Guide for the Perplexed, Part 1 Chapter 52

Chapter 52

א כל מתואר שיחויב לו תואר ויאמר שהוא כך וכך, לא ימלט התואר ההוא מהיותו מאחד מאלו החלקים החמשה.
1 EVERY description of an object by an affirmative attribute, which includes the assertion that an object is of a certain kind, must be made in one of the following five ways:—
ב החלק הראשון – שיתואר הדבר בגדרו, כמו שיתואר האדם בשהוא החי המדבר. וזה הַתֹּאַר, הוא המורה על מהות הדבר ואמיתתו כבר בארנו, שהוא פרוש שם לא דבר אחר. וזה המין מן התואר מרוחק מן האלוה אצל כל אדם – שהוא ית׳ אין לו סבות קודמות שהם סבת מציאותו, ויוגבל בהם; ולזה הוא מפורסם אצל כל אחד מן המעינים המבררים למה שיאמרוהו, כי האלוה לא יִגָּדֵר.
2 First. The object is described by its definition, as e.g., man is described as a being that lives and has reason; such a description, containing the true essence of the object, is, as we have already shown, nothing else but the explanation of a name. All agree that this kind of description cannot be given of God: for there are no previous causes to His existence, by which He could be defined: and on that account it is a well-known principle, received by all the philosophers, who are precise in their statements, that no definition can be given of God.
ג והחלק השני – שיתואר הדבר בחלק גדרו, כמו שיתואר האדם בחיות או בדבור; וזה ענינו – החיוב – שאנחנו כשנאמר: ״כל אנוש מדבר״ אמנם ענינו – כי כל מי שימצא לו האנושות ימצא בו הדבור. וזה המין מן התארים מרוחק מן האלוה ית׳ אצל כל אדם – שאם היה לו חלק מהות, תהיה מהותו מורכבת. ושקרות זה החלק בְּחֻקּוֹ כשקרות אשר לפניו.
3 Secondly. An object is described by part of its definition, as when, e.g., man is described as a living being or as a rational being. This kind of description includes the necessary connection [of the two ideas]; for when we say that every man is rational we mean by it that every being which has the characteristics of man must also have reason. All agree that this kind of description is inappropriate in reference to God; for if we were to speak of a portion of His essence, we should consider His essence to be a compound. The inappropriateness of this kind of description in reference to God is the same as that of the preceding kind.
ד והחלק השלישי – שיתואר דבר בענין יוצא מאמיתתו ועצמו, עד שיהיה הענין ההוא אינו ממה שיושלם בו העצם ויתקים; ויהיה הענין ההוא, אם כן, איכות אחד בו; והאיכות (והוא – הסוג העליון) – מקרה מן המקרים. ואם היה נמצא לו ית׳ תואר מזה החלק היה הוא ית׳ נושא המקרים; ויספיק בזה רוחק מאמתתו ועצמו – רצוני לומר: שיהיה בעל איכות. וְהַתֵּמָה מהיות האומרים בתארים מרחיקים ממנו ית׳ הדימוי והאיוך; ואין ענין אמרם: ״לא יתאיך״ אלא שאינו בעל איכות. וכל תואר שיחויב לעצם אחד חיוב עצמי הוא אם מקים לעצם – והוא הוא, או איכות לעצם ההוא.
4 Thirdly. An object is described by something different from its true essence, by something that does not complement or establish the essence of the object. The description, therefore, relates to a quality; but quality, in its most general sense, is an accident. If God could be described in this way, He would be the substratum of accidents: a sufficient reason for rejecting the idea that He possesses quality, since it diverges from the true conception of His essence. It is surprising how those who admit the application of attributes to God can reject, in reference to Him, comparison and qualification. For when they say “He cannot be qualified,” they can only mean that He possesses no quality; and yet every positive essential attribute of an object either constitutes its essence,—and in that case it is identical with the essence,—or it contains a quality of the object.
ה וסוגי האיכות ארבעה, כמו שידעת. ואני אמשל לך משל על דרך התואר מכל סוג מהם, שיתבאר לך המנע מציאות זה המין מן התארים לאלוה ית׳.
5 There are, as you know, four kinds of quality; I will give you instances of attributes of each kind, in order to show you that this class of attributes cannot possibly be applied to God.
