Guide for the Perplexed, Part 1 Chapter 60

Chapter 60

א אני רוצה למשול לך משלים בזה הפרק, תוסיף בהם לדעת שראוי להרבות תאריו בשלילות, ותוסיף בהם הרחקה מהאמנת תארי חיוב לו ית׳. הנח, שאיש אחד התאמת לו שהספינה נמצאת ולא ידע זה השם על מה הוא נופל: אם על עצם אחד או על מקרה? ואחר כך התבאר לאיש אחר שאינה מקרה; ואחר כך התבאר לאיש אחר שאינה מחצב; ואחר כך התבאר לאחר שאינה בעל חיים; ואחר כך התבאר לאחר שאינה צמח מחובר לארץ; ואחר כך התבאר לאחר שאינה גוף אחד מחובר חיבור טבעי; ואחר כך התבאר לאחר שאינה בעלת צורה שטוחה כקרשים והדלתות; ואחר כך התבאר לאחר שאינה כדור; ואחר כך התבאר לאחר שאינה חדודית והתבאר לאחר שאינה עגולה ולא בעלת צלעות שוות והתבאר לאחר שאינה מקשה – הנה הוא מבואר, שזה האחרון כמעט שהגיע לציור הספינה כפי מה שהיא באלו התארים השוללים, וכאילו הושוה למי שצירה שהיא גשם מעץ חלול ארוך מחובר מעצים רבים, אשר כבר צירה בתארי החיוב. אמנם הקודמים אשר המשלנו בהם, כל אחד מהם יותר רחוק מציור הספינה מאשר אחריו, עד שהראשון במשלנו לא ידע רק השם לבד.
1 I WILL give you in this chapter some illustrations, in order that you may better understand the propriety of forming as many negative attributes as possible, and the impropriety of ascribing to God any positive attributes. A person may know for certain that a “ship” is in existence, but he may not know to what object that name is applied, whether to a substance or to an accident: a second person then learns that the ship is not an accident; a third, that it is not a mineral; a fourth, that it is not a plant growing in the earth; a fifth, that it is not a body whose parts are joined together by nature; a sixth, that it is not a flat object like boards or doors; a seventh, that it is not a sphere; an eighth, that it is not pointed; a ninth, that it is not round-shaped; nor equilateral; a tenth, that it is not solid. It is clear that this tenth person has almost arrived at the correct notion of a “ship” by the foregoing negative attributes, as if he had exactly the same notion as those have who imagine it to be a wooden substance which is hollow, long, and composed of many pieces of wood, that is to say, who know it by positive attributes. Of the other persons in our illustration, each one is more remote from the correct notion of a ship than the next mentioned, so that the first knows nothing about it but the name.
ב הנה כן יקרבוך תארי השלילה לידיעת האלוה ית׳ והשגתו. והשמר מאד שתוסיף שלילת מה שתשלול – במופת, לא שתשלול בדיבור בלבד, כי כל אשר תתבאר לך במופת שלילת הדבר, שיחשב מציאותו לאלוה ממנו תקרב אליו מדרגה בלא ספק.
2 In the same manner you will come nearer to the knowledge and comprehension of God by the negative attributes. But you must be careful, in what you negative, to negative by proof, not by mere words, for each time you ascertain by proof that a certain thing, believed to exist in the Creator, must be negatived, you have undoubtedly come one step nearer to the knowledge of God.
ג ובאלו הפנים היו אנשים קרובים אליו מאד, ואחרים בתכלית הרוחק – לא שיש לאלוה מקום ויקרב אליו האדם וירחק ממנו, כמו שיחשבו עִוְּרֵי העינים. והבן זה מאוד! ודעהו, והיה בו שמח. הנה כבר התבארה לך הדרך, אשר אם תלך בה – תקרב אליו ית׳ – ולך בה, אם תרצה.
3 It is in this sense that some men come very near to God, and others remain exceedingly remote from Him, not in the sense of those who are deprived of vision, and believe that God occupies a place, which man can physically approach or from which he can recede. Examine this well, know it, and be content with it. The way which will bring you nearer to God has been clearly shown to you; walk in it, if you have the desire.
