Guide for the Perplexed, Part 2 Chapter 19

Chapter 19

א כבר התבאר לך מדעת אריסטו ומדעת כל מי שיאמר בקדמות העולם, שהוא יראה שזה המציאות היה מאצל הבורא על צד החיוב, ושהוא ית׳ עילה וזה – עלול וכן התחיב. וכמו שלא יאמר בו ית׳ למה נמצא? או איך נמצא כן – רצוני לומר: אחד ובלתי גוף? כן לא יאמר בעולם בכללו למה נמצא? או איך נמצא כן? כי זה כולו מחויב שימצא כך העילה ועלולה, ואי אפשר בהם העדר כלל ולא שינוי ממה שהם. ועל כן יתחיב מזה הדעת חיוב התמדת כל דבר על טבעו ושלא ישתנה בשום פנים דבר מן הדברים מטבעו. ולפי זה הדעת יהיה שינוי דבר מן הנמצאות מטבעו נמנע, ולא יהיו אם כן אלו הדברים כולם בכונת מכון בחר ורצה שיהיו כך, שאם היו בכונת מכון כבר היו בלתי נמצאים כן קודם שיכונו.
1 IT has been shown that according to Aristotle, and according to all that defend his theory, the Universe is inseparable from God; He is the cause, and the Universe the effect; and this effect is a necessary one: and as it cannot be explained why or how God exists in this particular manner, namely, being One and incorporeal, so it cannot be asked concerning the whole Universe why or how it exists in this particular way. For it is necessary that the whole, the cause as well as the effect, exist in this particular manner, it is impossible for them not to exist, or to be different from what they actually are. This leads to the conclusion that the nature of everything remains constant, that nothing changes its nature in any way, and that such a change is impossible in any existing thing. It would also follow that the Universe is not the result of design, choice, and desire; for if this were the case, they would have been non-existing before the design had been conceived.
ב ואמנם, לפי דעתנו אנחנו הענין מבואר שהם בכונה לא על צד החיוב, ואפשר שישנם המכון ההוא ויכון כונה אחרת; אמנם לא כל כונה בסתם כי יש שם טבע המנעות קים אי אפשר בטולו כמו שנבאר. וכונתי בזה הפרק – שאבאר לך בראיות קרובות למופת, שמציאותנו זאת תורנו על שהיא בכונת המכון בהכרח, מבלתי שאעמוס עלי מה שהתגברו עליו המדברים, מבטול טבע המציאות, והמאמר בחלק בריאת המקרים בהתמדה, וכל מה שבארתי לך משרשיהם, אשר אמנם השתדלו להציעם להמציא ההתיחדות. ולא תחשוב שהם גם כן אמרו זה אשר אומר אותו; אמנם שהם השתדלו במה שאשתדל בו, אין בזה ספק. וכן זכרו הענינים אשר אזכרם וכונו בהם ההתיחדות; אלא שאין הפרש אצלם בין התיחד זה הצמח באדמימות מבלתי הלובן, או במתיקות מבלתי המרירות, או התיחד השמים במה שהם מן התמונה מבלתי הריבוע והשילוש; וקיימו ההתיחדות בהקדמותיהם אשר כבר ידעתם. ואני אקיים ההתיחדות במה שצריך שיקוים בו בהקדמות פילוסופיות לקוחות מטבע המציאות.
2 We, however, hold that all things in the Universe are the result of design, and not merely of necessity; He who designed them may change them when He changes His design. But not every design is subject to change; for there are things which are impossible, and their nature cannot be altered, as will be explained. Here, in this chapter, I merely wish to show by arguments almost as forcible as real proofs, that the Universe gives evidence of design; but I will not fall into the error in which the Mutakallemim have so much distinguished themselves, namely, of ignoring the existing nature of things or assuming the existence of atoms, or the successive creation of accidents, or any of their propositions which I have tried to explain, and which are intended to establish the principle of Divine selection. You must not, however, think that they understood the principle in the same sense as we do, although they undoubtedly aimed at the same thing, and mentioned the same things which we also will mention, when they treated of Divine Selection. For they do not distinguish between selection in the case of a plant to make it red and not white, or sweet and not bitter, and determination in the case of the heavens which gave them their peculiar geometrical form and did not give them a triangular or quadrilateral shape. The Mutakallemim established the principle of determination by means of their propositions, which have been enumerated above (Part I., chap. lxxiii.). I will establish this principle only as far as necessary, and only by philosophical propositions based on the nature of things.
