Guide for the Perplexed, Part 2 Chapter 37

Chapter 37

א צריך שתתעורר על טבע המציאות בזה השפע האלהי המגיע אלינו אשר בו נשכיל ויהיה יתרון שכלינו זה על זה – והוא שאפשר שיגיע ממנו מעט לאיש אחד, ויהיה שיעור הדבר ההוא המגיע לו שיעור שישלימהו לא זולת זה; ואפשר שיהיה הדבר המגיע אל האיש שיעור שישפע משלמותו להשלים זולתו. כמו שקרה הענין בנמצאות כולם, אשר מהם – שהגיע לו מן השלמות מה שינהיג בו זולתו, ומהם – שלא יגיע לו מן השלמות אלא כשיעור שיהיה מנהיג בו עצמו ולא זולתו כמו שבארנו.
1 IT is necessary to consider the nature of the divine influence, which enables us to think, and gives us the various degrees of intelligence. For this influence may reach a person only in a small measure, and in exactly the same proportion would then be his intellectual condition, whilst it may reach another person in such a measure that, in addition to his own perfection, he can be the means of perfection for others. The same relation may be observed throughout the whole Universe. There are some beings so perfect that they can govern other beings, but there are also beings that are only perfect in so far as they can govern themselves and cannot influence other beings.
ב ואחר זה תדע, שזה השפע השכלי כשיהיה שופע על הכח הדברי לבד, ולא ישפע דבר ממנו על הכח המדמה, אם למיעוט הדבר השופע או לחסרון היה במדמה בעיקר הבריאה ולא יוכל לקבל שפע השכל – שזה הוא כת החכמים בעלי העיון. וכשיהיה השפע ההוא על שני הכוחות יחד – רצוני לומר: הדברי והמדמה כמו שבארנו ובאר זולתנו מן הפילוסופים – והיה המדמה על תכלית שלמות ביצירה – זהו כת הנביאים. ואם יהיה השפע על המדמה לבד ויהיה קיצור הדברי עם מעיקר היצירה או למיעוט התלמדות – זאת הכת הם מנהיגי המדינות, מניחי הנימוסים, והקוסמים, והמנחשים, ובעלי החלומות הצודקות; וכן העושים הפליאות בתחבולות הזרות והמלאכות הנעלמות – עם היותם בלתי חכמים – הם כולם מזאת הכת השלישית.
2 In some cases the influence of the [Active] Intellect reaches only the logical and not the imaginative faculty; either on account of the insufficiency of that influence, or on account of a defect in the constitution of the imaginative faculty, and the consequent inability of the latter to receive that influence: this is the condition of wise men or philosophers. If, however, the imaginative faculty is naturally in the most perfect condition, this influence may, as has been explained by us and by other philosophers, reach both his logical and his imaginative faculties: this is the case with prophets. But it happens sometimes that the influence only reaches the imaginative faculty on account of the insufficiency of the logical faculty, arising either from a natural defect, or from a neglect in training. This is the case with statesmen, lawgivers, diviners, charmers, and men that have true dreams, or do wonderful things by strange means and secret arts, though they are not wise men; all these belong to the third class.
ג וממה שצריך שיתאמת אצלך הוא – שקצת אנשי זאת הכת השלישית יתחדשו להם דמיונות נפלאים וחלומות וטרופים בעת היקיצה בדמות ׳מראה נבואה׳ עד שיחשבו בעצמם שהם נביאים, ויפלאו מאד במה שישיגוהו מהדמיונות ההם ויחשבו שכבר הגיעו להם חכמות לא בלימוד, ויבואו בבלבולים גדולים בענינים העצומים העיוניים, ויתערבו להם הענינים האמיתיים בענינים הדמיוניים ערוב נפלא – כל זה לחוזק הכח המדמה וחולשת הדברי מפני שלא עלה בידו דבר – רצוני לומר: שלא יצא לפועל.
3 It is further necessary to understand that some persons belonging to the third class perceive scenes, dreams, and confused images, when awake, in the form of a prophetic vision. They then believe that they are prophets; they wonder that they perceive visions, and think that they have acquired wisdom without training. They fall into grave errors as regards important philosophical principles, and see a strange mixture of true and imaginary things. All this is the consequence of the strength of their imaginative faculty, and the weakness of their logical faculty, which has not developed, and has not passed from potentiality to actuality.
