Guide for the Perplexed, Part 1 Chapter 58

Chapter 58

א יותר עמוק מן הקודם.
1 This chapter is even more recondite than the preceding.
ב דע כי תאור האלוה ית׳ בשלילות הוא התאור האמיתי, אשר לא ישיגהו הדבר מן ההקל, ואין בו חסרון בחוק האלוה כלל ולא בשום ענין. אמנם תארו בחיובים יש בו מן השיתוף והחסרון מה שכבר בארנוהו.
2 Know that the negative attributes of God are the true attributes: they do not include any incorrect notions or any deficiency whatever in reference to God, while positive attributes imply polytheism, and are inadequate, as we have already shown.
ג וצריך שנבאר לך תחילה – איך הם השוללים תארים על צד אחד, ובאי זה הדבר יבדלו מתארי החיוב; ואחרי כן אבאר לך – איך אין לנו דרך בתארו אלא בשוללים לא בזולתם.
3 It is now necessary to explain how negative expressions can in a certain sense be employed as attributes, and how they are distinguished from positive attributes. Then I shall show that we cannot describe the Creator by any means except by negative attributes.
ד ואומר – כי התואר אינו אשר יחד המתואר לבד עד שלא ישתתף בתואר ההוא עם זולתו; אבל התואר יהיה גם כן תואר למתואר – ואם הוא משתתף בו עם זולתו ולא יהיה בו התיחדות. והמשל בו: אם ראית איש מרחוק ותשאל ותאמר: מה זה הנראה? ויאמר לך: בעל חיים, – זה יהיה תואר בלא ספק לזה הנראה, – ואף על פי שלא יחדהו מכל מה שזולתו אלא הגיע בו קצת יחוד והוא – שזה הנראה אינו גוף ממין הצמחים ולא ממין המקורים. כן עוד כשיהיה בזה הבית אדם, ותדע שבו – גוף אחד, אלא שאתה לא תדע מה הוא ותשאל ותאמר: מה בזה הבית? ויאמר לך העונה: אין בו מחצב ולא גוף צמח, – כבר הגעת בו קצת התיחדות ותדע שבו בעל חיים – ואם לא תדע אי זה בעל חיים הוא. והנה בזה הצד ישתתפו תארי השלילה לתארי החיוב – שאי אפשר שלא ייחדו קצת התיחדות – ואף על פי שלא יהיה בהם מן ההתיחדות אלא הסרת מה ששללו מכלל מה שהיינו חושבים אותו בלתי משולל. ואמנם, הצד אשר נבדלו בו תארי השלילה מתארי החיוב: שתארי החיוב – אף על פי שלא ייחדו – הם מורים על חלק מכלל הדבר המבוקש ידיעתו – אם חלק מעצמו או מקרה ממקריו – ותארי השלילה לא יודיעונו דבר בשום פנים מן העצם המבוקש ידיעתו – מה הוא, אלא אם היה זה במקרה כמו שהמשלנו.
4 An attribute does not exclusively belong to the one object to which it is related; while qualifying one thing, it can also be employed to qualify other things, and is in that case not peculiar to that one thing. E.g., if you see an object from a distance, and on enquiring what it is, are told that it is a living being, you have certainly learnt an attribute of the object seen, and although that attribute does not exclusively belong to the object perceived, it expresses that the object is not a plant or a mineral. Again, if a man is in a certain house, and you know that something is in the house, but not exactly what, you ask what is in that house, and you are told, not a plant nor a mineral. You have thereby obtained some special knowledge of the thing; you have learnt that it is a living being, although you do not yet know what kind of a living being it is. The negative attributes have this in common with the positive, that they necessarily circumscribe the object to some extent, although such circumscription consists only in the exclusion of what otherwise would not be excluded. In the following point, however, the negative attributes are distinguished from the positive. The positive attributes, although not peculiar to one thing, describe a portion of what we desire to know, either some part of its essence or some of its accidents: the negative attributes, on the other hand, do not, as regards the essence of the thing which we desire to know, in any way tell us what it is, except it be indirectly, as has been shown in the instance given by us.
ה ואחר זאת ההקדמה אומר: שהאלוה ית׳ – כבר בא המופת שהוא מחויב המציאה, אין הרכבה בו, כמו שנעשה עליו מופת, ולא נשיג אלא ישותו בלבד לא מהותו; אם כן, מן השקר שיהיה לו תואר חיוב – מפני שאין ישות חוץ למהותו ויורה התואר על אחת מהם, כל שכן שתהיה מהותו מורכבת ויורה התואר על שני חלקיה כל שכן שיהיו לו מקרים ויורה התואר גם כן עליהם; ואם כן, אין לו תואר חיוב בשום פנים.
