was for it, it is permissible to eat it immediately on Shabbat.

י כָּל שֶׁמֻּתָּר לִשְׁהוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ כְּשֶׁנּוֹטְלִים אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ. וְאֵין מַחְזִירִין לְעוֹלָם אֶלָּא עַל גַּבֵּי כִּירָה גְּרוּפָה אוֹ מְכֻסָּה אוֹ בְּכִירָה וְכֻפָּח שֶׁהֻסְּקוּ בְּקַשׁ וּגְבָבָא. וְהוּא שֶׁלֹּא הִנִּיחַ הַקְּדֵרָה עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע אֲבָל מִשֶּׁהִנִּיחָה עַל גַּבֵּי קַרְקַע אֵין מַחְזִירִין אוֹתָהּ. וַאֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי כִּירָה גְּרוּפָה אוֹ מְכֻסָּה. וְאֵין מַחְזִירִין לַתַּנּוּר וְלֹא לְכֻפָּח שֶׁהֻסְּקוּ בְּגֶפֶת אוֹ בְּעֵצִים אַף עַל פִּי שֶׁגָּרַף אוֹ כִּסָּה מִפְּנֵי שֶׁהֶבְלָן חַם בְּיוֹתֵר. וְכָל שֶׁאֵין מַחְזִירִין עָלָיו אֵין סוֹמְכִין לוֹ בְּשַׁבָּת:

10 Anything that is permissible to leave on [an open] fire is forbidden to return to its place on Shabbat once it is removed. And we only return [a cooking food] on top of a raked or covered stove or in a stove or kupach that was fed by straw or stubble. And that is when he has not placed the stewpot on the ground. But once he placed it on the ground, we do not return it – even on top of a stove that is raked or covered. And we do not return [food] to an oven nor a kupach that has been fed with olive pulp or wood – even though he raked or covered [it] – because its fumes are very hot. And with anything that we do not return [food to it], neither do we place [food] next to it on Shabbat.

יא אָסוּר לְהַכְנִיס מַגְרֵפָה לִקְדֵרָה בְּשַׁבָּת וְהִיא עַל הָאֵשׁ לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁמֵּגִיס בָּהּ וְזֶה מִצָּרְכֵי הַבִּשּׁוּל הוּא וְנִמְצָא כִּמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת. וּמֻתָּר לְהַחֲזִיר מִכִּירָה לְכִירָה אֲפִלּוּ מִכִּירָה שֶׁהֶבְלָהּ מֻעָט לְכִירָה שֶׁהֶבְלָהּ מְרֻבֶּה אֲבָל לֹא מִכִּירָה לִטְמִינָה וְלֹא מִטְּמִינָה לְכִירָה:

11 It is forbidden to insert a ladle into a stewpot to remove [food] from it on Shabbat while it is on the fire, since he is [thereby] stirring it. And this is one of the auxiliaries of cooking, such that it is as if he is cooking on Shabbat. And it is permissible to return [food] from [one] stove to [another] stove – even from a stove the fumes of which are lesser to a stove the fumes of which are greater – but not from a stove to a covering nor from a covering to a stove.

יב לֹא יְמַלֵּא אָדָם קְדֵרָה עֲסַסִיוֹת וְתוּרְמוּסִין אוֹ חָבִית שֶׁל מַיִם וְיִתֵּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה וְיַשְׁהֶה אוֹתָן. שֶׁאֵלּוּ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּשְׁלוּ כָּל עִקָּר כְּתַבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ הֵן מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן צְרִיכִים בִּשּׁוּל הַרְבֵּה וְדַעְתּוֹ עֲלֵיהֶן לְאָכְלָן לְאַלְתַּר. וּלְפִיכָךְ אָסוּר לִשְׁהוֹתָן בַּתַּנּוּר. וְאִם עָבַר וְשִׁהָה אֲסוּרִין עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ:

12 A man may not fill up a stewpot with pounded wheat and lupines or a jug with water and put it in the oven on the eve of Shabbat eve with the twilight and leave them [there]. For [regarding] these and all that are similar to them, they are as if they were partially cooked – even thought they were not cooked at all – since they do not need much cooking. And [so the] minds [of those that do this] are upon them, to eat them immediately. Hence it is forbidden to leave them in the oven. And if he transgressed and left them, they are forbidden until the conclusion of Shabbat; and he waits [the time needed] in order to make it.

