Guide for the Perplexed, Part 1 Chapter 72

Chapter 72

א דע – כי זה הנמצא בכללו הוא איש אחד, לא זולת זה – רצוני לומר: כי כדור הגלגל הקיצון, בכל מה שבו, הוא איש אחד בלא ספק, כראובן ושמעון באישות. והשתנות עצמיו – רצוני לומר: עצמי זה הכדור בכל מה שבו – כהשתנות עצמי איש איש מבני אדם על דרך משל. וכמו שראובן, על דרך משל, הוא איש אחד, והוא מחובר מאברים מתחלפים כבשר והעצמות – ומלחות משתנות ומרוחות כן זה הכדור בכללו מחובר מן הגלגלים ומן היסודות הארבעה ומה שהורכב מהם. ואין ריקות בו כלל, אלא מקשה מלא נקודת מרכזו – כדור הארץ, והמים מקיפים בארץ, והאויר מקיף במים, והאש מקיף באויר, והגשם החמישי מקיף באש; והוא כדורים רבים, אחד תוך שני, אין פנוי ביניהם ולא ריקות כלל, אלא הקפתם מתוקנת מדובקים אחד באחד; כולם מתנועעים תנועה סיבובית שוה, אין מהירות בדבר מהם ולא איחור – רצוני לומר: כי כל כדור מהם לא ימהר פעם ויאחר פעם אחרת, אבל כל אחד דבק לטבעו במהירותו ואפני תנועתו. אלא אלו הכדורים, קצתם יותר ממהר התנועה מקצתם. והממהרת תנועה מכולם היא תנועת הגלגל המקיף בכל והוא אשר יתנועע התנועה היומית ויניעם כולם עמו תנועת החלק בכל, שהם כולם – חלקים בו. ונקודות מרכזי אלו הגלגלים משתנות: מהם – מי שמרכזו מרכז העולם, ומהם מי שמרכזו יוצא ממרכז העולם; ומהם – מי שיתנועע תמיד תנועתו המיוחדת בו מן המזרח אל המערב, ומהם – מי שיתנועע תמיד מן המערב אל המזרח. וכל כוכב שבאלו הכדורים הוא חלק מן הגלגל אשר הוא בו עומד במקומו. ואין לו תנועה מיוחדת בו, אולם יראה מתנועע בתנועת הגשם אשר הוא חלק ממנו. וחומר זה הגשם החמישי בכללו, המתנועע בסיבוב, אינו כחומר גשמי הארבעה יסודות אשר בתוכו.
1 KNOW that this Universe, in its entirety, is nothing else but one individual being: that is to say, the outermost heavenly sphere, together with all included therein, is as regards individuality beyond all question a single being like Said and Omar. The variety of its substances—I mean the substances of that sphere and all its component parts—is like the variety of the substances of a human being: just as, e.g., Said is one individual, consisting of various solid substances, such as flesh, bones, sinews, of various humours, and of various spiritual elements: in like manner this sphere in its totality is composed of the celestial orbs, the four elements and their combinations: there is no vacuum whatever therein, but the whole space is filled up with matter. Its centre is occupied by the earth, earth is surrounded by water, air encompasses the water, fire envelopes the air, and this again is enveloped by the fifth substance (quintessence). These substances form numerous spheres, one being enclosed within another so that no intermediate empty space, no vacuum, is left. One sphere surrounds and closely joins the other. All the spheres revolve with constant uniformity, without acceleration or retardation; that is to say, each sphere retains its individual nature as regards its velocity and the peculiarity of its motion; it does not move at one time quicker, at another slower. Compared with each other, however, some of the spheres move with less, others with greater velocity. The outermost, all-encompassing sphere, revolves with the greatest speed; it completes its revolution in one day, and causes everything to participate in its motion, just as every particle of a thing moves when the entire body is in motion: for existing beings stand in the same relation to that sphere as a part of a thing stands to the whole. These spheres have not a common centre: the centres of some of them are identical with the centre of the Universe, while those of the rest are different from it. Some of the spheres have a motion independent of that of the whole Universe, constantly revolving from East to West, while other spheres move from West to East. The stars contained in those spheres are part of their respective orbits: they are fixed in them, and have no motion of their own, but participating in the motion of the sphere of which they are a part, they appear themselves to move. The entire substance of this revolving fifth element is unlike the substance of those bodies which consist of the other four elements, and are enclosed by the fifth element.
ב ומספר אלו הכדורים המקיפים בעולם אי אפשר, בשום פנים ולא בשום ענין, שיהיה פחות משמונה עשר כדור; ואמנם, אם מספרם יותר, הוא אפשר ויש בו עיון. אמנם אם יש שם גלגלי הקפות – והם אשר אינם מקיפים את העולם – יש בו עיון.
2 The number of these spheres encompassing the Universe cannot possibly be less than eighteen: it may even be larger; but this is a matter for further investigation. It also remains an open question whether there are spheres which, without moving round the centre of the Universe, have nevertheless a circular motion.
