Guide for the Perplexed, Part 1 Chapter 71

Chapter 71

א דע – כי החכמות הרבות אשר היו באומתנו בהאמתת אלו הענינים אבדו באורך הזמן ובשלוט האומות הסכלות עלינו, ובהיות הענינים ההם בלתי מותרים לבני אדם כולם, כמו שבארנו. ולא היה הדבר המותר לבני אדם כולם אלא דברי הספרים לבד; וכבר ידעת, שאפילו התלמוד המקובל לא היה מחובר בספר מקודם לענין המתפשט באומה: ״דברים שאמרתי לך על פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב״ – והיה זה תכלית החכמה בדת, שהוא ברח ממה שנפל בו באחרונה – רצוני לומר: רוב הדעות והשתרגם, וספקות נופלות בלשון המחובר בספר, ושגגה תתחבר לו, והתחדש המחלוקת בין האנשים, ושובם חבורות, והתחדש הבלבול במעשים. אבל נמסר הדבר בזה כולו ל׳בית דין הגדול׳ כמו שבארנו בחיבורינו התלמודיים וכמו שיורה עליו דבר ה׳תורה׳.
1 KNOW that many branches of science relating to the correct solution of these problems, were once cultivated by our forefathers, but were in the course of time neglected, especially in consequence of the tyranny which barbarous nations exercised over us. Besides, speculative studies were not open to all men, as we have already stated (Introd. p. 2, and I. chap. xxxi.), only the subjects taught in the Scriptures were accessible to all. Even the traditional Law, as you are well aware, was not originally committed to writing, in conformity with the rule to which our nation generally adhered, “Things which I have communicated to you orally, you must not communicate to others in writing.” With reference to the Law, this rule was very opportune; for while it remained in force it averted the evils which happened subsequently, viz., great diversity of opinion, doubts as to the meaning of written words, slips of the pen, dissensions among the people, formation of new sects, and confused notions about practical subjects. The traditional teaching was in fact, according to the words of the Law, entrusted to the Great Tribunal, as we have already stated in our works on the Talmud. (Introd. to Mishneh Torah and Introd. to Commen. on the Mishnah).
ב ואם התורה שבעל פה נפלה בה הקפדה מהשאירה לעד בחיבור מפורסם לבני אדם כולם למה שיגיע בזה מן ההפסד, כל שכן שיחובר דבר מאלו ׳סתרי התורה׳ ויפורסם לבני אדם כולם, אבל היו נמסרים מיחידי סגולות ליחידי סגולות, כמו שבארתי לך מאמרם: ״אין מוסרים סתרי תורה אלא ליועץ חכם חרשים וכו׳״. וזאת היא הסיבה המחייבת להפסק אלו השורשים העצומים מן האומה, ולא תמצא מהם אלא הערות קטנות ורמיזות, באו ב׳תלמוד׳ וב׳מדרשות׳, והן – גרגירי לב מעטים, עליהם קליפות רבות, עד שהתעסקו בני אדם כולם בקליפות ההם וחשבו שאין תחתם לב בשום פנים.
2 Care having been taken, for the sake of obviating injurious influences, that the Oral Law should not be recorded in a form accessible to all, it was but natural that no portion of “the secrets of the Law” (i.e., metaphysical problems) would be permitted to be written down or divulged for the use of all men. These secrets, as has been explained, were orally communicated by a few able men to others who were equally distinguished. Hence the principle applied by our teachers, “The secrets of the Law can only be entrusted to him who is a councillor, a cunning artificer, etc.” The natural effect of this practice was that our nation lost the knowledge of those important disciplines. Nothing but a few remarks and allusions are to be found in the Talmud and the Midrashim, like a few kernels enveloped in such a quantity of husk, that the reader is generally occupied with the husk, and forgets that it encloses a kernel.
