Guide for the Perplexed, Part 1 Chapter 34

Chapter 34

א הסבות המונעות לפתוח הלמוד באלהיות ולהעיר על מה שראוי להעיר עליו ולהראות להמון – חמש סבות.
1 THERE are five reasons why instruction should not begin with Metaphysics, but should at first be restricted to pointing out what is fitted for notice and what may be made manifest to the multitude.
ב הסבה הראשונה – קשי הענין בעצמו ודקותו ועמקו – אמר ״רחוק מה שהיה ועמוק עמוק – מי ימצאנו?״ ונאמר: ״והחכמה מאין תמצא?״ – ואין ראוי שיתחילו בלמוד בקשה ובעמוק להבין. ומן המשלים הגלויים באומתנו – דמות החכמה במים; ובארו עליהם השלום במשל הזה ענינים מכללם – כי אשר ידע לשחות יוציא פנינים מקרקע הים, ומי שיסכול השחיה יצלול, ולזה לא יכניס עצמו לשחות אלא מי שהרגיל בלמודה.
2 First Reason—The subject itself is difficult, subtle and profound, “Far off and exceeding deep, who can find it out?” (Eccles. 7:24). The following words of Job may be applied to it: “Whence then cometh wisdom? and where is the place of understanding?” (Job 28:20). Instruction should not begin with abstruse and difficult subjects. In one of the similes contained in the Bible, wisdom is compared to water, and amongst other interpretations given by our Sages of this simile, occurs the following: He who can swim may bring up pearls from the depth of the sea, he who is unable to swim will be drowned, therefore only such persons as have had proper instruction should expose themselves to the risk.
ג והסבה השנית – קצור דעות האנשים כלם בתחלותם. וזה – כי האדם לא ניתן לו שלמותו האחרון בתחלה, אבל השלמות בו בכח, והוא בתחלתו נעדר הפועל ההוא ״ועיר פרא אדם יולד״; ואין כל איש שיש לו דבר אחד בכח ראוי בהכרח שיצא הכוח ההוא אל הפועל אבל אפשר שישאר על חסרונו אם למונעים, אם למיעוט לימוד במה שיוציא הדבר ההוא אל הפועל – ובבאור נאמר: ״לא רבים יחכמו״ ואמרו: ׳ז״ל׳: ״ראיתי בני עליה והם מועטים״ – כי המונעים מן השלמות רבים, והמטרידים ממנו מרבים ומתי תמצא ההזמנה השלימה והפנאי ללימוד עד שיצא מה שבאדם ההוא בכח אל הפועל?
3 Second Reason—The intelligence of man is at first insufficient; for he is not endowed with perfection at the beginning, but at first possesses perfection only in potentiâ, not in fact. Thus it is said, “And man is born a wild ass” (Job 11:12). If a man possesses a certain faculty in potentiâ, it does not follow that it must become in him a reality. He may possibly remain deficient either on account of some obstacle, or from want of training in practices which would turn the possibility into a reality. Thus it is distinctly stated in the Bible, “Not many are wise” (ib., 32:9); also our Sages say, “I noticed how few were those who attained to a higher degree of perfection” (B. T. Succah 45a). There are many things which obstruct the path to perfection, and which keep man away from it. Where can he find sufficient preparation and leisure to learn all that is necessary in order to develop that perfection which he has in potentiâ?
ד והסבה השלישית – אורך ההצעות. כי לאדם בטבעו – תאוה לבקשת התכליות, והרבה פעמים יכבד עליו או יניח ההצעות. ודע – שאילו היה האדם מגיע אל אחת מן התכליות מבלתי ההצעות הקודמות לה לא היו ההצעות אבל היו טרדות ומותרים גמורים. וכל איש אפילו הפתי שבאנשים כשתעירהו כמו שמעירים הישן, ותאמר לו, הלא תכסוף עתה לידיעת אלו השמים כמה מספרם ואיך תמונתם ומה יש בהם? ומה הם המלאכים? ואיך נברא העולם כלו ומה תכליתו לפי סדורו קצתו עם קצתו? ומה היא הנפש ואיך התחדשה בגוף? ואם נפש האדם תפרד? ואם תפרד איך תפרד? ובמה זה ואל מה זה? ומה שידמה לאלו החקירות – הוא יאמר לך כן בלא ספק, ויכסוף לידיעת אלה הדברים כפי אמיתתם כוסף טבעי; אלא שהוא ירצה להניח הכוסף הזה ולהגיע לידיעת כל זה בדיבור אחד או שני דיבורים שתאמרם לו לבד. אלא שאתה אילו הטרחתו שיבטל עסקיו שבוע מן הזמן עד שיבין כל זה לא יעשה; אבל יספיק לו בדמיונים מכזבים תנוח דעתו עליהם, וימאס שיאמר לו שיש שם דבר צריך אל הקדמות רבות ואורך זמן בדרישה.