ו המשל הראשון – כתארך האדם בקנין מקניניו העיוניים או המדותיים או התכונות אשר ימצאו לו באשר הוא בעל נפש – כאמרך: ״פלוני הנגר״, או: ״הנזהר מחטא״, או: ״החולה״. ואין הבדל בין אמרך ׳הנגר׳, או אמרך: ׳החכם׳, או: ׳הרופא׳ – הכל תכונה בנפש. ואין הבדל בין אמרך: ׳הנזהר מחטא׳, או אומרך: ׳הרחמן׳ – כי כל מלאכה וכל חכמה וכל מדה חזקה היא תכונה בנפש. וזה כולו מבואר למי שהשתדל במלאכת ההיגיון והשתדלות מעט.
6 (a) A man is described by any of his intellectual or moral qualities, or by any of the dispositions appertaining to him as an animate being, when, e.g., we speak of a person who is a carpenter, or who shrinks from sin, or who is ill. It makes no difference whether we say. a carpenter, or a sage, or a physician: by all these we represent certain physical dispositions: nor does it make any difference whether we say “sin-fearing” or “merciful.” Every trade, every profession, and every settled habit of man are certain physical dispositions. All this is clear to those who have occupied themselves with the study of Logic.
ז והמשל השני – כתארך הדבר בכוח טבעי בו או לא כח טבעי – כאמרך: ״הרך והקשה״. ואין הבדל בין אמרך: ׳הרך והקשה׳, ובין אמרך ׳החזק והחלש׳ – הכל הכנות טבעיות.
7 (b) A thing is described by some physical quality it possesses, or by the absence of the same, e.g., as being soft or hard. It makes no difference whether we say “soft or hard,” or “strong or weak”; in both cases we speak of physical conditions.
ח והמשל השלישי – כתארך האדם באיכות המתפעלת ובהפעלויות – כאמרך: ״פלוני הכעסן״, או: ״הקוצף״, או: ״הפחדן״, או: ״הרחמן״ – כשלא יתחזקו המדות. ומזה הסוג תארך הדבר במראה ובטעם ובריח, ובחום ובקור, וביובש ובלחות.
8 (c) A man is described by his passive qualities, or by his emotions; we speak, e.g., of a person who is passionate, irritable, timid, merciful, without implying that these conditions have become permanent. The description of a thing by its colour, taste, heat, cold, dryness, and moisture, belongs also to this class of attributes.
ט והמשל הרביעי – כתארך הדבר במה שישיגהו מצד הכמות באשר הוא כמות – כאמרך: ״הארוך והקצר והמעות והישר״, ומה שדומה לזה.
9 (d) A thing is described by any of its qualities resulting from quantity as such; we speak, e.g. of a thing which is long, short, curved, straight, etc.
י וכשמסתכל בכל אלו התארים והדומים להם, תמצאם נמנעים בחק האלוה: שאינו בעל כמות, שתשיגהו איכות המשגת הכמות באשר הוא כמות; ואינו מתפעל, שתשיגהו איכות ההיפעלויות; ואין לו ההכנות שישיגהו הכוח וכיוצא בו; ואינו ית׳ בעל נפש שתהיה לו תכונה וישיגוהו הקנינים, כענוה וכבושת וכיוצא בהם, ולא מה שישיג בעל הנפש באשר הוא בעל נפש כבריאות והחולי. הנה כבר התבאר לך, כי כל תואר שישוב לסוג האיכות העליון לא ימצא לו ית׳.
10 Consider all these and similar attributes, and you will find that they cannot be employed in reference to God. He is not a magnitude that any quality resulting from quantity as such could be possessed by Him; He is not affected by external influences, and therefore does not possess any quality resulting from emotion. He is not subject to physical conditions, and therefore does not possess strength or similar qualities; He is not an animate being, that He should have a certain disposition of the soul, or acquire certain properties, as meekness, modesty, etc., or be in a state to which animate beings as such are subject, as, e.g., in that of health or of illness. Hence it follows that no attribute coming under the head of quality in its widest sense, can be predicated of God.
יא הנה אלו השלושה חלקים מן התארים – והם: מה שיורה על מהות או על חלק מהות או על איכות אחת נמצאת במהות כבר התבאר המנעם בחוקו ית׳, מפני שהם כולם מורים על ההרכבה, אשר נבאר במופת המנעה בחוק האלוה.
11 Consequently, these three classes of attributes, describing the essence of a thing, or part of the essence, or a quality of it, are clearly inadmissible in reference to God, for they imply composition, which, as we shall prove, is out of question as regards the Creator. We say, with regard to this latter point, that He is absolutely One.