ג ובתוך זה הכדור הקרוב אשר הוא סמוך לנו, חומר אחד מתחלף לחומר הגשם החמישי – קיבל ארבע צורות ראשונות ושב בארבעתם ארבעה גופים: הארץ, והמים, והאויר, והאש. וכל אחד מאלו הארבעה יש לו מקום טבעי מיוחד בו, לא ימצא בזולתו והוא מונח עם טבעו. והם גופים מתים, אין חיים בהם ולא השגה; ולא יתנועעו מעצמם, אבל הם שוכני במקומותיהם הטבעיים; ואם יוציאו אחד מהם ממקומו הטבעי בהכרח – בסור המכריח יתנועע לשוב למקומו הטבעי; כי הנה יש בו זאת ההתחלה, אשר בה יתנועע לשוב למקומו על יושר, ואין בו התחלת שינוי בה ולא שיתנועע בה על בלתי יושר. והתנועות הישרות הנמצאות לאלה הארבעה יסודות, כשיתנועעו לשוב למקומתם – שתי תנועות: תנועה אל צד המקיף – והיא לאש ולאויר – ותנועה אל נקודת המרכז – והיא למים ולארץ – כשיגיע כל אחד מהם למקומו הטבעי ינוח.
3 Within that sphere which is nearest to us, a substance is contained which is different from the substance of the fifth element: it first received four primary forms, and then became in these four forms, four kinds of matter: earth, water, air, fire. Each of the four elements occupies a certain position of its own assigned to it by nature: it is not found in another place, so long as no other but its own natural force acts upon it; it is a dead body; it has no life, no perception, no spontaneous motion, and remains at rest in its natural place. When moved from its place by some external force, it returns towards its natural place as soon as that force ceases to operate. For the elements have the property of moving back to their place in a straight line, but they have no properties which would cause them to remain where they are, or to move otherwise than in a straight line. The rectilinear motions of these four elements when returning to their original place are of two kinds, either centrifugal, viz., the motion of the air and the fire; or centripetal, viz., the motion of the earth, and the water; and when the elements have reached their original place, they remain at rest.
ד – אבל הגופים ההם העגולים הם חיים בעלי נפש, בה יתנועעו, ואין התחלת מנוחה בהם כלל, ולא שינוי ישיגם אלא בהנחה, בהינותם מתנועעים בסיבוב; אבל אם יש להם שכל שיצירו בו, אין זה מבואר אלא אחר עיון דק. – וכשיתנועע הגשם החמישי בסיבוב בכללו תמיד, תתחדש ביסודות מפני זה תנועה הכרחית, יצאו בגללה ממקומותם – רצוני לומר: באש ובאויר – וידחו אל המים, ויעברו כולם בגוף הארץ אל עמקה, ויתחדש ליסודות ערוב; ואחר כך יתחילו להתנועע לשוב למקומותם, ויצאו חלקים מן הארץ גם כן מפני זה ממקומותם בחברת המים והאויר והאש. והם בזה כולו פועלים קצתם בקצתם ומתפעלים קצתם מקצתם, ויפול ההישתנות במעורב; עד שיתהוה מהם תחילה הקיטורים כפי מיניהם החלוקים, ואחר כן המחצבים כפי מיניהם החלוקים, ומיני הצמחים כולם, ומינים רבים מבעלי חיים, כפי מה שגוזר מזג המעורב. וכל הוה נפסד אמנם יתהוה מן היסודות ואליהם יפסד, וכן היסודות יתהוו קצתם מקצתם ויפסדו קצתם אל קצתם. שחומר הכל – אחד, ואי אפשר המצא חומר מבלי צורה, ולא תמצא צורה טבעית מאלו ההוים הנפסדים מבלי חומר. יהיה הענין, אם כן, בהויתם והפסדם והיות כל מה שיתהוה מהם ויפסד אליהם, חוזר חלילה – כדמות סיבוב הגלגל, עד שתהיה תנועת החומר הזה בעל הצורה, בבוא בו הצורות זו אחר זו, כתנועת הגלגל באנה, בהישנות ההנחות בעצמם לכל חלק ממנו.
4 The spherical bodies, on the other hand, have life, possess a soul by which they move spontaneously; they have no properties by which they could at any time come to a state of rest: in their perpetual rotations they are not subject to any change, except that of position. The question whether they are endowed with an intellect, enabling them to comprehend, cannot be solved without deep research. Through the constant revolution of the fifth element, with all contained therein, the four elements are forced to move and to change their respective positions, so that fire and air are driven into the water, and again these three elements enter the depth of the earth. Thus are the elements mixed together; and when they return to their respective places, parts of the earth, in quitting their places, move together with the water, the air and the fire. In this whole process the elements act and react upon each other. The elements intermixed, are then combined, and form at first various kinds of vapours; afterwards the several kinds of minerals, every species of plants, and many species of living beings, according to the relative proportion of the constituent parts. All transient beings have their origin in the elements, into which again they resolve when their existence comes to an end. The elements themselves are subject to being transformed from one into another; for although one substance is common to all, substance without form is in reality impossible, just as the physical form of these transient beings cannot exist without substance. The formation and the dissolution of the elements, together with the things composed of them, and resolving into them, follow each other in rotation. The changes of the finite substance, in successively receiving one form after the other, may therefore be compared to the revolution of the sphere in space, when each part of the sphere periodically reappears in the same position.