ד אמנם תארו ית׳ במחיבות יש בו סכנה גדולה. כי כבר התבאר שכל מה שנחשבהו שלמות (אפילו אם היה השלמות ההוא נמצא לו לדעת האומרים בתארים) שאינו ממין השלמות אשר נחשבהו אבל בהשתתף יאמר לבד, כפי מה שבארנו. הנה בהכרח תצא לענין השלילה. שאתה אם תאמר: ״יודע במדע אחד, במדע ההוא שאינו משתנה ולא מתרבה ידע הדברים הרבים המשתנים התדירים להתחדש, מבלתי שיתחדש לו מדע, וידיעתו בדבר – קודם היותו ואחר היותו נמצא, ואחר העדרו מן המציאות – ידיעה אחת אין שינוי בה״ – הנה כבר גִּלִּיתָ, שהוא יודע לא במדע כמדענו. וכן יתחיב שהוא נמצא ולא בענין המציאות בנו. הנה כבר באת בשוללות בהכרח, ולא עמדת על אמיתת תואר עצמי אבל עמדת על הריבוי והיותך מאמין שהוא עצם אחד יש לו תארים נסכלים, שאלו שתחשוב לחיבם לו אתה תרחיק מהם הדמיון באלו התארים הידועים אצלנו, ואם כן – אינם ממינם. וכאילו הוציאך הענין בְּחַיֵּב התארים שאמרת שהאלוה ית׳ נושא אחד ינשאו עליו קצת נשואים, לא הנושא ההוא כאלו הנושאים ולא הנשואים ההם כאלו הנשואים, ויהיה תכלית השגתנו בזאת האמונה – השיתוף, לא דבר אחר. כי כל נושא בעל נשואים בלא ספק והוא שנים בגדר – ואם הוא אחד במציאות – כי ענין הנושא בלתי ענין הנשוא עליו. והנה יתבאר לך בפרקים מזה המאמר המופת על המנע ההרכבה בו ית׳, אבל הפשיטות הגמורה בתכלית האחרונה.
4 On the other hand, there is a great danger in applying positive attributes to God. For it has been shown that every perfection we could imagine, even if existing in God in accordance with the opinion of those who assert the existence of attributes, would in reality not be of the same kind as that imagined by us, but would only be called by the same name, according to our explanation; it would in fact amount to a negation. Suppose, e.g., you say He has knowledge, and that knowledge, which admits of no change and of no plurality, embraces many changeable things; His knowledge remains unaltered, while new things are constantly formed, and His knowledge of a thing before it exists, while it exists, and when it has ceased to exist, is the same without the least change: you would thereby declare that His knowledge is not like ours: and similarly that His existence is not like ours. You thus necessarily arrive at some negation, without obtaining a true conception of an essential attribute: on the contrary, you are led to assume that there is a plurality in God, and to believe that He, though one essence, has several unknown attributes. For if you intend to affirm them, you cannot compare them with those attributes known by us, and they are consequently not of the same kind. You are, as it were, brought by the belief in the reality of the attributes, to say that God is one subject of which several things are predicated: though the subject is not like ordinary subjects, and the predicates are not like ordinary predicates. This belief would ultimately lead us to associate other things with God, and not to believe that He is One. For of every subject certain things can undoubtedly be predicated, and although in reality subject and predicate are combined in one thing, by the actual definition they consist of two elements, the notion contained in the subject not being the same as that contained in the predicate. In the course of this treatise it will be proved to you that God cannot be a compound, and that He is simple in the strictest sense of the word.
ה ואיני אומר שמחיב תארים לאלוה ית׳ מקצר בהשגתו או משתף או השיגו בחילוף מה שהוא; אבל אומר: הרחיק מציאות האלוה מאמונתו והוא לא ירגיש. ובאור זה – כי המקצר בהשגת אמיתת דבר אחד, הוא המשיג קצתו ויסכול קצתו, כמי שישיג מענין האדם חיובי החיות ולא ישיג חיובי הדיבר – והאלוה ית׳ אין ריבוי באמיתת מציאותו שיובן ממנו דבר ויוסכל דבר אחר; וכן המשתף לענין אחד הוא אשר יציר אמיתת עצם אחד כפי מה שהוא וחייב כאמיתות ההוא לעצם אחר – ואלו התארים לפי דעת מי שיחשבם, אינם עצם האלוה אבל ענינים נוספים על העצם. וכן עוד אשר ישיג הדבר בחילוף מה שהוא, אי אפשר בהכרח מבלתי שישיג ממנו דבר אחד כמה שהוא; אמנם מי שיציר שהטעם – כמות, איני אומר שהוא ציר הדבר על חלוף מה שהוא, אבל אומר: סכל מציאות הטעם ולא ידע זה השם על מה זה נופל. וזה עיון דק מאד – והבינהו!
5 I do not merely declare that he who affirms attributes of God has not sufficient knowledge concerning the Creator, admits some association with God, or conceives Him to be different from what He is: but I say that he unconsciously loses his belief in God. For he whose knowledge concerning a thing is insufficient, understands one part of it while he is ignorant of the other, as, e.g., a person who knows that man possesses life, but does not know that man possesses understanding: but in reference to God, in whose real existence there is no plurality, it is impossible that one thing should be known, and another unknown. Similarly he who associates an object with [the properties of] another object, conceives a true and correct notion of the one object. and applies that notion also to the other; while those who admit the attributes of God, do not consider them as identical with His essence, but as extraneous elements. Again, he who conceives an incorrect notion of an object, must necessarily have a correct idea of the object to some extent, he, however, who says that taste belongs to the category of quantity has not, according to my opinion, an incorrect notion of taste, but is entirely ignorant of its nature, for he does not know to what object the term “taste” is to be applied.—This is a very difficult subject: consider it well.
