Guide for the Perplexed, Part 2 Chapter 22

Chapter 22

א גזרה מוסכם עליה מאריסטו ומכל מי שנתפלסף, כי הדבר הפשוט – אי אפשר שיתחיב ממנו אלא פשוט אחד, ואם היה הדבר מורכב – יתחיבו ממנו דברים כמספר מה שבו מן הפשוטים אשר הורכב מהם. והמשל בו: כי האש אשר בו הרכבת שתי איכויות – והם החום והיובש – יתחיב ממנו שיחמם בחומו, וייבש ביבשו. וכן הדבר המורכב מחומר וצורה יתחיבו ממנו דברים מצד החומר שלו ודברים מצד צורתו, אם היה רב ההרכבות. ולפי זאת הגזרה אמר אריסטו שלא התחיב מהאלוה חיוב ראשון אלא שכל אחד פשוט לא דבר אחר.
1 ARISTOTLE and all philosophers assume as an axiom that a simple element can only produce one simple thing, whilst a compound can produce as many things as it contains simple elements; e.g., fire combines in itself two properties, heat and dryness: it gives heat by the one property, and produces dryness by the other: an object composed of matter and form produces certain things on account of its matter, and others on account of its form, if [both matter and form] consist of several elements. In accordance with this axiom, Aristotle holds that the direct emanation from God must be one simple Intelligence, and nothing else.
ב גזרה שנית כי לא יתחיב אי זה דבר שיזדמן מאי זה דבר שיזדמן, אבל אמנם יהיה לעולם בין העילה ועלולה קצת ערך בהכרח; עד שהמקרים לא יתחיב אי זה מקרה יזדמן מאי זה מקרה יזדמן – כאילו תאמר: שיתחיב מהאיכות כמות או מהכמות איכות; וכן לא יתחיב מהחומר צורה אחת ולא מהצורה חומר אחד.
2 A second axiom assumed by him is this: Things are not produced by other things at random; there must be some relation between cause and effect. Thus accidents are not produced by accidents promiscuously; quality cannot be the origin of quantity, nor quantity that of quality; a form cannot emanate from matter, nor matter from form.
ג גזרה שלישית כי כל פועל שיפעל בכונה ורצון לא בטבע, יעשה פעולות מתחלפות רבות.
3 A third axiom is this: A single agent that acts with design and will, and not merely by the force of the laws of Nature, can produce different objects.
ד גזרה רביעית, כי הכלל המורכב מעצמים מתחלפים הרכבה שכנית, יותר ראוי בהרכבה מן הכלל המורכב מעצמים מתחלפים הרכבה המזגית. והמשל בו: כי העצם, על דרך משל, או הבשר או הגידים או העצבים – יותר פשוט מכלל היד או הרגל המורכבים מעצם ובשר וגידים ועצב. וזה מבואר מאד עד שאין צריך להוסיף בו דברים.
4 A fourth axiom is as follows: An object, whose several elements are only connected by juxtaposition, is more properly a compound than an object whose different elements have entirely combined; e.g., bone, flesh, veins, or nerves, are more simple than the hand or the foot, that are a combination of bone, flesh, veins, and nerves. This is very clear, and requires no further explanation.