ג אמנם זה המעט מזער שתמצאהו מדברי ענין היחוד ומה שנתלה בזה הענין לקצת ה׳גאונים׳ ואצל הקראים, הם ענינים לקחום מן המדברים מן הישמעאלים, והם מעט מזער כנגד מה שחיברוהו הישמעאלים בו. ונזדמן עוד שתחילת התחלת הישמעאלים בזה הדרך היו כת אחת שנקרא שמם מועתזילה, ולקחו מהם חברינו מה שלקחו והלכו בדרכם. ולזמן אחר כן נתחדשה בישמעאלים כת אחרת, שנקרא שמם כת האשעריה, ונתחדשו להם דעות אחרות לא תמצא עם חברינו מן הדעות ההם דבר; לא שהם בחרו הדעת הראשון על הדעת השני אבל למה שנזדמן שלקחו הדעת הראשון וקבלוהו וחשבוהו ענין מופתי. אמנם האנדלוסיים מאנשי אומתנו כולם יחזיקו בדברי הפילוסופים ויטו לדעותם, מה שלא היה סותר פינת דת; ולא תמצאם שילכו בדבר מדרכי המדברים – ולזה נטו בדברים רבים לצד דעתנו בזה המאמר, בענינים המעטים הנמצאים לאחרוניהם.
3 In addition you will find that in the few works composed by the Geonim and the Karaites on the unity of God and on such matter as is connected with this doctrine, they followed the lead of the Mohammedan Mutakallemim, and what they wrote is insignificant in comparison with the kindred works of the Mohammedans. It also happened, that at the time when the Mohammedans adopted this method of the Kalām, there arose among them a certain sect, called Mu’tazilah, i.e., Separatists. In certain things our scholars followed the theory and the method of these Mu’tazilah. Although another sect, the Asha’ariyah, with their own peculiar views, was subsequently established amongst the Mohammedans, you will not find any of these views in the writings of our authors: not because these authors preferred the opinions of the first-named sect to those of the latter, but because they chanced first to become acquainted with the theory of the Mu’tazilah, which they adopted and treated as demonstrated truth. On the other hand our Andalusian scholars followed the teachings of the philosophers, from whom they accepted those opinions which were not opposed to our own religious principles. You will find that they did not adopt any of the methods of the Mutakallemim; in many respects they approached the view expressed in the present treatise, as may be noticed in the few works which were recently written by authors of that school.
ד ודע – כי כל מה שאמרוהו הישמעאלים בענינים ההם, והם המועתזילה והאשעריה, הם כולם דעות בנויות על גזרות והקדמות לקוחות מספרי היונים והארמים, אשר השתדלו לחלוק על דעות הפילוסופים ולבטל מאמריהם. והיתה סיבת זה – כי כאשר כללה האומה הנוצרית האומות ההם וטענו הנוצרים מה שכבר נודע, והיו דעות הפילוסופים מתפשטות באומות ההם, ומהם נולדה הפילוסופיה, ונתחדשו מלכים שומרים הדת – ראו חכמי הדורות ההם מן היונים והארמים שאלו – טענות, יסתרו אותם הדעות הפילוסופיות סתירה גדולה מבוארת, והולידו חכמת הדברים הזאת, והתחילו להעמיד הקדמות מועילות להם באמונתם וישיבו על הדעות ההם הסותרות פינות תורתם.
4 You should also know that whatever the Mohammedans, that is, the Mu’tazilah and the Asha’ariyah, said on those subjects, consists in nothing but theories founded on propositions which are taken from the works of those Greek and Syrian scholars who attempted to oppose the system of the philosophers, and to refute their arguments. The following was the cause of that opposition: At the time when the Christian Church brought the Greeks and Syrians into its fold, and promulgated its well-known dogmas, the opinions of the philosophers were current amongst those nations: and whilst philosophy flourished, kings became defenders of the Christian faith. The learned Greek and Syrian Christians of the age, seeing that their dogmas were unquestionably exposed to severe attacks from the existing philosophical systems, laid the foundation for this science of Dogmatics; they commenced by putting forth, such propositions as would support their doctrines, and be useful for the refutation of opinions opposed to the fundamental principles of the Christian religion.