4 Third Reason.—The preparatory studies are of long duration, and man, in his natural desire to reach the goal, finds them frequently too wearisome, and does not wish to be troubled by them. Be convinced that, if man were able to reach the end without preparatory studies, such studies would not be preparatory but tiresome and utterly superfluous. Suppose you awaken any person, even the most simple, as if from sleep, and you say to him, Do you not desire to know what the heavens are, what is their number and their form; what beings are contained in them; what the angels are; how the creation of the whole world took place; what is its purpose, and what is the relation of its various parts to each other; what is the nature of the soul; how it enters the body; whether it has an independent existence, and if so, how it can exist independently of the body; by what means and to what purpose, and similar problems. He would undoubtedly say “Yes,” and show a natural desire for the true knowledge of these things; but he will wish to satisfy that desire and to attain to that knowledge by listening to a few words from you. Ask him to interrupt his usual pursuits for a week, till he learn all this, he would not do it, and would be satisfied and contented with imaginary and misleading notions; he would refuse to believe that there is anything which requires preparatory studies and persevering research.
ה ואתה יודע כי אלו הענינים נקשרים קצתם בקצתם. והוא – שאין במציאה זולתי האלוה ית׳ ומעשיו כולם – והם כל מה שכללה אותו המציאה בלעדיו – ואין דרך להשיגו אלא ממעשיו והם המורים על מציאותו, ועל מה שצריך שיאמין בו – רצוני לומר: מה שיחויב לו או ישולל ממנו ית׳. יתחיב, אם כן, בהכרח לבחון הנמצאות כולם כפי מה שהם עד שנקח מכל מין ומין הקדמות אמתיות צודקות יועילונו בבקשתנו האלהיות. וכמה הקדמות ילקחו מטבע המנין ומסגולות צורות התשבורת יורו לנו על ענינים נרחיקם ממנו ית׳. ותורנו הרחקתם על הרבה ענינים. אמנם עניני התכונה הגלגלית והחכמה הטבעית איני רואה שתספק בהיותם דברים הכרחיים בהשיג ערך העולם להנהגת האלוה איך היא לפי האמת, לא כפי הדמיונות. ויש ענינים רבים עיוניים – ואף על פי שלא ילקחו מהם הקדמות לזאת החכמה – אלא שהם ירגילו השכל ויקנוהו קנין עשות המופת וידיעת האמת בענינים העצמיים לו (ויסירו השבושים הנמצאים ברוב דעות המעיינים מהסתפקות הענינים המקריים בעצמיים ומה שיתחדש בעבור זה מהפסד הדעות) מחובר אל ציור הענינים ההם כפי מה שהם גם כן – ואם לא יהיו שרש לחכמה האלהית ואינם נמלטים מתועלות אחרות בענינים מקרבים לחכמה ההיא. אי אפשר אם כן בהכרח, למי שירצה השלמות האנושי, מבלתי התלמד תחלה במלאכת ההיגיון ואחר כן בלימודיות לפי הסדר, ואחר כן בטבעיות, ואחר כן באלהיות.
5 You, however, know how all these subjects are connected together; for there is nothing else in existence but God and His works, the latter including all existing things besides Him: we can only obtain a knowledge of Him through His works; His works give evidence of His existence, and show what must be assumed concerning Him, that is to say, what must be attributed to Him either affirmatively or negatively. It is thus necessary to examine all things according to their essence, to infer from every species such true and well established propositions as may assist us in the solution of metaphysical problems. Again, many propositions based on the nature of numbers and the properties of geometrical figures, are useful in examining things which must be negatived in reference to God, and these negations will lead us to further inferences. You will certainly not doubt the necessity of studying astronomy and physics, if you are desirous of comprehending the relation between the world and Providence as it is in reality, and not according to imagination. There are also many subjects of speculation, which, though not preparing the way for metaphysics, help to train the reasoning power, enabling it to understand the nature of a proof, and to test truth by characteristics essential to it. They remove the confusion arising in the minds of most thinkers, who confound accidental with essential properties, and likewise the wrong opinions resulting therefrom. We may add, that although they do not form the basis for metaphysical research, they assist in forming a correct notion of these things, and are certainly useful in many other things connected with that discipline. Consequently he who wishes to attain to human perfection, must therefore first study Logic, next the various branches of Mathematics in their proper order, then Physics, and lastly Metaphysics.