ה וכמו שבגוף האדם אברים ראשיים ואברים שהם תחת יד הראשיים, צריכים בעמידתם להנהגת האבר הראש אשר ינהיגם, כן בעולם בכללו – חלקים ראשיים – והוא הגשם החמישי המקיף – וחלקים שתחת יד הראשיים צריכים למנהיג – והם היסודות ומה שיורכב מהם.
5 As the human body consists both of principal organs and of other members which depend on them and cannot exist without the control of those organs, so does the universe consist both of principal parts, viz., the quintessence, which encompasses the four elements and of other parts which are subordinated and require a leader, viz., the four elements and the things composed of them.
ו וכמו שהאבר הראש – אשר הוא הלב – מתנועע תמיד והוא – התחלת כל תנועה שתמצא בגוף ושאר אברי הגוף תחת ידו, והוא ישלח אליהם כחותם אשר יצטרכו אליהם לפעולותיהם בתנועתו, כן הגלגל הוא המנהיג לשאר חלקי העולם בתנועתו והוא ישלח לכל מתהוה כוחותיו הנמצאות בו. הנה כל תנועה שתמצא בעולם התחלתה הראשונה – תנועת הגלגל, וכל נפש שתמצא לבעל נפש בעולם, התחלתה – נפש הגלגל.
6 Again, the principal part in the human body, namely, the heart, is in constant motion, and is the source of every motion noticed in the body: it rules over the other members, and communicates to them through its own pulsations the force required for their functions. The outermost sphere by its motion rules in a similar way over all other parts of the universe, and supplies all things with their special properties. Every motion in the universe has thus its origin in the motion of that sphere: and the soul of every animated being derives its origin from the soul of that same sphere.
ז ודע, כי הכוחות המגיעות מן הגלגלים לזה העולם, כפי מה שהתבאר – ארבע כוחות: כח יחיב הערוב וההרכבה – ואין ספק, שזה מספיק בהרכבת המחצבים – וכח יתן הנפש הצומחת לכל צמח, וכח יתן הנפש החיה לכל חי, וכח יתן הדברי לכל מדבר – וכל זה במיצוע האור והחושך, הנמשכים אחר אורם והקפם סביב הארץ.
7 The forces which according to this explanation are communicated by the spheres to this sublunary world are four in number, viz., (a) the force which effects the mixture and the composition of the elements, and which undoubtedly suffices to form the minerals: (b) the force which supplies every growing thing with its vegetative functions: (c) the force which gives to each living being its vitality, and (d) the force which endows rational beings with intellect. All this is effected through the action of light and darkness, which are regulated by the position and the motion of the spheres round the earth.
ח וכמו שאם ינוח הלב כהרף עין, ימות האיש ויבטלו כל תנועותיו וכל כוחותיו, כן, אילו ינוחו הגלגלים, יהיה בו מיתת העולם בכללו ובטול כל מה שבו.
8 When for one instant the beating of the heart is interrupted, man dies, and all his motions and powers come to an end. In a like manner would the whole universe perish, and everything therein cease to exist if the spheres were to come to a standstill.
ט וכמו שהחי אמנם הוא חי כולו בתנועת לבו, ואף על פי שבו אברים נחים לא ירגישו, כעצמות והאליל וזולתם, כן זה המציאות כולו הוא איש אחד, חי בתנועת הגלגל – אשר הוא בו כדמות הלב מבעלי הלב – ואף על פי שבו גופים רבים נחים מתים.
9 The living being as such is one through the action of its heart, although some parts of the body are devoid of motion and sensation, as, e.g., the bones, the cartilage, and similar parts. The same is the case with the entire universe; although it includes many beings without motion and without life, it is a single being living through the motion of the sphere, which may be compared to the heart of an animated being.
י הנה כן צריך לך שתציר כל זה הכדור – איש אחד חי מתנועע בעל נפש, כי זה המין מן הציור הכרחי מאוד, כלומר: מועיל מאד במופת על היות האלוה אחד כמו שיתבאר; ובזה הציור יתבאר גם כן שהאחד אמנם ברא אחד.
10 You must therefore consider the entire globe as one individual being which is endowed with life, motion, and a soul. This mode of considering the universe is, as will be explained, indispensable, that is to say, it is very useful for demonstrating the unity of God; it also helps to elucidate the principle that He who is One has created only one being.
יא וכמו שאי אפשר שימצאו אברי האדם בפני עצמם, והם אברי אדם באמת – רצוני לומר: שיהיה הכבד בפני עצמו, או הלב בפני עצמו, או בשר בפני עצמו – כן אי אפשר שימצאו חלקי העולם קצתם מבלתי קצתם בזה המציאות המיושב אשר דברינו בו, עד שימצא אש מבלתי ארץ או ארץ מבלתי שמים או שמים מבלתי ארץ.