5 After this introduction, I would observe that,—as has already been shown—God’s existence is absolute, that it includes no composition, as will be proved, and that we comprehend only the fact that He exists, not His essence. Consequently it is a false assumption to hold that He has any positive attribute: for He does not possess existence in addition to His essence: it therefore cannot be said that the one may be described as an attribute [of the other]; much less has He [in addition to His existence] a compound essence, consisting of two constituent elements to which the attribute could refer: still less has He accidents, which could be described by an attribute. Hence it is clear that He has no positive attribute whatever.
ו אמנם תארי ההרחקה הם אשר צריך שיעשו – להישיר השכל למה שצריך שיאמינו בו ית׳; מפני שלא יגיע מצדם רבוי בשום פנים, והם יישירו השכל לתכלית מה שאפשר שישיגהו האדם ממנו ית׳. והמשל בו – שהנה התבאר לנו במופת חיוב מציאות דבר אחד זולת אלו העצמים המושגים בחושים ואשר כלל ידיעתם השכל – ואמרנו על זה שהוא נמצא הענין – כי מן השקר העדרו; ואחר כן השגנו, שזה הנמצא אינו כמציאות היסודות, על דרך משל, אשר הם גופות מתות – ואמרנו שהוא חי, הענין – שהוא ית׳ אינו מת; ואחר כן השגנו, שזה הנמצא גם כן אינו כמציאות השמים אשר הם גוף חי; – ואמרנו שהוא אינו גוף; ואחר כן השגנו שזה הנמצא אינו כמציאות השכל, אשר אינו גשם ולא מת אבל הוא עלול – ואמרנו שהוא ית׳ קדמון, הענין – אין לו סיבה המציאתו; ואחר כן השגנו, שזה הנמצא – אין מציאותו, אשר הוא עצמו מספיק לו אמנם שיהיה נמצא בלבד, אבל שופעות מאתו מציאויות רבות – ואין זה כשפע החום מן האש ולא כחיוב האור מן השמש, אבל שפע שימשיך להם תמיד עמידה וקיום וסידור בהנהגה מתוקנת כמו שנבאר – ואמרנו בו, מפני אלו הענינים שהוא יכול וחכם ורוצה, והכונה באלו התארים – שאינו לואה ולא סכל ולא נבהל או עוזב; וענין אמרנו: ׳לא לואה׳ – שמציאותו יש בה די להמצאת דברים אחרים זולתו וענין אמרנו: ׳לא סכל׳ – שהוא משיג – כלומר: חי, כי כל משיג חי –, וענין אמרנו: ׳לא נבהל ולא עוזב׳ – כי כל אלה הנמצאות הולכות על סדר והנהגה לא נעזבות והוות כאשר יקרה, אלא כהיות כל מה שינהיגהו הרוצה – בכונה ורצון. ואחר כן השגנו, כי זה הנמצא אין אחר כמוהו – ואמרנו: ׳הוא אחד׳, הענין – הרחקת הריבוי.
6 The negative attributes, however, are those which are necessary to direct the mind to the truths which we must believe concerning God; for, on the one hand, they do not imply any plurality, and, on the other, they convey to man the highest possible knowledge of God; e.g., it has been established by proof that some being must exist besides those things which can be perceived by the senses, or apprehended by the mind; when we say of this being, that it exists, we mean that its non-existence is impossible. We then perceive that such a being is not, for instance, like the four elements, which are inanimate, and we therefore say that it is living, expressing thereby that it is not dead. We call such a being incorporeal, because we notice that it is unlike the heavens, which are living, but material. Seeing that it is also different from the intellect, which, though incorporeal and living, owes its existence to some cause, we say it is the first, expressing thereby that its existence is not due to any cause. We further notice, that the existence, that is the essence, of this being is not limited to its own existence: many existences emanate from it, and its influence is not like that of the fire in producing heat, or that of the sun in sending forth light, but consists in constantly giving them stability and order by well-established rule, as we shall show: we say, on that account, it has power, wisdom, and will, i.e., it is not feeble or ignorant, or hasty, and does not abandon its creatures: when we say that it is not feeble, we mean that its existence is capable of producing the existence of many other things: by saying that it is not ignorant, we mean “it perceives” or “it lives,”—for everything that perceives is living—by saying “it is not hasty, and does not abandon its creatures,” we mean that all these creatures preserve a certain order and arrangement: they are not left to themselves; they are not produced aimlessly, but whatever condition they receive from that being is given with design and intention. We thus learn that there is no other being like unto God, and we say that He is One, i.e., there are not more Gods than one.