ו וכבר מצאנו רבים ילאה שכלם בקצת אלו החכמות; וגם אם לא יקצר שכלם אפשר שיפסיק בהם המות והם בקצת ההצעות. ואילו לא ניתן לנו דעת על צד הקבלה בשום פנים, ולא הישירונו אל דבר במשל אלא שנחויב בציור השלם בגדרים העצמיים, ובהאמין במה שירצה להאמין בו במופת (וזה אי אפשר אלא אחר ההצעות הארוכות) היה מביא זה למות רוב האנשים והם לא ידעו היש אלוה לעולם או אין אלוה כל שכן שיחויב לו דין או ירוחק ממנו חסרון; ולא היה ניצל מזה המות אלא ׳אחד מעיר ושנים ממשפחה׳.
6 We find that many who have advanced to a certain point in the study of these disciplines become weary, and stop: that others, who are endowed with sufficient capacity, are interrupted in their studies by death, which surprises them while still engaged with the preliminary course. Now, if no knowledge whatever had been given,’ to us by means of tradition, and if we had not been brought to the belief in a thing through the medium of similes, we would have been bound to form a perfect notion of things with their essential characteristics, and to believe only what we could prove: a goal which could only be attained by long preparation. In such a case most people would die, without having known whether there was a God or not, much less that certain things must be asserted about Him, and other things denied as defects. From such a fate not even” one of a city or two of a family” (Jer. 3:14) would have escaped.
ז אמנם האחדים – והם ׳השרידים אשר ה׳ קורא׳ – לא יתכן להם השלמות אשר הוא התכלית אלא אחר ההצעות. וכבר באר שלמה כי הצורך להצעות הכרחי, ושאי אפשר להגיע אל החכמה האמיתית אלא אחר ההרגל – אמר ״אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל – וחילים יגבר? ויתרון הכשיר חכמה״ ואמר: ״שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך״.
7 As regards the privileged few, “the remnant whom the Lord calls” (Joel 3:5), they only attain the perfection at which they aim after due preparatory labour. The necessity of such a preparation and the need of such a training for the acquisition of real knowledge, has been plainly stated by King Solomon in the following words: “If the iron be blunt, and he do not whet the edge, then must he put to more strength: and it is profitable to prepare for wisdom” (Eccles. 10:10); “Hear counsel, and receive instruction, that thou mayest be wise in thy latter end” (Prov. 19:20).
ח ויש הנה הכרח אחר ללמוד ולדעת ההצעות וזה – כי האדם יתחדשו לו ספקות רבות בעת הדרישה במהרה ויבין גם כן הקושיות במהרה – רצוני לומר: סתירת מאמר מן המאמרים, כי זה כדמות סתירת הבנין–; אמנם קיום המאמרים והתר הספקות לא יתכן אלא בהקדמות רבות ילקחו מן ההצעות ההם. ויהיה המעין מבלתי הצעה – כמי שילך על רגליו להגיע למקום ונפל בדרכו בבור עמוק שאין תחבולה לו לצאת ממנו עד שימות; ואילו חסר ההליכה ועמד במקומו היה יותר ראוי לו.
8 There is still another urgent reason why the preliminary disciplines should be studied and understood. During the study many doubts present themselves, and the difficulties, or the objections raised against certain assertions, are soon understood, just as the demolition of a building is easier than its erection: while, on the other hand, it is impossible to prove an assertion, or to remove any doubts, without having recourse to several propositions taken from these preliminary studies. He who approaches metaphysical problems without proper preparation is like a person who journeys towards a certain place, and on the road falls into a deep pit, out of which he cannot rise, and he must perish there: if he had not gone forth, but had remained at home, it would have been better for him.
ט וכבר היטיב שלמה ב׳משלי׳ בתאר עניני העצלים ועצלותם – והכל משל לעצלה מבקשת החכמה. ואמר בכוסף הכוסף לדעת התכליות ולא ישתדל להבין ההצעות המגיעות לתכליות ההם, אבל יתאוה לבד – אמר ״תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות – כל היום התאוה תאוה וצדיק יתן ולא יחשוך״ – יאמר כי הסבה בהיות תשוקתו ממיתה אותו שהוא לא ישתדל במה שיניח התשוקה ההיא, אבל ירבה תאותו לא זולת זה ויקוה למה שאין כלי אצלו להגיע אליו; ואילו הניח התשוקה ההיא היה יותר טוב לו. והתבונן סוף המשל איך באר על תחילתו באמרו: ׳וצדיק יתן ולא יחשך׳ – ואין ׳צדיק׳ כנגד ׳עצל׳ אלא כפי מה שבארנוהו שהוא אומר שהצדיק בבני אדם הוא אשר יתן לכל דבר חוקו – כלומר: זמנו כולו לדרישה ולא ימנע מזמנו דבר לזולת זה – כאילו אמר: ׳וצדיק יתן ימיו לחכמה ולא יחשוך מהם׳ – דומה לאמרו: ״אל תתן לנשים חילך״.