11 Again, it is impossible that any of the members of a human body should exist by themselves, not connected with the body, and at the same time should actually be organic parts of that body, that is to say, that the liver should exist by itself, the heart by itself, or the flesh by itself. In like manner, it is impossible that one part of the Universe should exist independently of the other parts in the existing order of things as here considered, viz., that the fire should exist without the co-existence of the earth, or the earth without the heaven, or the heaven without the earth.
יב וכמו שבאדם כח אחד, יקשור אבריו קצתם בקצתם וינהיגם, ויתן לכל אבר מה שצריך שישמור עליו תקונו וידחה ממנו מה שיזיקהו – והוא אשר בארו אותו הרופאים ואמרו: ׳הכח המנהיג גוף החי׳, והרבה פעמים יקראוהו ׳טבע׳ – כן בעולם בכללו כח יקשור קצתו בקצתו, וישמור מיניו שלא יאבדו, וישמור אישי מיניו, גם כן מדת מה שאפשר לשמרם וישמור גם כן קצת אישי העולם. זה הכח – יש בו עיון, אם הוא במיצוע הגלגל אם לא.
12 In man there is a certain force which unites the members of the body, controls them, and gives to each of them what it requires for the conservation of its condition, and for the repulsion of injury—the physicians distinctly call it the leading force in the body of the living being: sometimes they call it “nature.” The Universe likewise possesses a force which unites the several parts with each other, protects the species from destruction, maintains the individuals of each species as long as possible, and endows some individual beings with permanent existence. Whether this force operates through the medium of the sphere or otherwise remains an open question.
יג וכמו שבגוף איש האדם – דברים מכוונים: מהם – מה שכוון בהם עמידת אישו, ככלי המזון, ומהם – מה שכוון בהם עמידת מינו, ככלי ההולדה, ומהם – מה שכוון בהם צרכו אשר הוא צריך אליו במזונותיו וזולתם כידים וכעינים; ובו גם כן דברים בלתי מכוונים לעצמם אבל הם דבקים ונמשכים אחר מזג האברים ההם, אשר המזג ההוא המיוחד הכרחי בהתקיים הצורה ההיא לפי מה שהיא, עד שיעשו הפעולות ההם המכוונות – ונמשכו אחר הויתו המכוונת לפי הכרח החומר דברים אחרים, כשער הגוף ומראהו – ולזה לא ימשך ענין אלו על סדר, והרבה פעמים יעדר קצתם, וימצא היתרון גם כן בהם בין האישים רב מאד (מה שלא יהיה זה באברים: שאתה לא תמצא איש יהיה לו כבד עשרה כפלי כבד איש אחר, ותמצא איש נעדר הזקן או שער מקומות מן הגוף, או שיהיה לו זקן עשרה כפלי זקן איש אחר או עשרים כפל – וזה הרבה בזה הכת – רצוני לומר: יתרון השער והמראים) – כן במציאות בעצמו – מינים מכוונים מן ההויה קיימים נמשכים על סדר אין הבדל ביניהם אלא מעט לפי רוחב המין ההוא בכמותו ואיכותו ומינים בלתי מכוונים, אבל נתחייבו לטבע ההויה וההפסד הכולל, כמו מיני התולעים המתילדים מן האשפות, ומיני בעלי חיים המתילדים בפרות כשיתעפשו ומה שיתילד מעיפוש הלחויות והתולעים המתילדים במעים וכיוצא בהם (סוף דבר, יראה לי, כי כל דבר שלא ימצא בו כח הולדה לדומה לו הוא מזה הכת); ולזה לא תמצאם שומרים סדר – ואף על פי שאי אפשר מבלעדיהם, כמו שאי אפשר מבלתי מראים משתנים ואי אפשר מבלתי מיני שער בבני אדם.
13 Again, in the body of each individual there are parts which are intended for a certain purpose, as the organs of nutrition for the preservation of the individual, the organs of generation for the preservation of the species, the hands and eyes for administering to certain wants, as to food, etc.: there are also parts which, in themselves, are not intended for any purpose, but are mere accessories and adjuncts to the constitution of the other parts. The peculiar constitution of the organs, indispensable for the conservation of their particular forms and for the performance of their primary functions, produces, whilst it serves its special purpose, according to the nature of the substance, other things, such as the hair and the complexion of the body. Being mere accessories, they are not formed according to a fixed rule: some are altogether absent in many individuals; and vary considerably in others. This is not the case with the organs of the body. You never find that the liver of one person is ten times larger than that of another person, but you may find a person without a beard, or without hair on certain parts of his body, or with a beard ten times longer than that of another man. Instances of this phenomenon, viz., great variation as regards hair and colour, are not rare. The same differences occur in the constitution of the Universe. Some species exist as an integral part of the whole system: these are constant and follow a fixed law; though they vary as far as their nature permits, this variation is insignificant in quantity and quality. Other species do not serve any purpose: they are the mere result of the general nature of transient things, as, e.g., the various insects which are generated in dunghills, the animals generated in rotten fruit, or in fetid liquids, and worms generated in the intestines, etc. In short, everything devoid of the power of generation belongs to this class. You will, therefore, find that these things do not follow a fixed law, although their entire absence is just as impossible as the absence of different complexions and of different kinds of hair amongst human beings.