ה וכאשר באה אומת ישמעאל ונעתקו אליהם ספרי הפילוסופים, נעתקו אליהם גם כן התשובות ההם, אשר חוברו על ספרי הפילוסופים, ומצאו דברי יחיי המדקדק ואיבן עדי וזולתם באלו הענינים, והחזיקו בהם והגיעו אל בקשה עצומה לפי דעתם. ובחרו גם כן מדעות הפילוסופים הראשונים, כל מה שראהו הבוחר אותו שהוא מועיל לו – ואף על פי שהפילוסופים האחרונים כבר הביאו מופת בביטולו, כַּחֵלֶק וְהָרֵיקוּת – וראו שאלו – ענינים משתתפים והקדמות, יצטרך אליהם כל בעל תורה. ואחר כן פשטו הדברים וירדו אל דרך אחרת נפלאת, לא נחלו בה כלל המדברים מן היונים וזולתם, שאותם היו קרובים לפילוסופים. ואחר כך יצאו עוד בישמעאלים מאמרים תוריים מיוחדים בהם, הוצרכו בהכרח לשמרם, ונפלה ביניהם גם כן מחלוקת בדברים ההם, וקימה כל כת מהם הקדמות מועילות לה לשמור דעתה.
5 When the Mohammedans caused Arabic translations of the writings of the Philosophers to be made, those criticisms were likewise translated. When the opinions of John the Grammarian, of Ibn Adi, and of kindred authors on those subjects were made accessible to them, they adopted them, and imagined that they had arrived at the solution of important problems. Moreover, they selected from the opinions of the ancient philosophers whatever seemed serviceable to their purposes, although later critics had proved that those theories were false; as, e.g., the theories of atoms and of a vacuum. They believed that the discussions of those authors were of a general character, and contained propositions useful for the defence of positive religion. At a subsequent period the same theories were more fully developed, and presented an aspect unknown to those Theologians of the Greeks and other nations who were the immediate successors of the Philosophers. At a later time, when the Mohammedans adopted certain peculiar theological theories they were naturally obliged to defend them; and when their new theories, again became the subject of controversy among them, each party laid down such propositions as suited their special doctrine.
ו ואין ספק, כי יש בהם דברים שכוללים שלשתנו – רצוני לומר: היהודים והנוצרים והישמעאלים – והם: המאמר בחידוש העולם, אשר בהתאמתו יתאמתו הנפלאות, וזולתו. אמנם שאר הדברים אשר עמסו על עצמם שתי האומות האלה העסק בהם, כעסק האנשים ההם בענין השילוש וכעסק קצת כתות אלו בדיבור, עד שהוצרכו לקיים הקדמות, יקימו בהקדמות ההם, אשר בחרום, הדברים אשר נשקעו בהם, והדברים המיוחדים בכל אומה מהם ממה שהוצע בהם, אין צורך לנו אליהם כלל.
6 Their arguments undoubtedly involved certain principles which concerned the three communities—Jews, Christians, and Mohammedans, such as the creatio ex nihilo, which afforded support to the belief in miracles and to various other doctrines. There are, however, other subjects of belief which the Christians and Mohammedans have undertaken to defend, such as the doctrine of the Trinity in the theological works of the former, and “the Word” in the works of some Mohammedan sects; in order to prove the dogmas which they thus desired to establish, they were compelled to resort to certain hypotheses. It is not our object to criticize things which are peculiar to either creed, or books which were written exclusively in the interest of the one community or the other.
ז סוף דבר – כי כל המדברים הראשונים מן היונים המתנצרים ומן הישמעאלים, לא נמשכו אחר הנראה מענין המציאות תחילה בהקדמותיהם, אבל יסתכלו, איך צריך שיהיה המציאות, עד שתהיה ממנו ראיה על אמיתת זה הדעת או לא יסתרהו; וכשיתאמת הדמיון ההוא יחיבו, שהמציאות הוא על צורת כך, ויבואו להביא ראיות לקים הטענות ההם אשר ילקחו מהם ההקדמות, אשר יתאמת בהם הדעת או לא יסתר. כן עשו המשכילים אשר הנהיגו זאת ההנהגה תחילה וחיברוה בספרים, ואמרו, שגוף העיון הביאם אל זה מאין נשוא פנים לדעת קודם. אמנם האחרונים אשר יעינו בספרים ההם לא ידעו דבר מזה, עד שהם ימצאו בספרים ההם הקדומים ראיות גדולות והשתדלות חזקה לקיים דבר אחד או לבטל דבר אחד, ויחשבו שהדבר ההוא אין צורך בשום פנים לקימו או לבטלו במה שיצטרך אליו מפינות התורה, ושהראשונים לא עשו כן רק לבלבל דעות הפילוסופים, לא לדבר אחר, ולהראות ספק במה שחשבוהו מופת. ואלו האומרים זה המאמר לא שיערו ולא ידעו שאין הדבר כמו שחשבו, אבל אמנם טרחו הקדמונים לקיים מה שיבוקש קיומו ולבטל מה שיבוקש ביטולו בעבור מה שיגיע ממנו מן ההפסד בדעת אשר ירצו לאמתו, ואפילו אחר מאה הקדמות – והסירו אותם הראשונים מן המדברים החלי מעיקרו וכלל אומר לך – כי הדבר כמו שאמרו תֵּמִיסְטִיּוּס, אמר: אין המציאות נמשכת אחר הדעות, אבל הדעות האמתיות נמשכות אחר המציאות.
