Guide for the Perplexed, Part 2 Chapter 46

Chapter 46

א מן האיש האחד תלקח ראיה על כלל אישי המין, ויודע שזה תכונת כל איש ממנו. ואשר ארצהו בזה המאמר, כי מן התכונה האחת מתכונות הגדות הנביאים תלקח ראיה על כל ההגדות אשר במין ההוא.
1 ONE individual may be taken as an illustration of the individuals of the whole species. From its properties we learn those of each individual of the species. I mean to say that the form of one account of a prophecy illustrates all accounts of the same class.
ב ואחר זאת ההצעה תדע, כי כמו שיראה אדם בחלום, שכבר הלך לארץ הפלונית, ונשא שם אשה, ועמד זמן ונולד לו בן, וקראו פלוני, והיה מענינו מה שהיה – כן משלי הנבואה האלו אשר יראו או יעשו ׳במראה הנבואה׳ במה שיורה המשל ההוא, מעשה מן המעשים ודברים יפעל אותם הנביא ומדות וזמנים יזכרו בין פועל ופועל על צד המשל ונסיעות ממקום למקום – הכל הוא ׳במראה הנבואה׳ לא שהם פעלים נמצאים לחושים הנראים. ויבוא זכרם בספרי הנבואה קצתם מוחלטים – שאחר שנודע שהכל היה ׳במראה הנבואה׳ לא הוצרך להשיב בזכור כל חלק וחלק מן המשל שהיה ׳במראה הנבואה׳.
2 After this remark you will understand that a person may sometimes dream that he has gone to a certain country, married there, stayed there for some time, and had a son, whom he gave a certain name, and who was in a certain condition [though nothing of all this has really taken place]; so also in prophetic allegories certain objects are seen, acts performed—if the style of the allegory demands it—things are done by the prophet, the intervals between one act and another determined, and journeys undertaken from one place to another; but all these things are only processes of a prophetic vision, and not real things that could be perceived by the senses of the body. Some of the accounts simply relate these incidents [without premising that they are part of a vision], because it is a well-known fact that all these accounts refer to prophetic visions, and it was not necessary to repeat in each case a statement to this effect.
ג כמו שיאמר הנביא ״ויאמר ה׳ אלי״ ולא יצטרך לבאר שהיה ׳בחלום׳; ויחשבו ההמון שהפעולות ההם והנסיעות והשאלות והמענים – הכל היה בענין השגת החושים לא ׳במראה הנבואה׳.
3 Thus the prophet relates: “And the Lord said unto me,” and need not add the explanation that it was in a dream. The ordinary reader believes that the acts, journeys, questions, and answers of the prophets really took place, and were perceived by the senses, and did not merely form part of a prophetic vision.
ד ואני אזכור לך מזה מה שלא יספוק אדם בו, ואחבר אליו קצת מה שהוא ממינו, ומן הקצת ההוא יתבאר לך מה שלא זכרתיו. וממה שהוא מבואר ולא יספוק אדם בו – מאמר יחזקאל: ״אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפני וגו׳ ותשא אותי רוח בין הארץ ובין השמים ותבא אותי ירושלמה במראות אלהים״; כן אמרו: ״ואקום ואצא אל הבקעה״ – אמנם היה ׳במראות אלהים׳ כמו שנאמר באברהם ״ויוצא אותו החוצה״ – וזה היה ׳במחזה׳; כן אמרו: ״ויניחני בתוך הבקעה״ – אמנם היה ׳במראות אלהים׳. וזכר יחזקאל ב׳מראה׳ ההיא אשר הובא בה לירושלם אמר דבר זה לשונו, ״ואראה והנה חור אחד בקיר; ויאמר אלי בן אדם חתר נא בקיר ואחתור בקיר והנה פתח אחד וגו׳״; וכמו שהוא ראה ׳במראות אלהים׳ שצווה לחתור בקיר עד שיכנס ויראה מה הם עושים שם, וחתר – כמו שנזכר – ׳במראות אלהים׳ ונכנס מן החור וראה מה שראה, וכל זה ׳במראה הנבואה׳ – כן אמרו לו ״ואתה וגו׳ קח לך לבנה וגו׳ ואתה שכב על צדך השמאלי וגו׳ ואתה קח לך חטין ושעורים וגו׳״ וכן אמרו לו ״והעברת על ראשך ועל זקנך״ – כל זה ׳במראה הנבואה׳ ראה שהוא עשה הפעולות ההם אשר צווה לעשותם. וחלילה לאלוה מתת נביאיו דומים לשוטים ולשיכורים ויצום לעשות מעשי השיגעון! מחובר אל המצוה במרי, שהוא היה ׳כהן וחיב שני לאוין על כל פאת זקן או פאת ראש׳; ואמנם, היה זה כולו ׳במראה הנבואה׳. כן באמרו: ״כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף״ – אמנם היה זה ׳במראות אלהים׳. ואמנם, יחשבו חלושי הסברה בזה כולו – היות הנביא מספר שהוא צווה לעשות כן ועשה; וכן סיפר שהוא צוה לחתור בקיר אשר ב׳הר הבית׳ והוא היה בבבל וזכר שחתרו, כמו שאמר ״ואחתור בקיר״ – וכבר באר שזה היה ׳במראות אלהים׳.