יד וכמו שבבני אדם – גשמים, אישיהם עומדים, כאברים השרשיים, וגשמים עומדים במין, לא באיש, כלחות הארבע – כן במציאות בכללו – גשמים קיימים עומדים באיש, והוא הגשם החמישי בכל חלקיו וגשמים עומדים במין, כיסודות ומה שיורכב מהם.
14 In man there are substances the individual existence of which is permanent, and there are other substances which are only constant in the species not in the individuals, as, e.g., the four humours. The same is the case in the Universe: there are substances which are constant in individuals, such as the fifth element, which is constant in all its formations, and other substances which are constant in the species, as, e.g., the four elements and all that is composed of them.
טו וכמו שכוחות האדם המחייבות להויתו ועמידתו מדת עמידתו הם בעצמם המחיבות להפסדו ואבדו, כן סיבות ההויה הם בעצמם סיבות ההפסד בכל עולם ההויה וההפסד. והמשל בו: שאלו הארבע כוחות הנמצאות בגוף כל נזון והם – הכוח המושך והמחזיק והמעכל והדוחה אילו היה אפשר שיהיו אלו הכוחות ככוחות השכליות עד שלא יעשו אלא מה שראוי ובעת הראוי ובשיעור הראוי היה אדם ניצל ממכות גדולות עד מאוד וחלאים רבים; אמנם בעבור שלא היה זה אפשר אבל הם עושים מעשים טבעיים מבלתי מחשבה והסתכלות ואינם משיגים מה שיעשוהו כלל התחייב שיתחדשו בעבורם חלאים גדולים ומכות גדולות – ואף על פי שהיו הם הכלי בהוית האדם ובעמדו המידה אשר יעמוד. ובאור זה, כי הכח המושך, על דרך משל, אילו לא היה מושך אלא הדבר הנאות מכל צדדיו והשיעור הצריך אליו לבד, היה נמלט האדם מחלאים ומכות רבות; אבל בעבור שאין הענין כן, אבל ימשך אי זו לחה שתזדמן מסוג משיכתו – ואף על פי שהלחה ההיא נוטה מעט בכמותה ואיכותה – יתחיב מזה שימשוך הלחה אשר היא יותר חמה ממה שצריך או יותר קרה, או יותר עבה או יותר דקה, או ימשוך יותר ממה שצריך, ויחנקו בזה הגידים, ויתחדש הסיתום והעיפוש, ויפסד איכות הלחות וישתנה כמותם, ויתחדשו חלאים, כגרב והחיכוך והיבלות, או נגעים גדולים, כמורסה שקוראים סרטן והצרעת וְהָאִכָּל, עד שתפסד צורת האבר או האברים. וכן הענין גם כן בשאר הכוחות הארבע. כן הענין בעצמו בכל המציאות: הענין המביא להוית מה שיתהוה והמשך מציאותו מדה אחת – והוא ערוב היסודות בכוחות הגלגליות המניעות אותם המפוזרות בהם – הוא הסיבה בעצמה בהתחדש סיבות מזיקות במציאות, כזרמים והמטר הסוחף והשלג והברד, והרוחות החזקות והרעמים והברקים ועיפוש האויר, או התחדש סיבות ממיתות מאוד, יכלו ארץ או ארצות או איקלים כהשקע מקומות והרעש והזועות, והמים השופעים מן הימים והתהומות.
15 The same forces which operate in the birth and the temporal existence of the human being operate also in his destruction and death. This truth holds good with regard to this whole transient world. The causes of production are at the same time the causes of destruction. This may be illustrated by the following example. If the four forces which are present in every being sustained by food, viz., attraction, retention, digestion, and secretion, were, like intelligent forces, able to confine themselves to what is necessary, and to act at the proper time and within the proper limits, man would be exempt from those great sufferings and the numerous diseases [to which he is exposed]. Since, however, such is not the case, and since the forces perform their natural functions without thought and intelligence, without any consciousness of their action, they necessarily cause dangerous maladies and great pains, although they are the direct cause of the birth and the temporal existence of the human being. This fact is to be explained as follows: if the attractive force would absorb nothing but that which is absolutely beneficial, and nothing but the quantity which is required, man would be free from many such sufferings and disorders. But such is not the case: the attractive force absorbs any humour that comes within the range of its action, although such humour be ill-adapted in quality or in quantity. It is, therefore, natural that sometimes a humour is absorbed which is too warm, too cold, too thick, or too thin, or that too much humour is absorbed, and thus the veins are choked, obstruction and decay ensue, the quality of the humour is deteriorated, its quantities altered, diseases are originated, such as scurvy, leprosy, abscess, or a dangerous illness, such as cancer, elephantiasis, gangrene, and at last the organ or organs are destroyed. The same is the case with every one of the four forces, and with all existing beings. The same force that originates all things, and causes them to exist for a certain time, namely, the combination of the elements which are moved and penetrated by the forces of the heavenly spheres, that same cause becomes throughout the world a source of calamities, such as devastating rain, showers, snow-storms, hail, hurricanes, thunder, lightning, malaria, or other terrible catastrophes by which a place or many places or an entire country may be laid waste, such as landslips, earthquakes, meteoric showers and floods issuing forth from the seas and from the interior of the earth.