7 We merely maintain that the earlier Theologians, both of the Greek Christians and of the Mohammedans, when they laid down their propositions, did not investigate the real properties of things: first of all they considered what must be the properties of the things which should yield proof for or against a certain creed; and when this was found they asserted that the thing must be endowed with those properties; then they employed the same assertion as a proof for the identical arguments which had led to the assertion, and by which they either supported or refuted a certain opinion. This course was followed by able men who originated this method, and adopted it in their writings. They professed to be free from preconceived opinions, and to have been led to a stated result by actual research. Therefore when philosophers of a subsequent date studied the same writings they did not perceive the true character of the arguments; on the contrary, they found in the ancient works strong proofs and a valuable support for the acceptance or the rejection of certain opinions, and thus thought that, so far as religious principles were concerned, there was no necessity whatever to prove or refute any of their propositions, and that the first Mutakallemim had discussed those subjects with the sole object of defeating certain views of the philosophers, and demonstrating the insufficiency of their proofs. Persons who hold this opinion, do not suspect how much they are mistaken; for the first Mutakallemim tried to prove a proposition when it was expedient to demonstrate its truth; and to disprove it, when its rejection was desirable, and when it was contrary to the opinion which they wished to uphold, although the contradiction might only become obvious after the application of a hundred successive propositions. In this manner the earlier Mutakallemim effected a radical cure of the malady! I tell you, however, as a general rule, that Themistius was right in saying that the properties of things cannot adapt themselves to our opinions, but our opinions must be adapted to the existing properties.
ח וכאשר עינתי בספרי אלה המדברים כפי שנזדמן לי, כמו שעינתי בספרי הפילוסופים גם כן כפי יכלתי, מצאתי דרך המדברים כולם דרך אחד במין, ואף על פי שיחלק המין ההוא לחלקים. והוא: כי פנת הכל – שאין בחינה במה שעליו המציאות, מפני שהוא מנהג, אפשר בשכל חילופו; והם גם כן במקומות רבים ימשכו אחר הדמיון ויקראוהו שכל. וכאשר הקדימו ההקדמות ההם אשר אשמיעך אותם, פסקו הדין במופתיהם, כי העולם מחודש; וכשהתקיים העולם מחודש, התקיים, בלא ספק, שיש לו עושה חידשו; ואחר כך יביאו ראיות על העושה כי הוא אחד; אחר כך יקימו, בהיותו אחד, שאינו גוף. זה דרך כל מדבר מן הישמעאלים בדבר מזה הענין; וכן המחקים להם מאומתנו אשר דרכו דרכיהם. אמנם אפני ראיותיהם והקדמותיהם בקיום חידוש העולם או בביטול קדמותו הם חלוקים. אך הענין הכולל את כולם – קיום חידוש העולם תחילה, ובחידושו יתאמת שהבורא נמצא.