4 I will mention here an instance concerning which no person will entertain the least doubt. I will add a few more of the same kind, and these will show you how those passages must be understood which I do not cite. The following passage in Ezekiel (viii. 1, 3) is clear, and admits of no doubt: “I sat in mine house, and the elders of Judah sat before me, etc., and a spirit lifted me up between the earth and the heaven, and brought me in the visions of God to Jerusalem,” etc.: also the passage, “Thus I arose and went into the plain” (iii. 2, 3), refers to a prophetic vision: just as the words, “And he brought him forth abroad, and said, Look now toward heaven and tell the stars, if thou be able to number them” (Gen. 15:5) describe a vision. The same is the case with the words of Ezekiel (xxxvii. 1), “And set me down in the midst of the valley.” In the description of the vision in which Ezekiel is brought to Jerusalem, we read as follows: “And when I looked, behold a hole in the wall. Then said he unto me, Son of man, dig now in the wall; and when I had digged in the wall, behold a door” (ibid. 8:7-8), etc. It was thus in a vision that he was commanded to dig in the wall, to enter and to see what people were doing there, and it was in the same vision that he digged, entered through the hole, and saw certain things, as is related. just as all this forms part of a vision, the same may be said of the following passages: “And thou take unto thee a tile,” etc., “and lie thou also on thy left side,” etc.; “Take thou also wheat and barley,” etc., “and cause it to pass over thine head and upon thy beard” (chaps. iv. and v.) It was in a prophetic vision that he saw that he did all these actions which he was commanded to do. God forbid to assume that God would make his prophets appear an object of ridicule and sport in the eyes of the ignorant, and order them to perform foolish acts. We must also bear in mind that the command given to Ezekiel implied disobedience to the Law, for he, being a priest, would, in causing the razor to pass over every corner of the beard and of the head, have been guilty of transgressing two prohibitions in each case. But it was only done in a prophetic vision. Again, when it is said, “As my servant Isaiah went naked and barefoot” (Isa. 20:3), the prophet did so in a prophetic vision. Weak-minded persons believe that the prophet relates here what he was commanded to do, and what he actually did, and that he describes how he was commanded to dig in a wan on the Temple mount although he was in Babylon, and relates how he obeyed the command, for he says, “And I digged in the wall.” But it is distinctly stated that all this took place in a vision.
ה וכמו שבא באברהם ״היה דבר ה׳ אל אברם במחזה לאמר״ – ונאמר ב׳מראה הנבואה׳ ההוא ״ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים״ – וזה מבואר שהוא ב׳מראה הנבואה׳ היה רואה שהוצא ממקום שהיה בו עד שראה השמים, ואחר כן נאמר לו ׳וספור הכוכבים׳ – ובא סיפור זה כמו שתראהו. וכן אומר בענין אשר צווה בו ירמיה, שיטמון את ה׳אזור׳ בפרת, וטמנו ופקדו אחר זמן גדול, ומצאו שכבר התעפש ונפסד – כל אלו המשלים ׳במראה הנבואה׳ ולא יצא ירמיה מ׳ארץ ישראל׳ לבבל ולא ראה פרת. וכן אמרו להושע ״קח לך אשת זנונים וילדי זנונים״ והענין ההוא כולו מלדת הבנים וקרותם פלוני ופלוני – הכל ׳במראה הנבואה׳. כי אחר הבאור בהיותם משלים לא נשאר הענין מסופק בהיות לדבר מזה מציאות, אלא כשנאמר בהם ״ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר וגו׳״. וכן יראה לי שענין גדעון ב׳גיזה׳ וזולתה – אמנם היה ב׳מראה׳; ולא אקראהו ׳מראה נבואה׳ גמור – שגדעון לא הגיע למדרגת הנביאים – כל שכן למדרגת המופתים – ותכליתו שישיג ב׳שופטי ישראל׳ וכבר מנוהו ׳מקלי עולם׳ כמו שבארנו; ואמנם הכל – ׳בחלום׳ כ׳חלום לבן ואבימלך׳ כמו שזכרנו.