ג וזה הדרך אבארנו אחר הקדימי זאת ההקדמה. והיא שכל חומר משותף בין דברים משתנים בפנים מאפני השינוי, אי אפשר בהכרח מבלתי סיבה אחרת חוץ לחומר ההוא המשותף, היא אשר חייבה היות קצתו בתואר אחד וקצתו בתואר אחר או סיבות על מספר המשתנים. וזאת היא הקדמה מסכים עליה מי שיאמין הקדמות ומי שיאמין החידוש.
3 But before I begin my argument, I will state the following facts: Matter is common to things different from each other; there must be either one external cause which endows this matter partly with one property, partly with another, or there must be as many different causes as there are different forms of the matter common to all things. This is admitted by those who assume the Eternity of the Universe.
ד ואחר זאת ההקדמה, אתחיל לבאר מה שכונתי לבארו – על צד השאלה והמענה לפי דעת אריסטו.
4 After having premised this proposition, I will proceed with the discussion of our theme from an Aristotelian point of view, in form of a dialogue.
ה שאלנו אריסטו ואמרנו לו: כבר עשית לנו מופת על היותו חומר כל מה שתחת גלגל הירח – חומר אחד משותף לכל; אם כן, מה עילת התחלפות אלו המינים הנמצאים הנה? ומה עילת התחלף אישי כל מין מהם? – ועננו על זה, בשאמר עילת ההתחלפות – שינוי מזג המורכבות מן החומר ההוא. וזה שהחומר ההוא המשותף קיבל תחלה ארבע צורות, וכל צורה מהם נמשכו אחריה שתי איכויות, ובאיכויות ההם הארבע היו יסודות למה שהורכב מהם; וזה שהם יתערבו תחלה בתנועת הגלגל, ואחר כן ימזגו; ויתחדש ההתחלפות במתערבות המורכבות מהם בשיעורים מתחלפים מן החום והקור והלח והיבש; והיו בהם באלו המזגים המתחלפים הכנות מתחלפות לקבל צורות מתחלפות ובצורות ההם גם כן יהיו מוכנים לקבל צורות אחרות וכן תמיד. והצורה המינית האחת ימצא לחומר שלה רוחב גדול בכמותה ואיכותה, ולפי הרוחב ההוא יתחלפו אישי המין; – כמו שהתבאר בחכמת הטבע. וזה כולו – אמת מבואר למי שיודה על האמת לנפשו ולא יונה אותה.
5 We.—You have proved that all things in the sublunary world have one common substance; why then do the species of things vary? why are the individuals in each species different from each other? Aristotelian.—Because the composition of the things formed of that substance varies. For the common substance at first received four different forms, and each form was endowed with two qualities, and through these four qualities the substance was turned into the elements of which all things are formed. The composition of the elements takes place in the following manner:—First they are mixed in consequence of the motion of the spheres, and then they combine together; a cause for variation arises then in the variation of the degree of heat, cold, moisture, and dryness of the elements which form the constituent parts of the things. By these different combinations things are variously predisposed to receive different forms; and these in their turn are again prepared to receive other forms, and so on. Each generic form finds a wide sphere in its substance both as regards quality and quantity: and the individuals of the classes vary accordingly. This is fully explained in Natural Science. It is quite correct and clear to every one that readily acknowledges the truth, and does not wish to deceive himself.
ו אחר כן שאלנו עוד אריסטו ואמרנו לו, אחר שהיה המזגות היסודות – הסיבה בהכנת החמרים לקבל הצורות המתחלפות, אי זה דבר זימן החומר ההוא הראשון עד שקיבל קצתו צורת האש, וקצתו צורת הארץ, ומה שביניהם לקבל צורת המים והאויר – וחומר הכל – אחד משותף? ובמה זה היה חומר הארץ יותר ראוי בצורת הארץ, וחומר האש יותר ראוי בצורת האש?
6 We.—Since the combination of the elements prepares substances and enables them to receive different forms, what has prepared the first substance and caused one part of it to receive the form of fire, another part the form of earth, and the parts between these two the forms of water and of air, since one substance is common to all? Through what has the substance of earth become more fit for the form of earth, and the substance of fire more fit for that of fire?