8 Having studied the works of these Mutakallemim, as far as I had an opportunity, just as I had studied the writings of the philosophers according to the best of my ability, I found that the method of all Mutakallemim was the same in its general characteristics, namely, they assume that the really existing form of things proves nothing at all, because it is merely one of the various phases of the things, the opposite of which is equally admissible to our minds. In many instances these Theologians were guided by their imagination, and thought that they were following the dictates of the intellect. They set forth the propositions which I shall describe to you, and demonstrated by their peculiar mode of arguing that the Universe had a beginning. The theory of the creatio ex nihilo being thus established, they asserted, as a logical consequence, that undoubtedly there must be a Maker who created the Universe. Next they showed that this Maker is One, and from the Unity of the Creator they deduced His Incorporeality. This method was adopted by every Mohammedan Mutakallem in the discussion of this subject, and by those of our co-religionists who imitated them and walked in their footsteps Although the Mutakallemim disagree in the methods of their proofs, and employ different propositions in demonstrating the act of creation or in rejecting the eternity of the Universe, they invariably begin with proving the creatio ex nihilo, and establish on that proof the existence of God.
ט וכאשר הסתכלתי זה הדרך, רחקה נפשי ממנו ריחוק גדול מאוד, וראוי לו שיורחק. כי כל מה שיחשבו שהוא מופת על חידוש העולם – ישיגוהו הספקות, ואינו מופת גוזר אלא אצל מי שלא ידע ההבדל בין המופת ובין מחלוקת הניצחון ובין ההטעאה; אמנם אצל מי שידע אלו המלאכות, הענין מבואר נגלה, שהראיות ההם כולם יש בהם ספקות ונעשו בהם הקדמות לא בא עליהם מופת.
9 I have examined this method, and find it most objectionable. It must be rejected, because all the proofs for the creation have weak points, and cannot be considered as convincing except by those who do not know the difference between a proof, a dialectical argument, and a sophism. Those who understand the force of the different methods will clearly see that all the proofs for the creation are questionable, because propositions have been employed which have never been proved.
י ותכלית יכולת המאמת אצלי מבעלי התורה – שיבטל מופתי הפילוסופים על הקדמות – ומה נכבד זה כְּשֶׁאֻפְשַׁר עליו! וכבר ידע כל מעין זך השכל מאמת שלא יטעה נפשו, שזאת השאלה – רצוני לומר: קדמות העולם או חידושו – לא יגיעו אליה במופת חותך, ושהיא מעמד שכלי והנה נדבר בזה הרבה. ויספיק לך מזאת השאלה שפילוסופי הדורות חולקים בה מהיום שלושת אלפים שנה אל זמננו זה במה שנמצא מחיבוריהם ודבריהם.
10 I think that the utmost that can be effected by believers in the truth of Revelation is to expose the shortcomings in the proofs of philosophers who hold that the Universe is eternal, and if forsooth a man has effected this, he has accomplished a great deed! For it is well known to all clear and correct thinkers who do not wish to deceive themselves, that this question, namely, whether the Universe has been created or is eternal, cannot be answered with mathematical certainty; here human intellect must pause. We shall have occasion to speak more fully on this subject, but for the present it may suffice to state that the philosophers have for the last three thousand years been continually divided on that subject, as far as we can learn from their works and the record of their opinions.
יא ואחר שהענין בזאת השאלה כך, איך נקחה הקדמה, נבנה עליה מציאות האלוה? – ויהיה אם כן מציאות האלוה מסופק בו: אם העולם מחודש – יש אלוה, ואם הוא קדמון – אין אלוה; אם שיהיה הענין כן לנו בספק, או נאמר שעשינו המופת על חידוש העולם ונכריח בני אדם בכח הזרוע לקבל ממנו זה, כדי שנוכל לומר, שאנחנו ידענו האלוה במופת – וזה כולו רחוק מן האמת.
11 Such being the nature of this theory, how can we employ it as an axiom and establish on it the existence of the Creator? In that case the existence of God would be uncertain: if the universe had a beginning, God does exist: if it be eternal, God does not exist; the existence of God would therefore remain either an open question, or we should have to declare that the creation had been proved, and compel others by mere force to accept this doctrine, in order thus to be enabled to declare that we have proved the existence of God. Such a process is utterly inadmissible.