טז ודע, כי זה שאמרנוהו כולו מדמות העולם בכללו באיש מבני אדם, לא מפני זה נאמר באדם, שהוא עולם קטן – כי זה הדמיון כולו נמשך בכל איש מאישי בעל החיים השלם באבריו, ולא שמעת כלל אחד מן הראשונים יאמר, כי החמור או הסוס – עולם קטן, ואמנם, נאמר באדם זה, מפני הדבר שיוחד בו האדם, והוא הכח המדבר – רצוני לומר: השכל שהוא השכל ההיולני – אשר זה הענין לא ימצא באחד ממיני בעל החיים זולתו. ובאור זה – כי כל איש מאישי בעל החיים לא יצטרך בהמשכת מציאותו אל מחשבה והסתכלות והנהגה, אבל ילך ויעשה לפי טבעו, ויאכל מה שימצא ממה שייטב לו, וישכון באי זה מקום שיזדמן לו, וישכב עם אי זו נקבה שימצא בשעת הערת חמומו, אם יהיו לו עיתות הערת חימום, ויתמיד בזה אישו המידה אשר יתמיד, וימשך מציאות מינו, ואינו צריך כלל לאיש אחר ממינו, יעזרהו ויסמכהו על עמידתו, עד שיעשה לו דברים, לא יעשם הוא בעצמו. אמנם האדם לבד, אילו ישוער איש ממנו לבדו נמצא, שיהיה נעדר ההנהגה ושב כבהמות – היה אובד לשעתו ולא היה מתקיים אפילו יום אחד אלא במקרה – רצוני לומר: שימצא במקרה דבר יזון בו – והוא – בעבור שמזונותיו אשר בהם עמידתו, צריכים אל מלאכה ארוכה, לא תשלם אלא במחשבה והסתכלות, ובכלים רבים, ובאישים רבים, יתיחד כל אחד מהם בעסק אחד – ולזה הוא צריך למי שינהיגם ויקבצם, עד שיסודר קיבוצם וימשך להעזר קצתם בקצתם; וכן השמרו מן החום בזמן החום ומן הקור בזמן הקור והסתרו מן המטר והשלג ונשיבת הרוחות צריך לזמון הכנות רבות, לא תשלם אחת מהם אלא במחשבה והסתכלות. ומפני זה נמצא בו זה הכח הַדִּבְּרִי, אשר בו יחשוב ויסתכל, ויעשה ויכין ויזמן, במינים מן המלאכות, מזונותיו וכנו ולבושו, ובו ינהיג כל אברי גופו עד שיעשה מהם הראש מה שיעשה, ויתנהגו האברים אשר תחת יד האברים הראשיים במה שיתנהגו. ובעבור זה, אילו דימת בנפשך אחד מבני אדם נשלל זה הכח, מונח עם הכח החיוני לבד, היה אובד לשעתו. וזה הכח נכבד מאד, יותר נכבד מכל כחות בעל החיים; והוא גם כן נעלם מאד, לא תובן אמיתתו בתחלת הדעת המשתתף כהבנת שאר הכוחות הטבעיות.
16 Bear in mind, however, that in all that we have noticed about the similarity between the Universe and the human being, nothing would warrant us to assert that man is a microcosm; for although the comparison in all its parts applies to the Universe and any living being in its normal state, we never heard that any ancient author called the ass or the horse a microcosm. This attribute has been given to man alone on account of his peculiar faculty of thinking, I mean the intellect, viz., the hylic intellect which appertains to no other living being. This may be explained as follows. An animal does not require for its sustenance any plan, thought or scheme; each animal moves and acts by its nature, eats as much as it can find of suitable things, it makes its resting-place wherever it happens to be, cohabits with any mate it meets while in heat in the periods of its sexual excitement. In this manner does each individual conserve itself for a certain time, and perpetuates the existence of its species without requiring for its maintenance the assistance or support of any of its fellow creatures: for all the things to which it has to attend it performs by itself. With man it is different; if an individual had a solitary existence, and were, like an animal, left without guidance, he would soon perish, he would not endure even one day, unless it were by mere chance, unless he happened to find something upon which he might feed. For the food which man requires for his subsistence demands much work and preparation, which can only be accomplished by reflection and by plan; many vessels must be used, and many individuals, each in his peculiar work, must be employed. It is therefore necessary that one person should organize the work and direct men in such a manner that they should properly cooperate, and that they should assist each other. The protection from heat in summer and from cold in winter, and shelter from rain, snow, and wind, require in the same manner the preparation of many things, none of which can properly be done without design and thought. For this reason man has been endowed with intellectual faculties, which enable him to think, consider, and act, and by various labours to prepare and procure for himself food, dwelling and clothing, and to control every organ of his body, causing both the principal and the secondary organs to perform their respective functions. Consequently, if a man, being deprived of his intellectual faculties, only possessed vitality, he would in a short time be lost. The intellect is the highest of all faculties of living creatures: it is very difficult to comprehend, and its true character cannot be understood as easily as man’s other faculties.