יג תַּנּוּר שֶׁנָּתַן לְתוֹכוֹ בָּשָׂר מִבְּעוֹד יוֹם וְשִׁהָה אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אִם בְּשַׂר גְּדִי הוּא וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מֻתָּר. שֶׁאִם יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים יִתְחָרֵךְ הַבָּשָׂר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא חֲמִימוּת הָאֵשׁ בִּלְבַד. וְאִם בְּשַׂר עֵז אוֹ בְּשַׂר שׁוֹר הוּא אָסוּר שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים לְבַשְּׁלוֹ. וְאִם טָח פִּי הַתַּנּוּר בְּטִיט מֻתָּר. שֶׁאִם בָּא לִפְתֹּחַ הַתַּנּוּר וְלַחְתּוֹת תִּכָּנֵס הָרוּחַ וְיִתְקַשֶּׁה הַבָּשָׂר וְיִפָּסֵד וְיִצְטַנֵּן הַתַּנּוּר וְיַפְסִיד הַבָּשָׂר:

13 If one put meat into an oven while still day [before Shabbat] and left it during Shabbat, it is permissible if it is young goat meat or that which is similar to it – as if he stokes the coals, the meat will burn, since it only requires the warmth of the fire alone. But if it is the meat of [a mature] goat or an ox, it is forbidden, lest he stoke the coals to cook it. However, if he seals the opening of the oven with clay, it is permissible. For if he comes to open the oven and to stoke, the wind will enter and the meat will harden and go bad and the oven will get cold (and the meat will go bad).

יד וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁהָרוּחַ מַפְסֶדֶת אוֹתוֹ אֵין גּוֹזְרִין עָלָיו שֶׁמָּא יְגַלֵּהוּ וְיַחְתֶּה. וּמִפְּנֵי זֶה נוֹתְנִין אוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה שֶׁאִם גִלָּהוּ יִפָּסְדוּ:

14 Likewise we do not make a decree about anything that the wind makes go bad, [based on the concern of] lest he open it and stoke. And because of this, we put strands of flax into the oven with the twilight; since if he opens it, it will go bad.

טו נָתַן גְּדִי שָׁלֵם לְתוֹךְ הַתַּנּוּר הֲרֵי הוּא כִּבְשַׂר עֵז אוֹ כִּבְשַׂר שׁוֹר וְאָסוּר לִשְׁהוֹתוֹ שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים אֶלָּא אִם כֵּן טָח הַתַּנּוּר. וּמֻתָּר לְשַׁלְשֵׁל כֶּבֶשׂ הַפֶּסַח לַתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ טָח מִפְּנֵי שֶׁבְּנֵי חֲבוּרָה זְרִיזִים הֵן:

15 [If] he put a whole young goat into the oven, it is surely like the meat of a [mature] goat or an ox; and [so] it is forbidden to leave it, lest he stokes the coals – unless he seals the oven. And it is permissible to lower the lamb of the Pesach (Passover) sacrifice into the oven with the twilight – even if he did not seal [it] – because the members of the grouping (organized to share the meat) are alacritous.

טז אֵין צוֹלִין בָּשָׂר וּבָצָל וּבֵיצָה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצוֹלוּ מִבְּעוֹד יוֹם וְיִהְיוּ רְאוּיִין לַאֲכִילָה. וְאִם נִשְׁאֲרוּ אַחַר כֵּן עַל הָאֵשׁ בְּשַׁבָּת עַד שֶׁיִּצוֹלוּ הַרְבֵּה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ שֶׁאִם יַחְתֶּה יַחֲרֹךְ אוֹתָן שֶׁעַל גּוּף הָאֵשׁ הֵם. וּמִפְּנֵי זֶה מַנִּיחִין מֻגְמָר תַּחַת הַכֵּלִים עִם חֲשֵׁכָה שֶׁאִם יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים יִשָּׂרֵף הַמֻּגְמָר וִיעַשֵּׁן הַכֵּלִים:

16 We only roast meat, an onion or an egg over a fire, in order that they will be roasted while still day [before Shabbat] and become fit to eat [then]. And if they remain afterwards over the fire on Shabbat to the point that they are very roasted, it is permissible – since it is like they are [something] being condensed and it is bad for it. For if he stokes [the coals, these foods] will burn, since they are over the actual fire. And because of this, we leave the mugmar under clothes with the twilight; as if he stokes the coals, the mugmar (which is directly on the coals) will burn and the clothes will become smoky.

יז הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאָנוּ אוֹסְרִין בְּעִנְיָן זֶה אֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם שֶׁהוּא נַעֲשָׂה בְּשַׁבָּת אֶלָּא גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים. לְפִיכָךְ אֵין נוֹתְנִין צֶמֶר לְיוּרָה אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה עֲקוּרָה מֵעַל הָאֵשׁ שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה פִּיהָ טוּחַ בְּטִיט שֶׁמָּא יָגִיס בָּהּ מִשֶּׁחֲשֵׁכָה:

17 Note you have learned that anything we have forbidden in this matter is not forbidden because it is effected on Shabbat, but rather [as a] decree lest he would stoke the coals. Hence we only put wool in the cauldron if it had been removed from the fire, lest he stoke the coals. And that is when its opening has been sealed with clay, lest he stir it from when it got dark.