ז – ענה אריסטו על זה, בשאמר חיב זה התחלף המקומות, כי הם חייבו לזה החומר האחד הכנות מתחלפות. וזה כי אשר סמוך לו המקיף נעשה בו דקות ומהירות תנועה וקרב לטבעו וקיבל בהכנה ההיא צורת האש, וכל מה שרחק החומר מן המקיף אל צד המרכז היה יותר עב ויותר קשה ויותר מעט אור – והיה ארץ; והיא העילה במים ובאויר. והיה זה הכרחי, כי מן השקר שיהיה החומר הזה לא במקום, או יהיה המקיף הוא המרכז, והמרכז הוא המקיף – וזה חייב לו ההתיחדות בצורות מתחלפות – רצוני לומר: ההכנה לקבל צורות מתחלפות.
7 Ar.—The difference of the elements was caused by their different position for the different places prepared the same substance differently, in the following way: the portion nearest the surrounding sphere became more rarified and swifter in motion, and thus approaching the nature of that sphere, it received by this preparation the form of fire. The farther the substance is away from the surrounding sphere towards the centre, the denser, the more solid, and the less luminous it is; it becomes earth; the same is the cause of the formation of water and air. This is necessarily so: for it would be absurd to deny that each part of the substance is in a certain place; or to assume that the surface is identical with the centre, or the centre with the surface. This difference in place determined the different forms, i.e., predisposed the substance to receive different forms.
ח אחר כן שאלנוהו ואמרנו לו האם המקיף – רצוני לומר: השמים – החומר שלו וחומר היסודות אחד?
8 We.—Is the substance of the surrounding sphere, i.e., the heavens, the same as that of the elements?
ט אמר לא! אבל החומר ההוא אחר וצורות אחרות, וה׳גשם׳ נאמר על אלו הגשמים אשר אתנו ועליהם בהשתתף – כמו שבארו האחרונים; וכבר התבאר כל זה במופת.
9 Ar.—No; the substance is different, and the forms are different. The term “body” is homonymously used of these bodies below and of the heavens, as has been shown by modern philosophers. All this has been demonstrated by proof.
י ושמע מהנה מה שאומר אותו אני אתה המעין במאמרי זה.
10 But let now the reader of this treatise hear what I have to say.
יא כבר ידעת מופת אריסטו שבהתחלף הפעולות יתבאר התחלפות הצורות, וכאשר היתה תנועת היסודות הארבעה ישרה, ותנועת הגלגל סיבובית, נודע שהחומר ההוא בלתי החומר הזה. וזה אמת לפי העיון הטבעי. וכאשר נמצאו גם כן אלו אשר תנועותיהם ישרות – מתחלפות הצד, מהם מה שיתנועע למעלה, ומהם מה שיתנועע למטה, ונמצא גם כן אשר יתנועע מהם לצד אחד – קצתם יותר ממהר וקצתם יותר מאחר – נודע שהם מתחלפי הצורות – ובזה נודע כי היסודות ארבעה. ועל זה הצד מן הראיה בעצמו יתחיב גם כן שיהיה חומר הגלגלים כולם – אחד, שכולם יתנועעו בסיבוב וצורת כל גלגל מתחלפת לצורת הגלגל האחר, אחר שזה יתנועע מן המזרח למערב וזה האחר מן המערב למזרח, ועוד כי תנועותיהם מתחלפות במהירות ובאיחור. ויתחיב שישאל גם כן ויאמר לו: אחר שזה החומר משותף לכל הגלגלים, וכבר התיחד כל נושא מהם בצורה אחת בלתי צורת האחר – מי הוא מיחד אלו הנושאים ומכינם לקבל צורות מתחלפות? והיש אחר הגלגלים דבר אחר ייוחס לו זה ההתיחדות רק האלוה ית׳ וית׳?.
11 Aristotle has proved that the difference of forms becomes evident by the difference of actions. Since, therefore, the motion of the elements is rectilinear, and that of the spheres circular, we infer that the substances are different. This inference is supported by Natural Science. When we further notice that substances with rectilinear motion differ in their directions, that some move upward, some downward, and that substances which move in the same direction have different velocities, we infer that their forms must be different. Thus we learn that there are four elements. In the same way we come to the conclusion that the substance of all the spheres is the same, since they all have circular motion. Their forms, however, are different, since one sphere moves from east to west, and another from west to east; and their motions have also different velocities. We can now put the following question to Aristotle: There is one substance common to all spheres: each one has its own peculiar form. Who thus determined and predisposed these spheres to receive different forms? Is there above the spheres any being capable of determining this except God?