ה ואחר אלו ההקדמות אומר שזה אשר יזכרהו אריסטו שהשכל הראשון – סיבה לשני והשני – סיבה לשלישי וכן אילו היו מדרגותיהם אלפים, השכל האחרון מהם פשוט הוא בלא ספק – ומאין נמצאה ההרכבה הנמצאת באלו הנמצאות על צד החיוב כמו שיחשוב אריסטו? אנחנו נודה לו כל מה שזכרו שהשכלים כל אשר יתרחקו – יתחדש בהם הרכבת ענינים אחר שמושכליהם רבים; ועם הודאתנו לו בזאת המחשבה והסברה – איך היו השכלים סיבה לחיוב הגלגלים מהם? ואי זה ערך בין החומר והנבדל אשר אין לו חומר כלל? אמור שאנחנו הודינו לו שכל גלגל – סיבתו שכל על הצורה הנזכרת – אחר שהשכל ההוא יש בו הרכבה בהיותו משכיל עצמו וזולתו וכאילו הוא מורכב משני דברים, אחד משני הדברים ההם יתחיב ממנו השכל האחר אשר תחתיו, והענין האחר יתחיב ממנו הגלגל; – ישאל ויאמר לו הענין האחד הפשוט ההוא אשר התחיב ממנו הגלגל איך התחיב ממנו הגלגל והגלגל מורכב משני חמרים ושתי צורות, חומר הגלגל וצורתו, וחומר הכוכב הקבוע בגלגל וצורתו? וכשיהיה הענין על צד החיוב אי אפשר לנו בהכרח לזה המורכב מבלתי סיבה מורכבת, יתחיב מחלקה האחד גרם הגלגל ומחלקה האחר – גרם הכוכב. זה אם יהיה חומר הכוכבים כולם – אחד; והנה יתכן שיהיה עצם המאיר מהם – עצם אחד ועצם החשוכים (שאין להם זוהר) – עצם אחר. וכבר נודע כי כל גשם מורכב מחמרו וצורתו.
5 Having premised these axioms, I ask the following question: Aristotle holds that the first Intelligence is the cause of the second, the second of the third, and so on, till the thousandth, if we assume a series of that number. Now the first Intellect is undoubtedly simple. How then can the compound form of existing things come from such an Intellect by fixed laws of Nature, as Aristotle assumes? We admit all he said concerning the Intelligences, that the further they are away from the first, the greater is the variety of their compounds, in consequence of the larger number of the objects comprehensible by the Intelligences: but even after admitting this, the question remains, By what law of Nature did the spheres emanate from the Intelligences? What relation is there between material and immaterial beings? Suppose we admit that each sphere emanates from an Intelligence of the form mentioned; that the Intelligence, including, as it were, two elements, in so far as it comprehends itself and another thing, produces the next Intelligence by the one element, and a sphere by the other; but the question would then be, how the one simple element could produce the sphere, that contains two substances and two forms, namely, the substance and the form of the sphere, and also the substance and the form of the star fixed in that sphere. For, according to the laws of Nature, the compound can only emanate from a compound. There must therefore be one element, from which the body of the sphere emanates, and another element, from which the body of the star emanates. This would be necessary even if the substance of all stars were the same; but it is possible that the luminous stars have not the same substance as the non-luminous stars; it is besides well known that each body has its own matter and its own form.
ו הנה כבר התבאר לך שלא ימשכו אלו הענינים על צד החיוב אשר יזכרהו. וכן עוד חילוף תנועת הגלגלים לא ישמור ערך סדר קצתם תחת קצתם עד שיאמר בזה צד החיוב. וכבר זכרנו זה.
6 It must now be clear that this emanation could not have taken place by the force of the laws of Nature, as Aristotle contends. Nor does the difference of the motions of the spheres follow the order of their positions: and therefore it cannot be said that this difference is the result of certain laws of Nature. We have already mentioned this (ch. xix.).
ז והנה גם כן ענין סותר לכל מה שהונח בענינים הטבעיים, כשיבחן ענין הגלגל. וזה שאם היה חומר הגלגלים כולם אחד – למה לא יתחיב שתעתק צורת זה הגלגל לחומר האחר, כמו שיקרה מתחת גלגל הירח מצד היות החומר ראוי? ולמה תתקים זאת הצורה בזה החומר תמיד – וחומר הכל משותף? האלהים אם לא יאמר אומר שכל גלגל החומר שלו בלתי חומר האחר; ולא תהיה אם כן צורת התנועה מורה על החומר – וזה סתירת השרשים כולם.
7 There is in the properties of the spheres another circumstance that is opposed to the assumed laws of Nature; namely, if the substance of all spheres is the same, why does it not occur that the form of one sphere combines with the substance of another sphere, as is the case with things on earth, simply because their substance is fit [for such changes]? If the substance of all spheres is the same, if it is not assumed that each of them has a peculiar substance, and if, contrary to all principles, the peculiar motion of each sphere is no evidence for the special character of its substance, why then should a certain form constantly remain united with a certain substance?