ד וידוע שבכל כת משלש הכיתות האלה יתרון רב מאד; וכל כת משתי הכתות הראשונות תחלק לשני חלקים כמו שבארנו – וזה שהשפע המגיע לכל כת משתיהם יהיה, אם בשיעור שישלימהו לא זולת זה או בשיעור שיעדף משלמותו מה שישלים בו זולתו. והכת הראשונה – והם החכמים – אפשר שיהיה השופע על כח האיש מהם הדברי כשיעור שישימהו בעל חקירה והבנה וידע ויכיר, ולא יתנועע ללמד לזולתו ולא לחבר, ולא ימצא לזה תשוקה ואין לו עליו יכולת; ואפשר שיהיה השופע עליו כשיעור שיניעהו בהכרח לחבר וללמד. כן הענין בכת השנית אפשר שיבואהו מן הנבואה מה שישלים הנביא לא זולת זה; ואפשר שיבואהו ממנה מה שחיב לו שיקרא האנשים וילמדם וישפיע עליהם משלמותו.
4 It is well known that the members of each class differ greatly from each other. Each of the first two classes is again subdivided, and contains two sections, namely, those who receive the influence only as far as is necessary for their own perfection, and those who receive it in so great a measure that it suffices for their own perfection and that of others. A member of the first class, the wise men, may have his mind influenced either only so far, that he is enabled to search, to understand, to know, and to discern, without attempting to be a teacher or an author, having neither the desire nor the capacity; but he may also be influenced to such a degree that he becomes a teacher and an author. The same is the case with the second class. A person may receive a prophecy enabling him to perfect himself but not others; but he may also receive such a prophecy as would compel him to address his fellowmen, teach them, and benefit them through his perfection.
ה הנה כבר התבאר לך כי לולא זה השלמות הנוסף, לא היו החכמות מחוברות בספרים, ולא היו הנביאים מפיסים בני אדם לדעת האמת – כי לא יחבר חכם דבר לעצמו ללמד עצמו מה שכבר ידע; אבל טבע זה השכל כן הוא שישפיע לעולם, וימשך ממקבל זה השפע למקבל אחר אחריו, עד שיגיע אל איש אי אפשר שיעברהו השפע ההוא אבל ישלימהו לבד – כמו שבארנו בקצת פרקי זה המאמר.
5 It is clear that, without this second degree of perfection, no books would have been written, nor would any prophets have persuaded others to know the truth. For a scholar does not write a book with the object to teach himself what he already knows. But the characteristic of the intellect is this: what the intellect of one receives is transmitted to another, and so on, till a person is reached that can only himself be perfected by such an influence, but is unable to communicate it to others, as has been explained in some chapters of this treatise (chap. xi.).
ו וטבע זה הענין מחייב למי שהגיע לו זה השיעור הנוסף מן השפע – שיקרא בני אדם על כל פנים יקובל ממנו או לא יקובל ואפילו יזיק בעצמו. עד שאנחנו נמצא נביאים קראו בני אדם עד שנהרגו והשפע ההוא האלהי יניעם ולא יניחם לשקוט ולא לנוח בשום פנים ואפילו הגיעו לרעות גדולות. ולזה תמצא ירמיה – עליו השלום כי כשהגעהו מבזיון המורים והכופרים ההם אשר היו בזמנו, השתדל לסתום נבואתו ולא לקראם אל האמת אשר מאסוהו, ולא היה יכול לסבול זה – ואמר: ״כי היה דבר ה׳ לי לחרפה ולקלס כל היום; ואמרתי לא אזכרה ולא אדבר עוד בשמו – והיה בלבי כאש בוערת עָצֻר בעצמותי ונלאיתי כלכל ולא אוכל״. וזה ענין מאמר הנביא האחר: ״אדוני ה׳ דיבר – מי לא ינבא״. ודע זה!
6 It is further the nature of this element in man that he who possesses an additional degree of that influence is compelled to address his fellowmen, under all circumstances, whether he is listened to or not, even if he injures himself thereby. Thus we find prophets that did not leave off speaking to the people until they were slain; it is this divine influence that moves them, that does not allow them to rest in any way, though they might bring upon themselves great evils by their action. E.g., when Jeremiah was despised, like other teachers and scholars of his age, he could not, though he desired it, withhold his prophecy, or cease from reminding the people of the truths which they rejected. Comp. “For the Word of the Lord was unto me a reproach and a mocking all day, and I said, I will not mention it, nor will I again speak in His name; but it was in mine heart as a burning fire, enclosed in my bones, and I was wearied to keep it, and did not prevail” (Jer. 20:8, 9). This is also the meaning of the words of another prophet, “The Lord God hath spoken, who shall not prophesy?” (Amos 3:8) Note it.
Previous ChapterNext Chapter