יב והנני אעירך על עומק שכל אריסטו והפלגת השגתו, ואיך לחצתהו זאת הקושיא בלא ספק, והשתדל לצאת ממנה בדברים לא עזרהו המציאות עליהם; ואף על פי שלא זכר זאת הקושיא, אבל יראה מאמריו שהוא משתדל לסדר לנו מציאות הגלגלים, כמו שסידר לנו מציאות מה שתחת הגלגל עד שיהיה הכל על צד החיוב הטבעי, לא על צד כונת מכון, כאשר רצה ויחד מיחד על אי זה פנים שאהב – ולא נשלם לו זה ולא ישלם לעולם. וזה שהוא ישתדל לתת עילה בהיות הגלגל מתנועע מן המזרח ולא יתנועע מן המערב וישתדל לתת עילה בהיות קצתם ממהר התנועה וקצתם מאחר, ושזה מחויב לסדר הנחתם מן הגלגל העליון וישתדל לתת העילה בהיות לכל כוכב מן השבעה – גלגלים רבים וזה המספר הגדול בגלגל אחד – זה כולו ישתדל לתת סיבותיו, עד שיסדר לנו הענין סידור טבעי על צד החיוב; אלא שלא נשלם לו דבר מזה. כי כל מה שבארו לנו ממה שתחת גלגל הירח נמשך על סדר מסכים למציאות מבואר העילות ואפשר שיאמר בו שהוא על צד החיוב מתנועת הגלגל ומכוחותיו; אמנם כל מה שזכרו בעניני הגלגל לא נתן בזה עילה מבוארת ולא נמשך הענין בו על סדר שיתכן לומר בו החיובף שהנה נראה הגלגלים, מהם – מה שהממהר התנועה למעלה מן המתאחר התנועה ומהם – מה שמתאחר התנועה למעלה מן הממהר התנועה ומהם – מי שתנועותיהם שוות ואף על פי שקצתם למעלה מקצתם וענינים אחרים עצומים מאד בחק בחינת היות הענין על צד החיוב. והנה איחד להם פרק מפרקי זה המאמר.
12 I will show the profundity and the extraordinary acumen which Aristotle displayed when this question troubled him. He strove very hard to meet this objection with arguments, which, however, were not borne out by facts. Although he does not mention this objection, it is clear from his words that he endeavours to show the nature of the spheres, as he has shown that of the things in the sublunary world. Everything is, according to him, the result of a law of Nature, and not the result of the design of a being that designs as it likes, or the determination of a being that determines as it pleases. He has not carried out the idea consistently, and it will never be done. He tries indeed to find the cause why the sphere moves from east and not from west; why some spheres move with greater velocity, others with less velocity, and he finds the cause of these differences in their different positions in reference to the uppermost sphere. He further attempts to show why there are several spheres for each of the seven planets, while there is only one sphere for the large number of fixed stars. For all this he endeavours to state the reason, so as to show that the whole order is the necessary result of the laws of Nature. He has not attained his object. For as regards the things in the sublunary world, his explanations are in accordance with facts, and the relation between cause and effect is clearly shown. It can therefore be assumed that everything is the necessary result of the motions and influences of the spheres. But when he treats of the properties of the spheres, he does not clearly show the causal relation, nor does he explain the phenomena in that systematic way which the hypothesis of natural laws would demand. For let us consider the spheres: in one cage a sphere with greater velocity is above a sphere with less velocity, in another case we notice the reverse; in a third case there are two spheres with equal velocities, one above the other. There are, besides, other phenomena which speak strongly against the hypothesis that all is regulated by the laws of Nature, and I will devote a special chapter to the discussion of these phenomena.