ח ועוד, הכוכבים אם החומר שלהם כולם אחד – במה זה נבדלו אישיהם, אם בצורות או במקרים? ועל אי זה משני הפנים שיהיה יתחיב שיעתקו הצורות ההם או המקרים ההם ויבואו זה אחר סור זה על כל אחד מהם עד שלא יבטל היות החומר ראוי לכל אחת מהצורות ולכל אחד מהמקרים.
8 Again, if the stars have all one substance, by what are they distinguished from each other? is it by forms? or by accidents? Whichever be the case, the forms or the accidents would interchange, so that they would successively unite with every one of the stars, so long as their substance [being the same] admits the combinations [with every one of the forms or the accidents].
ט ובזה יתבאר לך שמאמרנו: ׳חומר הגלגלים׳ או ׳חומר הכוכבים׳ אין בו דבר מענין זה החומר, ואמנם, זה – שתוף בשם; שכל נמצא מן הגשמים ההם הגלגליים יש לו מציאות שיתיחד בו ולא ישתתף בו זולתו; – אם כן, במה זה נפל ההשתתפות בתנועת הגלגלים בסיבוב או בעמידת הכוכבים? אבל כשנאמין שזה כולו – בכונת מכוון פעלו ויחדו כמו שגזרה חכמתו אשר לא תושג, לא יתחיב לנו דבר מאלו השאלות כולם. אבל אמנם יתחיבו למי שיאמר שזה כולו – על צד החיוב לא ברצון רוצה – והוא דעת שלא ימשך ענינו על סדר המציאות ולא ניתנה בו עילה ולא טענה מספקת; וימשכו אחריו גם כן הרחקות עצומות מאד – והם היות האלוה אשר יודה כל משכיל בשלמותו בכל מיני השלמויות, עם כל הנמצאות בענין שלא יחדש בהם דבר. ואילו ביקש להאריך כנף זבוב או לחסר רגל תולעת – לא היה יכול. אמנם אריסטו יאמר שהוא לא ישתדל בזה ומן השקר עליו שירצה בחילוף זה, ואין זה ממה שיוסיפהו שלמות אבל אפשר שיהיה חסרון בקצת הבחינות.
9 This shows that the term substance, when used of the spheres or the stars, does not mean the same as it signifies when used of the substance of earthly things, but is applied to the two synonymously. It further shows that every one of the bodies of the spheres has its own peculiar form of existence different from that of all other beings. Why then is circular motion common to all spheres, and why is the fixed position of the stars in their respective spheres common to all stars? If we, however, assume design and determination of a Creator, in accordance with His incomprehensible wisdom, all these difficulties disappear. They must arise when we consider the whole Universe, not as the result of free will, but as the result of fixed laws of Nature: a theory which, on the one hand, is not in harmony with the existing order of things, and does not offer for it a sufficient reason or argument; and, on the other hand, implies many and great improbabilities. For, according to this theory God, whose perfection in every respect is recognised by all thinking persons, is in such relation to the Universe that He cannot change anything; if He wished to make the wing of a fly longer, or to reduce the number of the legs of a worm by one, He could not accomplish it. According to Aristotle, He does not try such a thing, and it is wholly impossible for Him to desire any change in the existing order of things; if He could, it would not increase His perfection: it might, on the contrary, from some point of view, diminish it.
י וכלל אומר לך – אף על פי שאדע שהרבה מן העוזרים לאוהביהם ייחסוני באלו המאמרים אם למיעוט הבנת דבריהם או לנטיה מהם בכונה אלא שאני לא מפני זה אמנע מלומר מה שהשגתיו והבינותיו כפי קוצר יד שכלי, והכלל ההוא – הוא שכל מה שאמרו אריסטו בכל הנמצא אשר מתחת גלגל הירח עד מרכז הארץ – הוא אמת בלא ספק ולא יטה ממנו אלא מי שלא יבינהו, או מי שקדמו לו דעות ירצה להרחיק מהם כל סותר ולשמרם, או שימשכוהו הדעות ההם להכחיש ענין נראה; אמנם כל מה שידבר בו אריסטו מגלגל הירח ומעלה – הוא כדמות מחשבה וסברה, מלבד קצת דברים – כל שכן במה שיאמרהו בסדר השכלים וקצת אלו הדעות האלהיות אשר יאמינם, ובהם – ההרחקות העצומות וההפסדים הנראים המבוארים בכל האומות והתפשטות הרעות ואין מופת לו עליהם.
