Guide for the Perplexed, Part 2 Chapter 47

Chapter 47

א כבר התבאר ונגלה מאין ספק, שרוב נבואת הנביאים במשלים – שהכלי בזה זאת פעולתו – רצוני לומר: הכח המדמה. וכן צריך שנודיע גם כן מענין ההשאלות וההפלגות והגוזמות מעט, שהנה יבוא מהם בכתובי ספרי הנבואה – וכשיובנו כמשמעם מדוקדקים ולא יודע שהם הפלגה וגוזמה או יובנו כמה שתורה עליו המילה לפי ההנחה הראשונה ולא יודע שהם מושאלים – יחודשו ענינים מרוחקים. וכבר בארו ואמרו: ״דברה תורה לשון הבאי״ – רוצה לומר הגוזמה; והביאו ראיה מאמרו: ״ערים גדולות ובצורות בשמים״ – וזה אמת, ומכת ההפלגה – אמרו: ״כי עוף השמים יוליך את הקול״; ולפי זה נאמר: ״אשר כגובה ארזים גבהו וגו׳״. וזה המין נמצא הרבה בדברי הנביאים כולם – רצוני לומר: ענינים נאמרו על צד הגוזמה וההפלגה לא על צד ההגבלה והדקדוק.
1 IT is undoubtedly clear and evident that most prophecies are given in images, for this is the characteristic of the imaginative faculty, the organ of prophecy. We find it also necessary to say a few words on the figures, hyperboles, and exaggerations that occur in Scripture. They would create strange ideas if we were to take them literally without noticing the exaggeration which they contain, or if we were to understand them in accordance with the original meaning of the terms, ignoring the fact that these are used figuratively. Our Sages say distinctly Scripture uses hyperbolic or exaggerated language and quote as an instance, “cities walled and fortified, rising up to heaven” (Deut. 1:28). As a hyperbole our Sages quote, “For the bird of heaven carries the voice” (Eccles. 10:20); in the same sense it is said, “Whose height is like that of cedar trees” (Amos 2:9). Instances of this kind are frequent in the language of all prophets; what they say is frequently hyperbolic or exaggerated, and not precise or exact.
ב ואין מזה הכת – מה שכתבה ה׳תורה׳ בעוג ״הנה ערשו ערש ברזל וגו׳״ – ש׳ערש׳ הוא המיטה: ״אף ערשנו רעננה״ – ואין מטת כל אדם כשיעורו בשוה – שאינו בגד ילבשנו – אבל המיטה תהיה לעולם יותר גדולה מן האיש הישן עליה; והנהוג הידוע – היותה יותר ארוכה מן האיש בשיעור שלישית ארכו – ואם היה אורך המטה הזאת תשע אמות יהיה אורך הישן עליה לפי הנהוג בערך המיטות שש אמות או יותר מעט; ואמרו: ״באמת איש״ – רוצה בו באמת האיש ממנו – רצוני לומר: משאר האדם – לא שהיה זה באמת עוג, כי כל איש הוא נערך האברים על הרוב – ויאמר שאורך עוג היה כפל אורך אחד משאר האדם או יותר מעט; וזה בלא ספק מזרות אישי המין אלא שאינו נמנע בשום פנים.
2 What Scripture says about Og, “Behold, his bedstead was an iron bedstead, nine cubits its length,” etc. (Deut.), does not belong to this class of figures, for the bedstead (eres, comp. arsenu, Song of Sol. 1:16) is never exactly, of the same dimensions as the person using it; it is not like a dress that fits round the body; it is always greater than the person that sleeps therein; as a rule, is it by a third longer. If, therefore, the bed of Og was nine cubits in length, he must, according to this proportion, have been six cubits high, or a little more. The words, “by the cubit of a man,” mean, by the measure of an ordinary man, and not by the measure of Og; for men have the limbs in a certain proportion. Scripture thus tells us that Og was double as long as an ordinary person, or a little less. This is undoubtedly an exceptional height among men, but not quite impossible.
ג אבל מה שכתבה בו ה׳תורה׳ ממדת ימי האנשים ההם – אני אומר שלא היה הימים ההם אלא האיש ההוא הנזכר לבדו, ואמנם שאר האדם חיו הימים הטבעיים הרגילים. והיתה הזרות הזאת באיש ההוא – אם לסיבות רבות במזונו והנהגתו, או על דרך המופת ונוהג מנהגו, ולא יסבול שיאמר בזה זולת זה.
3 As regards the Scriptural statement about the length of man’s life in those days, I say that only the persons named lived so long, whilst other people enjoyed the ordinary length of life. The men named were exceptions, either in consequence of different causes, as e.g., their food or mode of living, or by way of miracle, which admits of no analogy.
ד וכן עוד צריך שיתבוננו מאד הענינים הנאמרים על צד ההשאלה. מהם – מה שהוא מבואר נגלה לא יסופק על אדם כאמרו: ״ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה וכל עצי השדה ימחאו כף״ – שזה מבואר ההשאלה; וכן אמרו: ״גם ברושים שמחו לך וגו׳״ תרגם יונתן בן עוזיאל ״אף שלטונין חדיאו לך עתירי נכסין – שמהו, מענין המשל, כ״חמאת בקר וחלב צאן וגו׳״.