יג סוף דבר – שאריסטו בלא ספק כאשר ידע חולשת מאמריו בהמציא עילת אלו הדברים ותת סיבותיהם הקדים לפני התחילו באלו החקירות דברים זה לשונם אמר נרצה עתה לחקור על שתי שאלות חקירה מספקת כי מן הראוי שנחקור עליהם ונאמר בהם כפי השגת שכלינו וחכמתנו ודעתו; אלא שאין ראוי לאדם שישיא זה עלינו לעזות מצח ועוז לבב אבל ראוי שיפלא מזריזותנו על הפילוסופיה ובקשנו עליה; וכשנבקש השאלות המעולות הנכבדות ונחזק להתירם התר מעט מתוקן מן הדין על השומע שתחזק שמחתו וישיש. זה – תורף דבריו. – הנה התבאר לך שהוא בלא ספק ידע בחולשת המאמרים ההם; וכל שכן בהיות חכמת הלימודים בזמנו בלתי שלמה ולא נודע בזמנו מתנועות הגלגל כמו שנדע היום. ויראה לי כי אשר אמרו בספר מה שאחר הטבע, מהניח שכל נפרד לכל גלגל, אמנם הוא מפני זה הענין גם כן שיהיה דבר ייחד כל גלגל בתנועה אחת. והנה אבאר שהוא לא הרויח בזה מאומה.
13 In short, there is no doubt that Aristotle knew the weakness of his arguments in tracing and describing the cause of all these things, and therefore he prefaces his researches on these things as follows:—“We will now thoroughly investigate two problems, which it is our proper duty to investigate and to discuss according to our capacity, wisdom, and opinion. This our attempt must not be attributed to presumption and pride, but to our extraordinary zeal in the study of philosophy; when we attempt the highest and grandest problems, and endeavour to offer some proper solution, every one that hears it should rejoice and be pleased.” So far Aristotle. This shows that he undoubtedly knew the weakness of his theory. How much weaker must it appear when we bear in mind that the science of Astronomy was not yet fully developed, and that in the days of Aristotle the motions of the spheres were not known so well as they are at present. I think that it was the object of Aristotle in attributing in his Metaphysics one Intelligence to every sphere, to assume the existence of something capable of determining the peculiar course of each sphere. Later on I will show that he has not gained anything thereby;
יד אמנם אמרו בזה הלשון אשר זכרתי לך ׳כפי השגת שכלינו וחכמתנו ודעתנו׳ – הנה אבאר לך ענינו ולא ראיתיו לאחד מן המפרשים. אמנם אמרו: ׳דעתנו׳ – הוא רוצה בו צד החיוב, אשר הוא המאמר בקדמות העולם; ואמנם אמרו: ׳חכמתנו׳ – רצונו לומר: הענין המבואר המוסכם עליו, כי כל דבר מאלו הדברים אי אפשר לו מבלתי סיבה ועילה ואינו ענין נפל כאשר הזדמן; ואמרו: ׳שכלינו׳ – רצונו לומר: קוצר ידינו לתת סיבות לכיוצא באלו הענינים עד תכליתם. אלא שהוא חשב לתת בהם דבר מועט וכן עשה כי אשר זכרו ממהירות התנועה הכללית ואיחור גלגל הכוכבים העומדים להיותו בחלוף הצד – היא עילה זרה נפלאה. וכן אמר יתחיב כי כל מה שירחק גלגל מן השמיני – יהיה יותר ממהר התנועה אלא שזה לא ימשך, כמו שבארתי לך. ויותר גדול מזה – שגלגלים גם כן יתנועעו מן המזרח למערב למטה מן השמיני והיה ראוי שיהיו יותר ממהרים ממה שתחתיהם מאשר יתנועע כן מן המזרח אל המערב ושיהיו אלו המתנועעים מן המזרח קרובים במהירות לתנועת התשיעי; אבל כמו שהודעתיך לא היתה חכמת התכונה בזמנו כמו שהיא היום.
14 but now I will explain the words, “according to our capacity, wisdom, and opinion,” occurring in the passage which we quoted. I have not noticed that any of the commentators explain them. The term “our opinion” refers to the principle that everything is the result of natural laws, or to the theory of the Eternity of the Universe. By “our wisdom” he meant the knowledge of that which is clear and generally accepted, viz., that the existence of every one of these things is due to a certain cause, and not to chance. By “our capacity” he meant the insufficiency of our intellect to find the causes of all these things. He only intended to trace the causes for a few of them; and so he did. For he gives an excellent reason why the sphere of the fixed stars moves slowly, while the other spheres move with greater velocity, namely, because its motion is in a different direction [from the uppermost sphere]. He further says that the more distant a sphere is from the eighth sphere the greater is its velocity. But this rule does not hold good in all cases, as I have already explained (p. 174) More forcible still is the following objection: There are spheres below the eighth that move from east to west. Of these each upper one, according to this rule, would have a greater velocity than the lower one: and the velocity of these spheres would almost equal that of the ninth sphere. But Astronomy had, in the days of Aristotle, not yet developed to the height it has reached at present.