5 It is analogous to the description of the vision of Abraham which begins, “The word of the Lord came to Abram in a vision, saying” (Gen. 15:1); and contains at the same time the passage, “He brought him forth abroad, and said, Look now to the heaven and count the stars” (ibid. ver. 6). It is evident that it was in a vision that Abraham saw himself brought forth from his place looking towards the heavens and being told to count the stars. This is related [without repeating the statement that it was in a vision]. The same I say in reference to the command given to Jeremiah, to conceal the girdle in the Euphrates, and the statement that he concealed it, examined it after a long time, and found it rotten and spoiled (Jer. 13:4-7). An this was allegorically shown in a vision; Jeremiah did not go from Palestine to Babylon, and did not see the Euphrates. The same applies to the account of the commandment given to Hosea (i.-iii.): “Take unto thee a wife of whoredom, and children of whoredom,” to the birth of the children and to the giving of names to them. All this passed in a prophetic vision. When once stated that these are allegories, there is left no doubt that the events related had no real existence, except in the minds of those of whom the prophet says” And the vision of every one was unto them like the words of a sealed book (Isa. 29:11). I believe that the trial of Gideon (Judges 6:21, 27) with the fleece and other things was a vision. I do not call it a prophetic vision, as Gideon had not reached the degree of prophets, much less that height which would enable him to do wonders. He only rose to the height of the judges of Israel, and he has even been counted by our Sages among persons of little importance, as has been pointed out by us.
ו כן מאמר זכריה: ״וארעה את צאן ההרגה לכן עניי הצאן ואקח לי שני מקלות״ והענין עד סופו מבקש השכר בנחת ולקוח השכר ומנה הכסף והשליכו ב׳בית היוצר׳ – כל זה ראה ב׳מראה נבואה׳ שהוא צוה בעשותו ועשאהו ׳במראה הנבואה׳ או ׳בחלום של נבואה׳.
6 The same can be said of the passage in Zechariah (xi. 7), “And I fed the flock of slaughter,” and all the incidents that are subsequently described: the graceful asking for wages, the acceptance of the wages, the wanting of the money, and the casting of the same into the house of the treasure; all these incidents form part of the vision. He received the commandment and carried it out in a prophetic vision or dream.
ז זה – דבר שלא יסופר בו ולא יסכול אותו אלא מי שיתערבו לו האפשריות בנמנעות.
7 The correctness of this theory cannot be doubted, and only those do not comprehend it who do not know to distinguish between that which is possible, and that which is impossible.
ח וממה שזכרתי תביא ראיה על מה שלא זכרתי – הכל מין אחד ודרך אחד הכל ׳מראה נבואה׳; וכל מה שיאמר ב׳מראה׳ ההוא שהוא עשה בו או שמע או יצא או נכנס או אמר או נאמר לו או עמד או ישב או עלה או ירד או הלך בדרך או שאל או נשאל – הכל ב׳מראה הנבואה׳; ואפילו ארכו המעשים ההם המסופרים, ונקשרו בזמנים ובאישים נרמז אליהם ובמקומות – אחר שיתבאר לך שהמעשה ההוא משל דע ידיעה אמיתית שהוא – ׳במראה הנבואה׳.
8 The instances quoted may serve as an illustration of other similar Scriptural passages not quoted by me. They are all of the same kind, and in the same style. Whatever is said in the account of a vision, that the prophet heard, went forth, came out, said, was told, stood, sat, went up, went down, journeyed, asked, or was asked, all is part of the prophetic vision; even when there is a lengthened account, the details of which are well connected as regards the time, the persons referred to, and the place. After it has once been stated that the event described is to be understood figuratively, it must be assumed for certain that the whole is a prophetic vision.
Previous ChapterNext Chapter