4 We must further discuss the figurative language employed in Scripture. In some cases this is clear and evident, and doubted by no person: e.g., “The mountains and hills shall break forth in song before you, and all the trees of the wood clap their hands” (Isa. 4:12); this is evidently figurative language; also the following passage—“The fir-trees rejoice at thee,” etc. (ibid. 14:8), which is rendered by Jonathan, son of Uzziel, “The rulers rejoice at thee, who are rich in possessions.” This figure is similar to that used in the phrase, “Butter of kine and milk of sheep,” etc. (Deut. 32:14).
ה ואלו ההשאלות רבות מאד מאד בספרי הנבואה, מהם – מה שירגיש ההמון בהיותם מושאלים ומהם – שיחשבום בלתי מושאלים; כי לא יסופק אדם באמרו: ״יפתח ה׳ לך את אוצרו וגו׳״ – שזאת השאלה ושאין לאלוה ׳אוצר׳ יאצר בו ה׳מטר׳; וכן אמרו: ״ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן״ – לא יחשוב אדם עוד שיש בשמים שער ו׳דלתות׳ אבל זה על צד הדימוי והוא מין מן ההשאלה. וכן צריך שיובן אמרו: ״נפתחו השמים״, ״ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת״ אמחנו מספרי״, ״ימחו מספר חיים״ – כל זה על צד הדימוי, לא שיש לו ׳ספר׳ לאלוה ית׳ יכתוב בו וימחה, כמו שיחשבו ההמון בהיותם בלתי שוערים במקום ההשאלה הנה.
5 And these figures are very frequent in the books of the prophets. Some are easily recognised by the ordinary reader as figures, others with some difficulty. Thus nobody doubts that the blessing, “May the Lord open to thee his good treasure, the heavens,” must be taken figuratively; for God has no treasure in which He keeps the rain. The same is the case with the following passage—“He opened the doors of heaven, he rained upon them manna to eat” (Ps. 78:23, 24). No person assumes that there is a door or gate in heaven, but every one understands that this is a simile and a figurative expression. In the same way must be understood the following passages—“The heavens were opened” (Ezek. 1:1); “If not, blot me out from thy book which thou hast written” (Exod. 32:32); “I will blot him out from the book of life” (ibid. ver. 33). All these phrases are figurative: and we must not assume that God has a book in which He writes, or from which He blots out, as those generally believe that do not find figurative speech in these passages.
ו והכל – מכת אחת. ושא כל מה שלא זכרתי על מה שזכרתיו בזה הפרק והבדל הדברים בשכלך – ויתבאר לך מה שנאמר על צד המשל, ומה שנאמר על צד ההשאלה, ומה שנאמר על צד הגוזמה ומה שנאמר כפי מה שתורה עליו ההנחה הראשונה בדקדוק – ויתבארו לך אז הנבואות כולם, ויתגלו וישארו עמך אמונות מושכלות הולכות על סדר נרצות אצל האלוה כי לא ירצה לו ית׳ כי אם האמת, ולא ישנא כי אם השקר. ולא יתבלבלו דעותיך ומחשבותיך ותאמין דעות בלתי אמיתיות רחוקות מאד מן האמת ותחשבם תורה והתורות כולן אמנם הם אמת גמור כשיתבוננו כראוי – אמר ״צדק עדותיך לעולם וגו׳״ ואמר: ״אני ה׳ דובר צדק״. ובזאת הבחינה גם כן תנצל מדמיון מציאות לא המציאו האלוה ומדעות מגונות אפשר שיביא קצתם לכפירה, ואמונת חסרון בחק האלוה. כעניני ההגשמה והתארים, וההיפעלויות כמו שבארנו, או תחשוב בדברי הנבואה שהם שקר. והחלי כולו המביא לזה הוא – העלם מה שהעירונו עליו. ואלו הענינים גם כן מ׳סתרי תורה׳. ואף על פי שדברנו בהם הוא בכללות, קל הוא לדעת פרטיו אחר מה שקדם.
6 They are all of the same kind. You must explain passages not quoted by me by those which I have quoted in this chapter. Employ your reason, and you will be able to discern what is said allegorically, figuratively, or hyperbolically, and what is meant literally, exactly according to the original meaning of the words. You will then understand all prophecies, learn and retain rational principles of faith, pleasing in the eyes of God who is most pleased with truth, and most displeased with falsehood; your mind and heart will not be so perplexed as to believe or accept as law what is untrue or improbable, whilst the Law is perfectly true when properly understood. Thus Scripture says, “Thy testimonies are righteousness for ever” (Ps. 119:144); and “I the Lord speak righteousness” (Isa. 45:19). If you adopt this method, you will not imagine the existence of things which God has not created, or accept principles which might partly lead to atheism, or to a corruption of your notions of God so as to ascribe to Him corporeality, attributes, or emotions, as has been shown by us, nor will you believe that the words of the prophets are false: for the cause of this disease is ignorance of what we have explained. These things belong likewise to the mysteries of the Law; and although we have treated them in a general manner, they can easily be understood in all their details in accordance with the above remarks.
Previous ChapterNext Chapter