טו ודע – כי לפי דעתנו אנחנו קהל האומרים בחידוש העולם יקל זה כולו וימשך לפי שרשינו. שאנחנו נאמר שיש מיחד יחד כל גלגל במה שרצה מצד התנועה ומהירותה, אלא שאנחנו נסכול אופן החכמה בהמציא זה כך. ואילו יכול אריסטו שיתן לנו עילת התחלף תנועת הגלגלים עד שיהיה זה על סדר הנחת קצתם מקצתם כמו שחשב – היה זה נפלא, והיתה עילת ההתיחדות בהתחלף תנועותיהם כעילת התחלף היסודות בהנחתם בין המקיף והמרכז אלא שלא ילך הענין על הסדר כן כמו שבארתי לך.
15 According to our theory of the Creation, all this can easily be explained; for we say that there is a being that determines the direction and the velocity of the motion of each sphere: but we do not know the reason why the wisdom of that being gave to each sphere its peculiar property. If Aristotle had been able to state the cause of the difference in the motion of the spheres, and show that it corresponded as he thought to their relative positions, this would have been excellent, and the variety in their motions would be explained in the same way as the variety of the elements, by their relative position between the centre and the surface: but this is not the case, as I said before.
טז ויותר מבואר מזה במציאות ההתיחדות בגלגל אשר לא יוכל אדם שימציא לו סיבה מיחדת זולת כונת המכוון הוא מציאות הכוכבים. וזה שהיות הגלגל מתנועע תמיד והכוכב עומד תמיד מורה על שחומר הכוכבים אינו חומר הגלגלים. וכבר זכר אבונצר בתוספותיו על ספר השמע דבר זה לשונו אמר בין הגלגל והכוכבים – הפרש כי הגלגל ספירי והכוכבים אינם ספיריים והסיבה בזה כי בין שני החמרים ושתי הצורות – הפרש אבל מעט – זה תורף דבריו. אמנם אני איני אומר מעט אבל מתחלף מאד מאד – שאני לא אלמד הראיה מן הספירות אבל מן התנועות – ויתבאר לי שאלו – שלשה חמרים ושלש צורות גשמים נחים לעולם מעצמם והם גרמי הכוכבים; וגשמים מתנועעים לעולם והם – גרמי הגלגלים; וגשמים יתנועעו וינוחו והם – היסודות. ואני תמה אי זה דבר קבץ בין שני החמרים המתחלפים האלה – אם תכלית ההתחלפות כמו שיראה לי, או אשר ביניהם התחלפות מעט כמו שזכר אבונצר? ומי הוא המכין לזה ההתיחדות? סוף דבר, שני גופים מתחלפים קבוע אחד משניהם באחר בלתי מתערב עמו, אבל נגבל במקום ממנו מיוחד מדובק בו באין כונת מכון – פלא! ויותר נפלא מזה אלו הכוכבים הרבים אשר בשמיני כולם כדורים, קצתם קטנים וקצתם גדולים, כוכב הנה ואחר בריחוק אמה כפי ראות העין, ועשרה נלחצים נקבצים, וחתיכה גדולה מאד אין דבר בה – מה הסיבה המיחדת לזאת החתיכה בעשרה כוכבים, והמיחדת לאחרת בהעדר הכוכבים? ועוד, גשם הגלגל כולו – גשם אחד פשוט אין חילוף בו – ולאי זו סיבה היה זה החלק מן הגלגל יותר ראוי בזה הכוכב הנמצא בו מן החלק האחר. וזה כולו וכל מה שהוא ממינו אמנם ירחק מאד גם יקרב להמנעות כשיאמן שזה כולו היה על צד החיוב מהאלוה כמו שיראה אריסטו.