יב אבל הפנים האמתיים אצלי – והוא הדרך המופתי, אשר אין בו ספק – שיקוים מציאות האלוה ואחדותו והרחקת הגשמות בדרכי הפילוסופים, אשר הדרכים ההם נבנים על קדמות העולם; – לא שאני מאמין בקדמות העולם, או אקבל מהם זה, אבל בעבור שבדרך ההוא יתאמת המופת ויגיע האמת השלם באלה השלושה דברים – רצוני לומר: במציאות האלוה ית׳, ושהוא אחד, ושהוא בלתי גשם – מבלתי הבטה אל גזרת המשפט בעולם, אם הוא קדמון או מחודש; וכשיתאמתו אלינו אלו השלוש בקשות הנכבדות העצומות במופת האמיתי, נשוב אחר כך לחידוש העולם ונאמר בו כל מה שאפשר לטעון בו.
12 The true method, which is based on a logical and indubitable proof, consists, according to my opinion, in demonstrating the existence of God, His unity, and His incorporeality by such philosophical arguments as are founded on the theory of the eternity of the Universe. I do not propose this method as though I believed in the eternity of the Universe, for I do not follow the philosophers on this point, but because by the aid of this method these three principles, viz., the existence of God, His unity and His incorporeality can be fully proved and verified, irrespectively of the question whether the universe has had a beginning or not. After firmly establishing these three principles by an exact proof, we shall treat of the problem of creation and discuss it as fully as possible.
יג ואם תהיה ממי שיספיק לו מה שאמרוהו המדברים, ותאמין, שכבר התבאר המופת על חידוש העולם, אני אוהב זה; ואם לא יתבאר אצלך במופת, אבל תקח היותו מחודש מן הנביאים קבלה, אין הזק בזה. [ולא תאמר: איך תתאמת הנבואה, אם העולם קדמון? עד שתשמע דברינו בנבואה בזה המאמר; ואין אנחנו עתה בזה הענין]. וממה שראוי שתדעו שההקדמות אשר יסדום וישבום השרשיים – רצוני לומר: המדברים – לקיים חידוש העולם, יש בהם מ׳היפוך עולם׳ ומ׳שינוי סדרי בראשית׳ מה שתשמעו – שאי אפשר לי שלא אזכר לך ההקדמות שלהם ואפני הבאת ראיותיהם.
13 You are at liberty to content yourself with the declaration of the Mutakallemim, and to believe that the act of creation has been demonstrated by proof: nor can there be any harm if you consider it unproven that the universe had a beginning, and accept this theory as supported by the authority of the Prophets. Before you learn our opinion on prophecy, which will be given in the present work, do not ask, how could the belief in prophecy be justified, if it were assumed that the universe was eternal, We will not now expatiate on that subject. You should, however, know that some of the propositions, started and proved by the Radicals, i.e., the Mutakallemim, in order to prove the act of creation, imply an order of things contrary to that which really exists, and involve a complete change in the laws of nature: this fact will be pointed out to you, for it will be necessary to mention their propositions and their argumentation.
יד אמנם דרכי זה הוא כמו שאגיד לך כללו עתה. וזה – שאני אומר: העולם לא ימלט מהיותו קדמון או מחודש; ואם הוא מחודש, יש לו מחדש בלא ספק – וזה מושכל ראשון, כי המחודש לא יחדש עצמו אבל מחדשו זולתו, ומחדש העולם הוא האלוה; ואם היה העולם קדמון, ראוי בהכרח במופת כך: שיש נמצא אחד מבלתי גשמי העולם כולם, שאינו גשם, ולא כח בגשם, והוא אחד, תמידי נצחי, אין עילה לו, ואי אפשר השתנותו והוא האלוה; הנה כבר התבאר לך, כי מופתי מציאות האלוה, ואחדותו והיותו בלתי גשם, אמנם צריך שילקחו לפי הנחת הקדמות. ואז, יעלה בידינו במופת השלם יהיה העולם קדמון או מחודש. ולזה תמצאני לעולם במה שחברתיו בספרי התלמוד, כשיזדמן לי זכרון יסודות הדת ואבוא לדבר בקיום מציאות האלוה, שאני אקימנה במאמרים נוטים לצד הקדמות – אין זה שאני מאמין בקדמות, אמנם אני רוצה שאקים מציאותו ית׳ באמונתנו בדרך מופתי, שאין מחלוקת בו בשום פנים; ולא נשים זה הדעת האמיתי גדל הערך נשען ליסוד, כל אדם יקעקענו ויבקש לסתרו, ואחר יחשוב שהוא לא נבנה כלל. וכל שכן, בהיות המופתים ההם הפילוסופיים על אלו השלוש בקשות, נלקחים מטבע המציאות הנראה, אשר לא יוכחש אלא מפני שמירת קצת דעות. ואמנם ראיות המדברים הם נלקחות מהקדמות, שהם כנגד טבע המציאות הנראה, עד שהם יצטרכו לקים מה שאין טבע לדבר כלל.