יב והחלק הרביעי מן התארים הוא שיתואר הדבר ביחוסו לזולתו, כמו שֶׁיְּיֻחַס לזמן או למקום או לאיש אחר – כתארך ראובן שהוא אבי פלוני, או שותף פלוני, או שוכן במקום הפלוני, או אשר היה בזמן הפלוני. וזה המין מן התארים לא יחיב ריבוי ולא שינוי בעצם המתואר; כי זה ראובן הנרמז אליו הוא שותף שמעון ואבי חנוך ואדון לוי ורע יהודה ושוכן בבית אשר הוא כך, והוא אשר נולד בשנת כך; ואלו עניני היחס אינם עצמו ולא דבר בעצמו כאיכויות. ויראה בתחילת המחשבה, שיהיה נכון, שיתואר האלוה ית׳ בזה המין מן התארים; אמנם, עם ההתאמתות ודקדוק העיון יתבאר המנע זה.
12 Fourthly. A thing is described by its relation to another thing, e.g., to time, to space, or to a different individual; thus we say, Zaid, the father of A, or the partner of B, or who dwells at a certain place, or who lived at a stated time. This kind of attribute does not necessarily imply plurality or change in the essence of the object described; for the same Zaid, to whom reference is made, is the partner of Amru, the father of Becr, the master of Khalid, the friend of Zaid, dwells in a certain house, and was born in a certain year. Such relations are not the essence of a thing, nor are they so intimately connected with it as qualities. At first thought, it would seem that they may be employed in reference to God, but after careful and thorough consideration we are convinced of their inadmissibility.
יג אמנם שהאלוה ית׳ אין יחס בינו ובין הזמן והמקום, זה מבואר; כי הזמן מקרה דבק לתנועה [כשיביטו בה ענין הקדימה והאיחור ותהיה נספרת] – כמו שהתבאר במקומות הנפרדים לזה הענין – והתנועה ממשיגי הגשמים, והאלוה ית׳ אינו גשם, ואין יחס בינו ובין הזמן; וכן אין יחס בינו ובין המקום.
13 It is quite clear that there is no relation between God and time or space. For time is an accident connected with motion, in so far as the latter includes the relation of anteriority and posteriority, and is expressed by number, as is explained in books devoted to this subject; and since motion is one of the conditions to which only material bodies are subject, and God is immaterial, there can be no relation between Him and time. Similarly there is no relation between Him and space.
יד ואמנם מקום החקירה והעיון: היש בינו ית׳ ובין דבר מברואיו מן העצמים קצת יחס אמיתי שיתואר בו? אמנם שאין הצטרפות בינו ובין דבר מברואיו – זה מבואר בתחלת עיון: כי מסגולות שני המצטרפים – ההתהפך בשווי, והוא ית׳ – מחויב המציאה, ומה שזולתו – אפשר המציאה, כמו שנבאר; אין הצטרפות אם כן. אמנם שיהיה ביניהם קצת יחס – הוא דבר שיחשב בו שאפשר, ואינו כן: שאי אפשר שיצויר יחס בין השכל והמראה – ושניהם תכללם מציאה אחת בדעתנו – ואיך יצויר יחס בין מי שאין בינו ובין מה שזולתו ענין שיכללם בשום פנים?! כי המציאה אמנם תאמר אצלנו עליו ית׳ ועל זולתו בשיתוף גמור. אם כן, אין יחס בשום פנים באמת בינו ובין דבר מברואיו. כי היחס אמנם ימצא לעולם בין שני דברים שתחת מין אחד קרוב בהכרח; אמנם כשיהיו תחת סוג אחד אין יחס ביניהם. ולזה לא יאמר: ״זאת האדמימות היא יותר חזקה מזאת הירקות או יותר חלושה ממנה או שוה לה״, אף על פי ששניהם תחת סוג אחד, והוא – המראה. אמנם כשיהיו שני הדברים תחת שני סוגים אין יחס ביניהם בשום פנים ולא בתחילת הדעת המשותף ואף על פי שיעלו לסוג אחד. והמשל בו: שאין יחס בין המאה אמות ובין החום אשר בפלפל כי זה מסוג האיכות וזה מסוג הכמות; ואין יחס גם כן בין החכמה ובין המתיקות או בין הענוה והמרירות ואף על פי שכל אלו תחת סוג האיכות העליון. ואיך יהיה יחס בינו ית׳ ובין דבר מברואיו – עם ההפרש הגדול באמיתת המציאות, אשר אין הפרש יותר רחוק ממנו–? ואילו היה ביניהם יחס היה מתחייב שישיגהו מקרה היחס; ואף על פי שאין זה מקרה בעצמו ית׳, אלא שהוא בכלל קצת מקרה. והנה לא תנצל בחיוב תואר לו, ואפילו מצד היחס על האמת אלא שהוא הראוי שבתארים אשר צריך שיקלו בתאר האלוה בו, מפני שלא יחיב ריבוי הקדמון, ולא יחיב שינוי בעצמו ית׳ בהשתנות המיוחסים.