16 There is a phenomenon in the spheres which more clearly shows the existence of voluntary determination; it cannot be explained otherwise than by assuming that some being designed it: this phenomenon is the existence of the stars. The fact that the sphere is constantly in motion, while the stars remain stationary, indicates that the substance of the stars is different from that of the spheres. Abu-nasr has already mentioned the fact in his additions to the Physics of Aristotle. He says: “There is a difference between the stars and the spheres: for the spheres are transparent, the stars are opaque: and the cause of this is that there is a difference, however small it may be, between their substances and forms.” So far Abu-nasr. But I do not say that there is a small difference, but a very great difference: because I do not infer it from the transparency of the spheres, but from their motions. I am convinced that there are three different kinds of substance, with three different forms, namely:—(1) Bodies which never move of their own accord; such are the bodies of the stars; (2) bodies which always move, such are the bodies of the spheres; (3) bodies which both move and rest, such are the elements. Now, I ask, what has united these two bodies, which, according to my opinion, differ very much from each other, though, according to Abu-nasr, only a little? Who has prepared the bodies for this union? In short, it would be strange that, without the existence of design, one of two different bodies should be joined to the other in such a manner that it is fixed to it in a certain place but does not combine with it. It is still more difficult to explain the existence of the numerous stars in the eighth sphere; they are all spherical; some of them are large, some small; here we notice two stars apparently distant from each other one cubit; there a group of ten close together; whilst in another place there is a large space without any star. What determined that the one small part should have ten stars, and the other portion should be without any star? and the whole body of the sphere being uniform throughout, why should a particular star occupy the one place and not another? The answer to these and similar questions is very difficult, and almost impossible, if we assume that all emanates from God as the necessary result of certain permanent laws, as Aristotle holds.
יז אמנם כשיאמן שזה כולו – בכונת מכון עשה כן, לא יתחבר לזה הדעת דבר מן התמה ולא רוחק כלל ולא ישאר מקום חקירה, אלא אמרך מה הסיבה בכונת זה? ואשר יודע על הכלל שזה כולו – לענין לא נדעו; ואין זה פועל בטל ולא כאשר הזדמן. שאתה כבר ידעת שגידי איש הכלב והחמור ועצביהם לא נפלו כאשר הזדמן באי זה שיעור שנזדמן, ולא היה זה הגיד עב ואחר דק, ועצב מסתעף סעיפים רבים ואחר לא יסתעף כן, ואחד יורד ישר ואחד נברך – במקרה, ושלא היה דבר מזה אלא לתועלת, כבר נודע הכרח היותם כך; ואיך ידמה משכיל שיהיו הנחות אלו הכוכבים ושיעוריהם ומספרם ותנועות גלגליהם המתחלפים ללא ענין או כאשר הזדמן? אין ספק כי כל דבר מהם הכרחי לפי כונת המכון; וסידור אלו הענינים על צד החיוב לא בכונה – ענין רחוק מן הציור מאד מאד.
17 But if we assume that all this is the result of design, there is nothing strange or improbable: and the only question to be asked is this: What is the cause of this design? The answer to this question is that all this has been made for a certain purpose, though we do not know it; there is nothing that is done in vain, or by chance. It is well known that the veins and nerves of an individual dog or ass are not the result of chance; their magnitude is not determined by chance: nor is it by chance, but for a certain purpose, that one vein is thick, another thin: that one nerve has many branches, another has none: that one goes down straight, whilst another is bent; it is well known that all this must be just as it is. How, then, can any reasonable person imagine that the position, magnitude, and number of the stars, or the various courses of their spheres, are purposeless, or the result of chance? There is no doubt that every one of these things is necessary and in accordance with a certain design: and it is extremely improbable that these things should be the necessary result of natural laws, and not that of design.
