Guide for the Perplexed, Part 2 Chapter 31

Chapter 31

א אולי כבר התבארה לך העילה בחזוק תורת השבת והיותה ׳בסקילה׳ – ואדון הנביאים הרג עליה – והיא שלישית למציאות האלוה והרחקת השניות – כי ההזהרה מעבוד זולתו אמנם היא לישב היחוד. וכבר ידעת מדברי שהדעות – אם לא יהיו להם מעשים שיעמידום ויפרסמום ויתמידום בהמון לנצח – לא ישארו. ולזה צונו בתורה להגדיל זה היום עד שיתקים יסוד חידוש העולם ויתפרסם במציאות, כשישבתו בני האדם כולם ביום אחד, וכשישאל מה עילת זה? – ויהיה המענה ״כי ששת ימים עשה ה׳״.
1 IT is perhaps clear why the laws concerning Sabbath are so severe, that their transgression is visited with death by stoning, and that the greatest of the prophets put a person to death for breaking the Sabbath. The commandment of the Sabbath is the third from the commandment concerning the existence and the unity of God. For the commandment not to worship any other being is merely an explanation of the first. You know already from what I have said, that no opinions retain their vitality except those which are confirmed, published, and by certain actions constantly revived among the people. Therefore we are told in the Law to honour this day; in order to confirm thereby the principle of Creation which will spread in the world, when all peoples keep Sabbath on the same day. For when the question is asked, why this is done, the answer is given: “For in six days the Lord hath made,” etc. (Exod. 20:11).
ב וכבר באו בזאת המצוה שתי עילות מתחלפות מפני שהם – לשני עלולים מתחלפים; וזה שהוא אמר בעילת הגדיל השבת ב׳עשר הדברות׳ הראשונות, אמר: ״כי ששת ימים עשה ה׳ וגו׳״ ואמר ב׳משנה תורה׳: ״וזכרת כי עבד היית במצרים וגו׳ – על כן צוך ה׳ אלהיך לעשות את יום השבת״. וזה – אמת! כי העלול במאמר הראשון הוא – כבוד היום והגדילו כמו שאמר ״על כן ברך ה׳ את יום השבת ויקדשהו״ – זהו העלול הנמשך לעילת ״כי ששת ימים וגו׳״. אמנם תתו לנו תורת השבת וצוותו אותנו לשמרו הוא עלול נמשך לעילת היותו ׳עבדים במצרים׳ אשר לא היינו עובדים ברצוננו ובעת שחפצנו ולא היינו יכולים לשבות.
2 Two different reasons are given for this commandment, because of two different objects. In the Decalogue in Exodus, the following reason is given for distinguishing the Sabbath: “For in six days,” etc. But in Deuteronomy (chap. 5:15) the reason is given: “And thou shalt remember that thou hast been a slave in the land of Egypt, etc., therefore the Lord thy God commanded thee,” etc. This difference can easily be explained. In the former, the cause of the honour and distinction of the day is given; comp. “Therefore the Lord hath blessed the day of the Sabbath and sanctified it” (Exod. 20:10), and the cause for this is, “For in six days,” etc. But the fact that God has given us the law of the Sabbath and commanded us to keep it, is the consequence of our having been slaves; for then our work did not depend on our will, nor could we choose the time for it; and we could not rest.
ג וצוינו בתורת השביתה והמנוחה – לקבץ שני הענינים, האמנת דעת אמתי – והוא חידוש העולם המורה על מציאות האלוה בתחלת מחשבה ובעיון הקל – וזכור חסדי האלוה עלינו, בהניחנו ״מתחת סבלות מצרים״; וכאילו הוא חסד כולל באמת הדעת, העיוני ותקון הענין הגשמי.
3 Thus God commanded us to abstain from work on the Sabbath, and to rest, for two purposes; namely, (1) That we might confirm the true theory, that of the Creation, which at once and clearly leads to the theory of the existence of God. (2) That we might remember how kind God has been in freeing us from the burden of the Egyptians.—The Sabbath is therefore a double blessing: it gives us correct notions, and also promotes the well-being of our bodies.
Previous ChapterNext Chapter