14 But what we have to investigate and to examine is this: whether some real relation exists between God and any of the substances created by Him, by which He could be described? That there is no correlation between Him and any of His creatures can easily be seen; for the characteristic of two objects correlative to each other is the equality of their reciprocal relation. Now, as God has absolute existence, while all other beings have only possible existence, as we shall show, there consequently cannot be any correlation [between God and His creatures]. That a certain kind of relation does exist between them is by some considered possible, but wrongly. It is impossible to imagine a relation between intellect and sight, although, as we believe, the same kind of existence is common to both; how, then, could a relation be imagined between any creature and God, who has nothing in common with any other being; for even the term existence is applied to Him and other things, according to our opinion, only by way of pure homonymity. Consequently there is no relation whatever between Him and any other being. For whenever we speak of a relation between two things, these belong to the same kind; but when two things belong to different kinds though of the same class, there is no relation between them. We therefore do not say, this red compared with that green, is more, or less, or equally intense, although both belong to the same class—colour; when they belong to two different classes, there does not appear to exist any relation between them, not even to a man of ordinary Intellect, although the two things belong to the same category: e.g., between a hundred cubits and the heat of pepper there is no relation, the one being a quality, the other a quantity; or between wisdom and sweetness, between meekness and bitterness, although all these come under the head of quality in its more general signification. How, then, could there be any relation between God and His creatures, considering the important difference between them in respect to true existence, the greatest of all differences. Besides, if any relation existed between them, God would be subject to the accident of relation; and although that would not be an accident to the essence of God, it would still be, to some extent, a kind of accident. You would, therefore, be wrong if you applied affirmative attributes in their literal sense to God, though they contained only relations: these, however, are the most appropriate of all attributes, to be employed, in a less strict sense, in reference to God, because they do not imply that a plurality of eternal things exists, or that any change takes place in the essence of God, when those things change to which God is in relation.
טו והחלק החמישי מתארי החיוב הוא – שיתואר הדבר בפעולתו. ואינו רוצה ב׳פעולתו׳ – קנין המלאכה אשר בו, כאמרך: ׳הנגר׳ או ׳הנפח׳ – כי הם ממין האיכות כמו שזכרנו; אבל ארצה ב׳פעולתו׳ – הפעולה אשר פעלה כאמרך: ״ראובן הוא אשר חרש את הדלת ובנה החומה הפלונית וארג זה הבגד״. וזה המין מן התארים רחוק מעצם המיוחס – ולזה ראוי שיתואר בהם האלוה ית׳ – אחר אשר תדע שאלו הפעולות המתחלפות לא יתחייב שיעשו בענינים מתחלפים בעצם הפועל כמו שיתבאר; אבל כל פעולותיו ית׳ המתחלפות כולם בעצמו לא בענין מוסף על עצמו. כמו שבארנו.
15 Fifthly. A thing is described by its actions; I do not mean by “its actions” the inherent capacity for a certain work, as is expressed in “carpenter,” “painter,” or “smith”—for these belong to the class of qualities which have been mentioned above-but I mean the action the latter has performed—we speak, e.g., of Zaid, who made this door, built that wall, wove that garment. This kind of attributes is separate from the essences of the thing described, and, therefore, appropriate to be employed in describing the Creator, especially since we know that these different actions do not imply that different elements must be contained in the substance of the agent, by which the different actions are produced, as will be explained. On the contrary, all the actions of God emanate from His essence, not from any extraneous thing superadded to His essence, as we have shown.
טז ויהיה באור מה שבזה הפרק: שהוא ית׳ אחד מכל הצדדים אין ריבוי בו ולא ענין מוסף על העצם, ושהתארים חלוקי הענינים הרבים, הנמצאים בספרים, המורים עליו ית׳, הם מצד ריבוי פעולותיו לא מפני ריבוי בעצמו וקצתם – להורות על שלמותו, כפי מה שנחשבהו שלמות, כמו שבארנו. ואמנם, אם אפשר שיהיה העצם האחד הפשוט, אשר אין ריבוי בו, עושה מעשים מתחלפים – הנה יתבאר זה במשלים.
16 What we have explained in the present chapter is this: that God is one in every respect, containing no plurality or any element superadded to His essence: and that the many attributes of different significations applied in Scripture to God, originate in the multitude of His actions, not in a plurality existing in His essence, and are partly employed with the object of conveying to us some notion of His perfection, in accordance with what we consider perfection, as has been explained by us. The possibility of one simple substance excluding plurality, though accomplishing different actions, will be illustrated by examples in the next chapter.
Previous ChapterNext Chapter