14 My method, as far as I now can explain it in general terms, is as follows. The universe is either eternal or has had a beginning; if it had a beginning, there must necessarily exist a being which caused the beginning; this is clear to common sense; for a thing that has had a beginning, cannot be the cause of its own beginning, another must have caused it. The universe was, therefore, created by God. If on the other hand the universe were eternal, it could in various ways be proved that apart from the things which constitute the universe, there exists a being which is neither body nor a force in a body, and which is one, eternal, not preceded by any cause, and immutable. That being is God. You see that the proofs for the Existence, the Unity and the Incorporeality of God must vary according to the propositions admitted by us. Only in this way can we succeed in obtaining a perfect proof, whether we assume the eternity or the creation of the universe. For this reason you will find in my works on the Talmud, whenever I have to speak of the fundamental principles of our religion, or to prove the existence of God, that I employ arguments which imply the eternity of the universe. I do not believe in that eternity, but I wish to establish the principle of the existence of God by an indisputable proof, and should not like to see this most important principle founded on a basis which every one could shake or attempt to demolish, and which others might consider as not being established at all; especially when I see that the proofs of the philosophers are based on those visible properties of things, which can only be ignored by persons possessing certain preconceived notions, while the Mutakallemim establish their arguments on propositions which are to such an extent contrary to the actual state of things as to compel these arguers to deny altogether the existence of the laws of nature.
טו והנה אפריד לך בזה המאמר פרק, בדברי בחידוש העולם, אבאר לך בו קצת ראיה על חידוש העולם, ואגיע אל התכלית אשר השתדל עליה כל מדבר, מבלתי שאבטל טבע המציאות, ולא אחלוק על אריסטו בדבר ממה שהביא עליו מופת. כי הראיה אשר יביאוה קצת המדברים על חידוש העולם – והיא החזקה שבראיותיהם – אשר לא הונחה להם עד שביטלו טבע המציאות כולו, וחלקו על כל מה שבארוהו הפילוסופים – הנני אגיע לכמות הראיה ההיא, ולא אחלוק על טבע המציאות, ולא אצטרך להתגבר על המורגשות.
15 When I shall have to treat of the creation, I shall in a special chapter prove my opinion to some extent, and shall attain the same end which every one of the Mutakallemim had in view, yet I shall not contradict the laws of nature, or reject any such part of the Aristotelean theory as has been proved to be correct. Even the most cogent of the Proofs offered by the Mutakallemim respecting the act of creation, has only been obtained by reversing the whole order of things and by rejecting everything fully demonstrated by the philosophers. I, however, shall be able to give a similar proof without ignoring the laws of nature and without being forced to contradict facts which have been clearly perceived.
טז וראיתי שאזכר לך הקדמות המדברים הכוללות, אשר יקימו בהם חידוש העולם, ומציאות האלוה, ואחדותו והרחקת הגשמות, ואראך דרכם בזה, ואבאר לך מה שמתחיב מכל הקדמה מהם ואחר כך אזכור הקדמות הפילוסופים הקרובות בזה ואראך דרכם.
16 I find it necessary to mention to you the general propositions of the Mutakallemim, by which they prove the act of creation, the Existence of God, His Unity and His Incorporeality. I intend to explain their method, and also to point out the inferences which are to be drawn from each proposition. After this, I shall describe those theories of the philosophers which are closely connected with our subject, and I shall then explain their method.