10 Although I know that many partial critics will ascribe my opinion concerning the theory of Aristotle to insufficient understanding, or to intentional opposition, I will not refrain from stating in short the results of my researches, however poor my capacities may be. I hold that the theory of Aristotle is undoubtedly correct as far as the things are concerned which exist between the sphere of the moon and the centre of the earth. Only an ignorant person rejects it, or a person with preconceived opinions of his own, which he desires to maintain and to defend, and which lead him to ignore clear facts. But what Aristotle says concerning things above the sphere of the moon is, with few exceptions, mere imagination and opinion; to a still greater extent this applies to his system of Intelligences, and to some of his metaphysical views; they include great improbabilities, [promote] ideas which all nations consider as evidently corrupt, and cause views to spread which cannot be proved.
יא ולא תדקדק היותי קושר הספקות אשר התחיבו לדעתו ותאמר הבספקות יבטל דעת או יתקים סותרו? – אמת כי הענין אינו כן! אלא אנחנו נעשה עם זה הפילוסוף מה שצוונו שנעשהו הנמשכים אחריו. וזה שאלכסנדר כבר באר שכל מה שלא יעמוד עליו מופת – צריך שיונחו שני קצות הסותר בענין ההוא, ויראה מה יתחיב לכל אחד משני הסותרים מן הספקות, ויאמן המעט בהם ספקות. וכן אמר אלכסנדר שימשך הענין בכל מה שיאמרהו אריסטו מן הדעות האלהיות אשר לא יעמוד עליהם מופת – כי כל מי שהיה אחר אריסטו יאמר כי אשר אמרו בהם אריסטו – יותר מעט ספקות מכל מה שאפשר שיאמר בו.
11 It may perhaps be asked why I have enumerated all the doubts which can be raised against the theory of Aristotle; whether by mere doubts a theory can be overthrown, or its opposite established? This is certainly not the case. But we treat this philosopher exactly as his followers tell us to do. For Alexander stated that when a theory cannot be established by proof, the two most opposite views should be compared as to the doubts entertained concerning each of them, and that view which admits of fewer doubts should be accepted. Alexander further says that this rule applies to all those opinions of Aristotle in Metaphysics for which he offered no proof. For those that followed Aristotle believed that his opinions are far less subject to doubt than any other opinion.
יב וכן עשינו אנחנו כאשר התבאר אצלנו שזאת השאלה – והיא אם השמים הוים או קדמונים? – אין מופת על אחד משני הסותרים בה, ובארנו הספקות המתחיבות לכל אחת משתי הדעות, הראינו לך שדעת הקדמות יותר רב ספקות ויותר מזיק במה שראוי שיאמן בחוק האלוה; מחובר אל היות החידוש – דעת ׳אברהם אבינו׳ ונביאנו משה עליהם השלום.
12 We follow the same rule. Being convinced that the question whether the heavens are eternal or not cannot be decided by proof, neither in the affirmative nor in the negative, we have enumerated the objections raised to either view, and shown how the theory of the Eternity of the Universe is subject to stronger objections, and is more apt to corrupt the notions concerning God [than the other]. Another argument can be drawn from the fact that the theory of the Creation was held by our Father Abraham, and by our Teacher Moses.
יג ואחר שזכרתי בחינת הדעות בספקות הנני רואה שאבאר לך בזה מעט.
13 Having mentioned the method of testing the two theories by the objections raised against them, I find it necessary to give some further explanation of the subject.
Previous ChapterNext Chapter