יח ואין ראיה אצלי על הכונה יותר גדולה מהתחלפות תנועות הגלגלים והיות הכוכב קבוע בגלגלים. ולזה תמצא הנביאים כולם לקחו הכוכבים והגלגלים מופת על מציאות האלוה בהכרח; ובא בענין אברהם מבחינתו בכוכבים מה שכבר התפרסם; ואמר ישעיה מעורר על עשות הראיה בהם ״שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה? וכו׳״; וכן ירמיהו אמר: ״עושה השמים״; ואמר אברהם: ״ה׳ אלהי השמים״; ואמר אדון הנביאים: ״רוכב שמים״ כמו שבארנו. וזו היא הראיה האמיתית אשר אין ספק בה! ובאור זה – כי כל מה שתחת הגלגל מן החלופים – ואף על פי שהחומר שלהם אחד כמו שבארנו – תוכל לשום מיחדם כוחות גלגליים והנחות החומר מן הגלגל, כמו שלימדנו אריסטו; אמנם החילופים הנמצאים בגלגלים ובכוכבים – מי הוא מיחדם כי אם האלוה ית׳? ואם יאמר אומר השכלים הנפרדים – לא הרויח בזה המאמר מאומר. ובאור זה – כי השכלים אינם גשמים שיהיה להם הנחה מן הגלגל – ולמה זה יתנועע זה הגלגל תנועתו התשוקיית אל שכלו הנפרד לצד המזרח, ואחר למערב? התראה זה השכל האחד בצד המערב והאחר בצד המזרח? והיות זה מאחר וזה ממהר – ולא ימשך זה על ערך רוחק קצתם מקצתם כמו שידעת? ואי אפשר בהכרח מבלתי שיאמר שטבע זה הגלגל ועצמו חיב שיתנועע לזה הצד ובזאת המהירות ושתהיה תשוקתו מחיבת זה הענין כן. וכן יאמר אריסטו ובזה יבאר.
18 The best proof for design in the Universe I find in the different motions of the spheres, and in the fixed position of the stars in the spheres. For this reason you find all the prophets point to the spheres and stars when they want to prove that there must exist a Divine Being. Thus Abraham reflected on the stars, as is well known; Isaiah (xl. 26) exhorts to learn from them the existence of God, and says, “Lift up your eyes on high, and behold who hath created these things?” Jeremiah [calls God] “The Maker of the heavens”; Abraham calls Him “The God of the heavens” (Gen. 24:7); [Moses], the chief of the Prophets, uses the phrase explained by us (Part I., chap. lxx.), “He who rideth on the heavens” (Deut. 33:26). The proof taken from the heavens is convincing: for the variety of things in the sublunary world, though their substance is one and the same, can be explained as the work of the influences of the spheres, or the result of the variety in the position of the substance in relation to the spheres, as has been shown by Aristotle. But who has determined the variety in the spheres and the stars, if not the Will of God? To say that the Intelligences have determined it is of no use whatever: for the Intelligences are not corporeal, and have no local relation to the spheres. Why then should the one sphere in its desire to approach the Intelligence, move eastward, and another westward? Is the one Intelligence in the east, the other in the west? or why does one move with great velocity, another slowly? This difference is not in accordance with their distances from each other, as is well known. We must then say that the nature and essence of each sphere necessitated its motion in a certain direction, and in a certain manner, as the consequence of its desire to approach its Intelligence. Aristotle clearly expresses this opinion.
יט הנה כבר שבנו למה שהיינו תחלה בו, ונאמר אחר שהיה החומר שלהם כולם – אחד – באי זה דבר התיחד זה בטבע מבלתי טבע האחר, והיתה בו תשוקה אחת תחיב לו זה המין מן התנועה מתחלפת לתשוקת האחר אשר חיבה לו מן תנועה אחרת? – אי אפשר מבלתי מיחד בהכרח! הנה כבר הוציאתנו זאת הבחינה אל המחקר על שתי שאלות. אחת מהם, הבמציאות זה ההתחלפות יתחיב שיהיה זה בכונת מכון בהכרח לא על צד החיוב או לא יתחיב? והשאלה השנית, האם בהיות כל זה בכונת מכון יחד זה היחוד יתחיב שיהיה זה מחודש אחר העדר, או לא יתחיב זה אבל יהיה מיחדו לא סר כן – שכבר אמר זה גם כן קצת מי שיאמין בקדמות? והנני מתחיל בשתי השאלות האלה, ואבאר מה שצריך שיבואר בהם בפרקים הבאים.
19 We thus have returned to the part from which we started; and we ask, Since the substance of all things is the same, what made the nature of one portion different from another? Why has this sphere a desire which produces a motion different from that which the desire of another sphere produces? This must have been done by an agent capable of determining. We have thus been brought to examine two questions:—(1) Is it necessary to assume that the variety of the things in the Universe is the result of Design, and not of fixed laws of Nature, or is it not necessary? (2) Assuming that all this is the result of Design, does it follow that it has been created after not having existed, or does Creatio ex nihilo not follow, and has the Being which has determined all this done always so? Some of those who believe in the Eternity of the Universe hold the last opinion. I will now begin the examination of these two questions, and explain them as much as necessary in the following chapters.
Previous ChapterNext Chapter