ג ומלת ׳צדקה׳ היא נגזרת מ׳צדק׳ והוא היושר, והיושר הוא – להגיע כל בעל חוק לחוקו, ולתת לכל נמצא מן הנמצאות כפי הראוי לו. ולפי הענין הראשון לא יקראו בספרי הנבואה החוקים שאתה חייב בהם לזולתך כשתשלמם ׳צדקה׳ – כי כשתפרע לשכיר שכרו או תפרע חובך – לא יקרא זה ׳צדקה׳. אבל החוקים הראויים עליך לזולתך מפני מעלת המדות, כרפואת מחץ כל מחוץ, יקרא ׳צדקה׳ – ומפני זה אמר בהשבת המשכון ״ולך תהיה צדקה״ – כי כשתלך בדרך מעלות המדות, כבר עשית צדק לנפשך המשכלת כי שילמת לה חוקה. ומפני היקרא כל מעלת מדות: ׳צדקה׳ – אמר והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה״ – רצוני לומר: מעלת האמונה; וכן אמרו ע״ה ״וצדקה תהיה לנו – כי נשמור לעשות וגו׳״.
3 The term ẓedakah is derived from ẓedek, “righteousness”; it denotes the act of giving every one his due, and of showing kindness to every being according as it deserves. In Scripture, however, the expression ẓedakah is not used in the first sense, and does not apply to the payment of what we owe to others. When we therefore give the hired labourer his wages, or pay a debt, we do not perform an act of ẓedakah. But we do perform an act of ẓedakah when we fulfil those duties towards our fellow-men which our moral conscience imposes upon us; e.g., when we heal the wound of the sufferer. Thus Scripture says, in reference to the returning of the pledge [to the poor debtor]: “And it shall be ẓedakah (righteousness) unto thee” (Deut. 24:11). When we walk in the way of virtue we act righteously towards our intellectual faculty, and pay what is due unto it; and because every virtue is thus ẓedakah, Scripture applies the term to the virtue of faith in God. Comp. “And he believed in the Lord, and he accounted it to him as righteousness” (Gen. 15:6); “And it shall be our righteousness” (Deut. 6:25).