ז הנה כבר התבאר לך, כי כל תואר שנתארהו בו הוא – אם תואר פעולה או יהיה ענינו – שלילת העדרו אם היתה הכונה בו – השגת עצמו, לא פעולתו. ולא תעשה גם כן אלו השלילות ולא תתירם עליו ית׳ אלא בפנים אשר כבר ידעת – שפעמים ישולל מהדבר מה שאין דרכו שימצא לו, כמו שנאמר בכותל: ׳לא רואה׳.
7 It has thus been shown that every attribute predicated of God either denotes the quality of an action, or—when the attribute is intended to convey some idea of the Divine Being itself, and not of His actions—the negation of the opposite. Even these negative attributes must not be formed and applied to God, except in the way in which, as you know, sometimes an attribute is negatived in reference to a thing, although that attribute can naturally never be applied to it in the same sense, as, e.g., we say, “This wall does not see.”
ח ואתה האיש המעין במאמרי זה יודע, כי זה הרקיע, והוא גשם מתנועע, שכבר ידענו זרתותיו ואמותיו, וידענו שעור חלקים ממנו ורוב תנועותיו נלאו שכלינו כל הלאות מהשיג מהותו – עם היותנו יודעים שהוא בעל חומר וצורה בהכרח אלא שאינו זה החומר אשר בנו; – ולזה לא נוכל לתארו אלא בשמות הבלתי מקימים לא בחיוב המקיים – שאנחנו נאמר כי השמים לא קלים ולא כבדים ולא מתפעלים, ולזה לא יקבלו פעולה, ואינם בעלי טעם ולא בעלי ריח וכיוצא באלו השלילות – כל זה לסכלותנו בחומר ההוא. ואיך יהיה ענין שכלנו, כשישתדלו להשיג הנקי מהחומר, הפשוט בתכלית הפשיטות, המחויב המציאות, אשר אין עילה לו ולא ישיגהו ענין מוסף על עצמו, השלם (אשר ענין שלמותו – שלילת החסרונות ממנו כמו שבארנו) – שאנחנו לא נשיג זולת ישותו לבד, ושיש נמצא לא ידמה לו דבר מכל הנמצאות אשר המציאם ולא ישתתף להם בענין בשום פנים, ואין ריבוי בו ולא לאות להמציא מה שזולתו, ושיחסו לעולם יחס רב החובל לספינה (ואין זה גם כן יחס אמיתי ולא דמיון אמיתי, אבל הוא להישיר השכל – שהוא ית׳ מנהיג הנמצאות – הענין: שהוא יתמידם וישמור סידורם כמו שצריך) – והנה יתבאר זה הענין ביותר רחב מזה.
8 Those who read the present work are aware that, notwithstanding all the efforts of the mind, we can obtain no knowledge of the essence of the heavens—a revolving substance which has been measured by us in spans and cubits, and examined even as regards the proportions of the several spheres to each other and respecting most of their motions—although we know that they must consist of matter and form; but the matter not being the same as sublunary matter, we can only describe the heavens in terms expressing negative properties, but not in terms denoting positive qualities. Thus we say that the heavens are not light, not heavy, not passive and therefore not subject to impressions, and that they do not possess the sensations of taste and smell; or we use similar negative attributes. All this we do, because we do not know their substance. What, then, can be the result of our efforts, when we try to obtain a knowledge of a Being that is free from substance, that is most simple, whose existence is absolute, and not due to any cause, to whose perfect essence nothing can be superadded, and whose perfection consists, as we have shown, in the absence of all defects. All we understand is the fact that He exists, that He is a Being to whom none of His creatures is similar, who has nothing in common with them, who does not include plurality, who is never too feeble to produce other beings, and whose relation to the universe is that of a steersman to a boat; and even this is not a real relation, a real simile, but serves only to convey to us the idea that God rules the universe; that is, that He gives it duration, and preserves its necessary arrangement. This subject will be treated more fully.
ט ישתבח מי אשר בהשקיף השכלים עצמו – תשוב השגתם קיצור השגה וידיעה, וכשישקיפו חיוב פעולותיו מרצונו – תשוב ידיעתם סכלות, וכשישתדלו הלשונות להגדילו בתארים – תשוב כל הפלגת דברים לאות וקיצור.
9 Praised be He! In the contemplation of His essence, our comprehension and knowledge prove insufficient; in the examination of His works, how they necessarily result from His will, our knowledge proves to be ignorance, and in the endeavour to extol Him in words, all our efforts in speech are mere weakness and failure!
Previous ChapterNext Chapter