יז כן במציאות – דבר אחד, הוא המנהיג לכללו, המניע לאברו הראש הראשון, אשר נתן לו כח ההנעה, עד שהנהיג מה שזולתו; ואילו ידמה האדם בנפשו ביטול הענין ההוא, בטל מציאות זה הכדור בעצמו, הראש ממנו ואשר תחת יד הראש; ובדבר ההוא ימשך מציאות הכדור בכל חלק ממנו – והדבר ההוא הוא האלוה יתעלה שמו! ולפי זה הענין לבד נאמר באדם לבדו שהוא עולם קטן, מפני שבו – התחלה אחת, היא המנהיגה לכולו. ומפני זה הענין נקרא האלוה ית׳ בלשוננו: ׳חי העולם׳, ונאמר: ״וישבע בחי העולם״.
17 There also exists in the Universe a certain force which controls the whole, which sets in motion the chief and principal parts, and gives them the motive power for governing the rest. Without that force, the existence of this sphere, with its principal and secondary parts, would be impossible. It is the source of the existence of the Universe in all its parts. That force is God: blessed be His name! It is on account of this force that man is called microcosm: for he likewise possesses a certain principle which governs all the forces of the body, and on account of this comparison God is called “the life of the Universe”; comp. “and he swore by the life of the Universe” (Dan. 12:7).
יח ודע – כי זה הדימוי אשר דמינו העולם בכללו באיש מבני אדם לא יתחלף בדבר ממה שזכרנו אלא בשלושה דברים.
18 You must understand that in the parallel which we have drawn between the whole universe, on the one hand, and the individual man, on the other, there is a complete harmony in all the points which we mentioned above only in the following three points a discrepancy may be noticed.
יט האחד מהם – שהאבר הראש מכל בעל חיים שיש לו לב יקבל תועלת באברים שתחת ידו ותשוב עליו תועלתם; ואין במציאות הכללי דבר כן, אבל כל מי שישפיע הנהגה או יתן כח לא ישוב אליו תועלת כלל מאשר תחת ידו, אבל נתינתו מה שיתנהו כנתינת המיטיב החונן, אשר יעשה זה לנדיבות טבעים ולמעלתם, לא לתוחלת – כל זה להידמות לאלוה ית׳.
19 First, the principal organ of any living being which has a heart, derives a benefit from the organs under the control of the heart, and the benefits of the organs thus become the benefits of the heart. This is not the case in the constitution of the universe. That part which bestows authority or distributes power, does not receive in return any benefit from the things under its control: whatever it grants, is granted in the manner of a generous benefactor, not from any selfish motive, but from a natural generosity and kindliness; only for the sake of imitating the ways of the Most High.
כ והשני, כי הלב מכל בעל חיים שיש לו לב – באמצעיתו ובתוכו ושאר האברים אשר תחת ידו מקיפים בו, בעבור שתכללהו תועלתם בשמירתו והיסתרו בהם, עד שלא ימהר אליו הזק מחוץ; והענין בעולם בכללו בהפך: הנכבד שבו מקיף בפחותו, בעבור שבטוח עליו מלקבל המעשה מזולתו, ואפילו אם היה מקבל, אין נמצא חוצה לו גשם אחר, יעשה בו; והוא ישפיע על מה שבתוכו, ולא יגיעהו מעשה כלל ולא כח מזולתו מן הגשמים. ויש הנה גם כן קצת דמיון, והוא: כי האבר הראש בבעל החיים, כל מה שירחק ממנו מן האברים הוא קטן במעלה מן הקרוב לו; וכן הענין בעולם בעצמו: כל אשר יקרבו הגשמים לנקודת המרכז יתעכרו והתעבה עצמם וכבדה תנועתם וסר אורם ובהירותם, לרחקם מן הגוף הנכבד, המאיר הבהיר המתנועע הדק הפשוט – רצוני לומר: הגלגל – וכל אשר יקרב לו גשם יקנה ממנו מעט מאלו המידות כפי קרבתו ותהיה לו קצת מעלה על מה שאחריו.