יח אֵין נוֹתְנִין אֶת הַפַּת בַּתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה וְלֹא חֲרָרָה עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּקָּרְמוּ פָּנֶיהָ שֶׁהֵם מֻדְבָּקִים בַּתַּנּוּר אוֹ בָּאֵשׁ. וְאִם נִשְׁאֲרוּ אַחֲרֵי כֵן עַד שֶׁיִּגְמֹר אֲפִיָּתָן מֻתָּר שֶׁאִם יַחְתֶּה יַפְסִיד אוֹתָן. וְאִם נָתַן סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה וְחָשְׁכָה וַעֲדַיִן לֹא קָרְמוּ פָּנֶיהָ. אִם בְּמֵזִיד אָסוּר לֶאֱכל מֵהֶן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ. וְאִם בְּשׁוֹגֵג מֻתָּר לוֹ לִרְדּוֹת מִמֶּנָּה מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת שֶׁל שַׁבָּת. וּכְשֶׁהוּא רוֹדֶה לֹא יִרְדֶּה בְּמִרְדֶּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל אֶלָּא בְּסַכִּין וְכַיּוֹצֵא בָּהּ:

18 We only put bread in the oven or a pancake on top of the coals with the twilight, in order for its face that is cleaving to the oven [wall] or fire to become crusty. And if they are left there afterwards until their baking is done, it is permissible – as if he stokes, he will make them go bad. But if he put [them] in the oven [right] before twilight and they still did not become crusty [by the time it got dark): If volitional, it is forbidden to eat from them until the conclusion of Shabbat; and he waits [the time needed] in order to make it. But if inadvertent, it is permissible for him to peel off food for three meals. And when he peels, he should not peel with a bread shovel in the way that he does on weekdays, but rather with a knife and that which is similar to it.

יט עוֹשֶׂה אָדָם מְדוּרָה מִכָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה בֵּין עַל גַּבֵּי קַרְקַע בֵּין עַל גַּבֵּי מְנוֹרָה וּמַדְלִיקָהּ מִבְּעוֹד יוֹם וּמִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ אוֹ מִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ בְּשַׁבָּת. וְצָרִיךְ שֶׁיַּדְלִיק רֹב הַמְּדוּרָה קֹדֶם חֲשֵׁכָה עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ קֹדֶם הַשַּׁבָּת. וְאִם לֹא הִדְלִיק רֻבָּהּ אָסוּר לֵהָנוֹת בָּהּ בְּשַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בָּהּ וְיָנִיד הָעֵצִים כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה הַשַּׁלְהֶבֶת. וְאִם הִדְלִיק עֵץ יְחִידִי צָרִיךְ לְהַדְלִיק רֹב עָבְיוֹ וְרֹב הֶקֵּפוֹ מִבְּעוֹד יוֹם:

19 A man may build a bonfire from anything he wants – whether on the ground or whether on a sconce – and kindle it while still day and use its light or be warmed by it on Shabbat. And he needs to kindle most of the bonfire before darkness to the point that the flame rises from it before Shabbat. But if he did not kindle most of it, it is forbidden to benefit from it on Shabbat, [as a] decree lest he stoke it and move the logs so that the flame rise. And if he kindled a single log, he needs to kindle most of its thickness and most of its circumference while it is still day.

כ בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּגְבוּלִין אֲבָל בַּמִּקְדָּשׁ מַאֲחִיזִין אֶת הָאוּר בָּעֵצִים בִּמְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד עִם חֲשֵׁכָה וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יַחְתֶּה בְּגֶחָלִים שֶׁהַכֹּהֲנִים זְרִיזִין הֵן:

20 To what are these words applicable? To the outlying area (outside the Temple). But in the Temple, we light the fire from the bonfire of the Chamber of the Hearth with the twilight; and we are not concerned lest he stoke the coals, as the priests are alacritous.

כא הָיְתָה מְדוּרָה שֶׁל קָנִים אוֹ שֶׁל גַּרְעִינִין אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַדְלִיק הָרֹב אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בָּהֶן הָאֵשׁ קֹדֶם הַשַּׁבָּת מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ. מִפְּנֵי שֶׁהָאֵשׁ נִתְלֵית בָּהֶן בִּמְהֵרָה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחְתּוֹת. לְפִיכָךְ אִם אָגַד הַקָּנִים אוֹ הִנִּיחַ הַגַּרְעִינִין בְּחוֹתָלוֹת הֲרֵי הֵן כְּעֵצִים וְצָרִיךְ שֶׁתַּעֲלֶה בָּהֶן שַׁלְהֶבֶת מֵאֵלֶיהָ קֹדֶם הַשַּׁבָּת:

21 [If] the bonfire was [made] of reeds or of seeds, he does not need to kindle most of it. Rather once the fire began upon them, it is permissible to use it – because the fire catches quickly with them and he does not need to stoke. Hence if he bundled the reeds or placed the seeds in a wrapping, they are surely like logs – and a flame needs to rise from it before Shabbat.

כב מְדוּרָה שֶׁל זֶפֶת אוֹ שֶׁל גָּפְרִית אוֹ שֶׁל רְבָב אוֹ שֶׁל קִירָה אוֹ שֶׁל קַשׁ אוֹ שֶׁל גְּבָבָא אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַדְלִיק רֻבָּהּ קֹדֶם הַשַּׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהָאֵשׁ מַדְלֶקֶת אוֹתָם בִּמְהֵרָה:

22 One need not light most of a bonfire made from tar or sulfur or fatty [materials] or wax or straw or stubble before Shabbat – as the fire kindles it quickly.

Previous Chapter Next Chapter