יז ולא תשאלני בזה המאמר לאמת ההקדמות ההם הפילוסופיות אשר אומר אותם לך בקצרה, שזה הוא רוב חכמת הטבע והאלוהות; כמו שלא תוחיל שאשמיעך בזה המאמר טענות המדברים על אמיתת הקדמותיהם, שבזה כלו ימיהם ויכלו ימי הבאים אחריהם, ורבו ספריהם, כי כל הקדמה מהם (אלא המעט) סותר אותה הנראה מטבע המציאות ויתחדשו עליה הספקות ויצטרכו לחיבורים והתווכחות בקים ההקדמה ההיא, והתר הספקות, המתרגשות עליה ודחות הנראה הסותר לה אם אי אפשר בזה תחבולה. ואלו ההקדמות הפילוסופיות אשר אומר אותם לך בקצרה למופת על שלושת הבקשות האלה – רצוני לומר: מציאות האלוה ואחדותו, והרחקת הגשמות – רובם הקדמות שיעלה בידך אמיתתם בתחילת שמיעתם והבנת עניניהם, וקצתם יורוך על מקומות, מופתם מן הספרים הטבעיים או ספר מה שאחר הטבע, ותכון אל מקומו ותאמת מה שהוא צריך לאמת.
17 Do not ask me to prove in this work the propositions of the philosophers, which I shall briefly mention to you: they form the principal part of Physics and Metaphysics. Nor must you expect that I should repeat the arguments of the Mutakallemim in support of their propositions, with which they wasted their time, with which the time of future generations will likewise be wasted, and on which numerous books have been written. Their propositions, with few exceptions, are contradicted by the visible properties of things, and beset with numerous objections. For this reason they were obliged to write many books and controversial works in defence of their theories, for the refutation of objections, and for the reconciliation of all apparent contradictions, although in reality this object cannot be attained by any sophistical contrivance. As to the propositions of the philosophers which I shall briefly explain, and which are indispensable for the demonstration of the three principles—the Existence, the Unity, and the Incorporeality of God, they will for the greater part be admitted by you as soon as you shall hear them and understand their meaning; whilst in the discussion of other parts reference must be made for their proofs to works on Physics and Metaphysics, and if you direct your attention to such passages as will be pointed out to you, you will find everything verified that requires verification.
יח וכבר הודעתיך שאין זולת האלוה ית׳ וזה הנמצא; ואין ראיה עליו ית׳ אלא מזה הנמצא, מכללו ומפרטיו – ויתחייב בהכרח שיבחן זה הנמצא כפי מה שהוא, וילקחו ההקדמות ממה שיראה מטבעו; ולזה ראוי שתדע צורתו וטבעו הנראה, ואז אפשר שתביא ממנו ראיה על זולתו. ולזה ראיתי שצריך תחילה שאביא פרק, אפרש לך בו כלל המציאות על צד ההגדה, במה שכבר בא עליו המופת והתאמת אמת אין ספק בו; ואחר כך אביא לך פרקים אחרים אזכור בהם הקדמות המדברים, ואבאר דרכיהם אשר יבארו בהם הבקשות ההם הארבע; ואחר כך אביא פרקים אחרים, אבאר לך בהם הקדמות הפילוסופים ודרכי ראיותיהם על הבקשות ההם; ואחר כך אבאר לך הדרך אשר אני הולך בה, כמו שהגדתי לך באלה הארבע בקשות.
18 I have already told you that nothing exists except God and this universe, and that there is no other evidence for His Existence but this universe in its entirety and in its several parts. Consequently the universe must be examined as it is: the propositions must be derived from those properties of the universe which are clearly perceived, and hence you must know its visible form and its nature. Then only will you find in the universe evidence for the existence of a being not included therein. I have considered it, therefore, necessary to discuss first in a merely colloquial manner, in the next chapter, the totality of existing things, and to confine our remarks to such as have been fully proved and established beyond all doubt. In subsequent chapters I shall treat of the propositions of the Mutakallemim, and describe the method by which they explain the four fundamental principles. In the chapters which will follow, I propose to expound the propositions of the philosophers and the methods applied by them in verifying those principles. In the last place, I shall explain to you the method applied by me in proving those four principles, as I have stated to you.
Previous ChapterNext Chapter