ו ולפי זה הבאור, תדע, כי המקצר בהשגת האלוה והרחוק מידיעתו הוא אשר לו תתברר לו שלילת ענין מן הענינים, אשר התבאר לזולתו שלילתם ממנו; אם כן, כל מי שמעטו שלילותיו הוא יותר מקצר ההשגה, כמו שבארנו בראש זה הפרק. אמנם אשר יְחַיֵּב לו תואר – לא ידע דבר רק השם לבד, אמנם הדבר אשר ידמה שנפל עליו זה השם הוא ענין בלתי נמצא, אבל בדוי, שקרי; וכאילו הפיל זה השם על ענין נעדר, שאין במציאות דבר שהוא כן. והמשל בו: שאדם שמע בשם הפיל, וידע שהוא בעל חיים, וביקש לדעת צורתו ואמיתתו, ואמר לו הטועה או המטעה: ״הוא בעל חיים בעל רגל אחת ושלוש כנפים, עומד בעמקי הים, גשמו בהיר, ולו פנים רחבים כפני האדם וצורתו ותמונתו, וידבר כאדם, ופעם יעוף באויר ופעם ישוט כדג״ – איני אומר כי זה ציר הפיל בחילוף מה שהוא, ולא שהוא מקצר בהשגת הפיל, אבל אומר שזה הדבר אשר דימהו בזה התואר – בדוי שקרי ואין במציאות דבר שהוא כך, אבל זה דבר נעדר קרא לו שם דבר נמצא כעזניה נפלאה, וסוס אדם, וכיוצא בזה, מן הצורות הדמיוניות אשר הושם להם שם דבר מן הנמצאות, אם שם אחד או שם מורכב. וכן הענין הנה בזוה. וזה – כי האלוה – ישתבח שמו – הוא נמצא, בא המופת על מציאותו, שהוא מחויב ומה שמתחיב מחיוב המציאות – הפשיטות הגמורה כמו שאבאר. אמנם היות העצם ההוא הפשוט המחויב המציאות כמו שנאמר, בעל תארים וענינים אחרים ישיגוהו, הוא דבר בלתי נמצא בשום פנים, כמו שהתבאר במופת. וכשנאמר שזה העצם הנקרא אלוה, על דרך משל, הוא עצם, בו ענינים רבים יתואר בהם – כבר שמנו זה השם על העדר גמור, והסתכל – כמה יש מן הסכנה בחיוב התארים לו!
6 According to this explanation you will understand, that those who do not recognize, in reference to God, the negation of things., which others negative by clear proof, are deficient in the knowledge of God, and are remote from comprehending Him. Consequently, the smaller the number of things is which a person can negative in relation to God, the less he knows of Him as has been explained in the beginning of this chapter; but the man who affirms an attribute of God, knows nothing but the same: for the object to which, in his imagination, he applies that name, does not exist; it is a mere fiction and invention, as if he applied that name to a non-existing being, for there is, in reality, no such object. E.g., some one has heard of the elephant, and knows that it is an animal, and wishes to know its form and nature. A person, who is either misled or misleading, tells him it is an animal with one leg, three wings, lives in the depth of the sea, has a transparent body: its face is wide like that of a man, has the same form and shape, speaks like a man, flies sometimes in the air, and sometimes swims like a fish. I should not say, that he described the elephant incorrectly, or that he has an insufficient knowledge of the elephant, but I would say that the thing thus described is an invention and fiction, and that in reality there exists nothing like it: it is a non-existing being, called by the name of a really existing being, and like the griffin, the centaur, and similar imaginary combinations for which simple and compound names have been borrowed from real things. The present case is analogous: namely, God, praised be His name, exists, and His existence has been proved to be absolute and perfectly simple, as I shall explain. If such a simple, absolutely existing essence were said to have attributes, as has been contended, and were combined with extraneous elements, it would in no way be an existing thing, as has been proved by us; and when we say that that essence, which is called “God,” is a substance with many properties by which it can be described, we apply that name to an object which does not at all exist.
ז ואשר צריך שיאמן במה שבא מן התארים בספר התורה או בספרי הנביאים – שהם כולם להישיר לשלמותו ית׳, לא לדבר אחר, או תואר פעולות הבאות מאתו, כמו שבארנו.
7 Consider, therefore, what are the consequences of affirming attributes to God! As to those attributes of God which occur in the Pentateuch, or in the books of the Prophets, we must assume that they are exclusively employed, as has been stated by us, to convey to us some notion of the perfections of the Creator, or to express qualities of actions emanating from Him.
Previous ChapterNext Chapter