20 Secondly, living creatures endowed with a heart have it within the body and in the midst thereof: there it is surrounded by organs which it governs. Thus it derives a benefit from them, for they guard and protect it, and they do not allow that any injury from without should approach it. The reverse occurs in the case of the Universe. The superior part encompasses the inferior parts, it being certain that it cannot be affected by the action of any other being; and even if it could be affected, there is nobody without it that could affect it. While it influences all that is contained within, it is not influenced by any act or force of any material being. There is, however, some similarity [between the universe and man] in this point. In the body of animals, the organs more distant from the principal organ are of less importance than those nearer to it. Also in the universe, the nearer the parts are to the centre, the greater is their turbidness, their solidity, their inertness, their dimness and darkness, because they are further away from the loftiest element, from the source of light and brightness, which moves by itself and the substance of which is the most rarefied and simplest: from the outermost sphere. At the same ratio at which a body is nearer this sphere, it derives properties from it, and rises above the spheres below it.
כא והשלישי, כי זה הכח המדבר הוא כח בגוף ובלתי נפרד ממנו, והאלוה ית׳ אינו כח בגוף העולם, אבל נפרד מכל חלקי העולם, והנהגתו ית׳ והשגחתו מחוברת לעולם בכללו חיבור, תעלם ממנו תכליתו ואמיתתו וכוחות בני אדם מקצרות לדעתו – כי המופת יעמוד על הבדלו ית׳ מן העולם והינקותו ממנו, והמופת יעמוד על מציאות מעשי הנהגתו והשגחתו בכל חלק מחלקיו, ואפילו הדק הפחות – ישתבח מי שנצחנו שלמותו!
21 Thirdly. The faculty of thinking is a force inherent in the body, and is not separated from it, but God is not a force inherent in the body of the universe, but is separate from all its parts. How God rules the universe and provides for it is a complete mystery: man is unable to solve it. For, on the one hand, it can be proved that God is separate from the universe, and in no contact whatever with it; but, on the other hand, His rule and providence can be proved to exist in all parts of the universe, even in the smallest. Praised be He whose perfection is above our comprehension.
כב ודע, שראוי היה שנדמה יחס האלוה ית׳ לעולם – יחס השכל הנקנה לאדם, אשר אינו כח בגוף, והוא נבדל מן הגוף הבדל אמיתי ושופע עליו, ויהיה דמיון הכח הדברי בשכלי הגלגלים אשר הם בגופות; אמנם ענין שכלי הגלגלים ומציאות השכלים הנפרדים וציור השכל הנקנה, אשר הוא נפרד גם כן, הם דברים יש בהם עיון וחקירה וראיותיהם נעלמות – ואף על פי שהם אמתיות – ויתחדשו בהם ספקות רבות, ולטוען בהם טענות, ולמערער בהם ערעורים. ואנחנו אמנם בחרנו תחילה, שתציר המציאות בצורה המבוארת, אשר לא יכחיש דבר ממה שזכרנוהו זכרון סתם, אלא אחד משני האנשים: אם סכל בדבר הברור, כמו שיכחיש מי שאינו מהנדס דברים למודיים, בא עליהם המופת, או מי שיבחר להחזיק בדעת אחד קודם ויטעה עצמו. אבל מי שירצה שיעין עיון אמיתי ילמד עד שיתברר לו אמיתת כל מה שהגדנו בו, וידע שזאת היא צורת זה הנמצא המיושב המציאות בלא ספק; ואם ירצה לקבל זה ממי שידע המופתים בכל מה שיש עליו מופת – יקבל, ויבנה על זה הקשיו וראיותיו; ואם לא יבחר בקבלה, אפילו באלה ההתחלות ילמד, ואחר כך יתבאר לו, כי הענין כן הוא: ״הנה זאת חקרנוה, כן היא – שמענה, ואתה דע לך״!
22 It is true, we might have compared the relation between God and the universe, to the relation between the absolute acquired intellect and man; it is not a power inherent in the body, but a power which is absolutely separate from the body, and is from without brought into contact with the body. The rational faculty of man may be further compared to the intelligence of the spheres, which are, as it were, material bodies. But the intelligence of the spheres, purely spiritual beings, as well as man’s absolute and acquired intellect, are subjects of deep study and research: the proof of their existence, though correct, is abstruse, and includes arguments which present doubts, are exposed to criticism, and can be easily attacked by objectors. We have, therefore, preferred to illustrate the relation of God to the universe by a simile which is clear, and which will not be contradicted in any of the points which have been laid down by us without any qualification. The opposition can only emanate either from an ignorant man, who contradicts truths even if they are perfectly obvious, just as a person unacquainted with geometry rejects elementary propositions which have been clearly demonstrated, or from the prejudiced man who deceives himself. Those, however, who wish to study the subject must persevere in their studies until they are convinced that all our observations are true, and until they understand that our account of this universe unquestionably agrees with the existing order of things. If a man is willing to accept this theory from one who understands how to prove things which can be proved, let him accept it, and let him establish on it his arguments and proofs. If, on the other hand, he refuses to accept without proof even the foregoing principles, let him inquire for himself, and ultimately he will find that they are correct. “Lo this, we have searched it, so it is; hear it, and know thou it for thy good” (Job 5:27).
כג ואחר זאת ההזמנה וההצעה אתחיל בזכרון מה שיעדנו בזכרו ובאורו.
23 After these preliminary remarks, we will treat of the subject which we promised to introduce and to explain.
Previous ChapterNext Chapter