9 Solomon has expatiated in the book of Proverbs on sluggards and their indolence, by which he figuratively refers to indolence in the search after wisdom. He thus speaks of a man who desires to know the final results, but does not exert himself to understand the preliminary disciplines which lead to them, doing nothing else but desire. “The desire of the slothful killeth him; for his hands refuse to labour. He coveteth greedily all the day long: but the righteous giveth, and spareth not” (Prov. 21:25, 26); that is to say, if the desire killeth the slothful, it is because he neglects to seek the thing which might satisfy his desire, he does nothing but desire, and hopes to obtain a thing without using the means to reach it. It would be better for him were he without that desire. Observe how the end of the simile throws light on its beginning. It concludes with the words “but the righteous giveth, and spareth not”; the antithesis of “righteous” and “slothful” can only be justified on the basis of our interpretation. Solomon thus indicates that only such a man is righteous who gives to everything its due portion; that is to say, who gives to the study of a thing the whole time required for it, and does not devote any part of that time to another purpose. The passage may therefore be paraphrased thus: “And the righteous man devotes his ways to wisdom, and does not withhold any of them.” Comp. “Give not thy strength unto women” (Prov. 31:3).
י ורוב החכמים – רצוני לומר: המפורסמים בחכמה – נגועים בזה החלי – רצוני לומר: בקשת התכליות והדיבור בהם מבלתי עיון בהצעותיהם; ומהם מי שיגיע בו הסכלות או בקשת השררה שיגנה ההצעות ההם אשר הוא מקצר להשיגם או מתרשל לבקשם וישתדל להראות שהם מזיקות או בלתי מועילות; והאמת עם ההסתכלות מבואר.
10 The majority of scholars, that is to say, the most famous in science, are afflicted with this failing, viz., that of hurrying at once to the final results, and of speaking about them, without treating of the preliminary disciplines. Led by folly or ambition to disregard those preparatory studies, for the attainment of which they are either incapable or too idle, some scholars endeavour to prove that these are injurious or superfluous. On reflection the truth will become obvious.
יא והסבה הרביעית – ההכנות הטבעיות. וזה – שכבר התבאר במופת כי מעלות המדות הם הצעות למעלות הדבריות ואי אפשר היות דבריות אמתיות – רצוני לומר: מושכלות שלמות – אלא לאיש מלומד המדות בעל נחת וישוב. ויש אנשים רבים שיש להם מתחלת הבריאה תכונה מזגית, אי אפשר עמה שלמות בשום פנים כמי שלבו חם מאוד מאוד בטבעו שהוא אינו ניצל מן הכעס, ואפילו הרגיל עצמו הרגל גדול; וכמי שמזג הביצים ממנו חם ולח והם חזקות הבנין וכיסי הזרע מרבים להוליד הזרע כי זה רחוק שיהיה ירא חטא ואפילו הרגיל עצמו בתכלית ההרגל; כן תמצא מבני אדם אנשים בעלי קלות והמיה ותנועותיהם נבהלות מאד בלתי מסודרות יורו על הפסד הרכבה ורוע מזג אי אפשר שיפורש – ואלו לא יראה להם שלמות לעולם וההשתדלות עמם בזה הענין – שטות גמורה מן המשתדל. כי זאת החכמה כמו שידעת אינה חכמת רפואות ולא חכמת תשבורת ואין כל אחד מוכן לה מן הפנים אשר אמרנו. ואי אפשר מבלתי הקדמת הצעת המדות הטובות, עד שישוב האדם בתכלית היושר והשלמות ״כי תועבת ה׳ – נלוז ואת ישרים סודו״. ולזה רחקו למדה לבחורים; וגם אי אפשר להם לקבלה לרתיחת טבעיהם וטרדת דעותיהם בשלהבת הגדול והצמיחה; עד שתעדר השלהבת ההיא המערבבת ויהיה להם הנחת והישוב ויכנעו לבותם ויענוו מצד המזג ואז יעלו עצמם לזאת המדרגה והיא – השגתו ית׳ – רצוני לומר: החכמה האלהית המכונה ב׳מעשה מרכבה׳ – אמר ״קרוב ה׳ לנשברי לב״ ואמר: ״מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח וגו׳״.
11 The Fourth Reason is taken from the physical constitution of man. It has been proved that moral conduct is a preparation for intellectual progress, and that only a man whose character is pure, calm and steadfast, can attain to intellectual perfection: that is, acquire correct conceptions. Many men are naturally so constituted that all perfection is impossible: e.g., he whose heart is very warm and is himself very powerful, is sure to be passionate, though he tries to counteract that disposition by training; he whose testicles are warm, humid, and vigorous, and the organs connected therewith are surcharged, will not easily refrain from sin, even if he makes great efforts to restrain himself. You also find persons of great levity and rashness, whose excited manners and wild gestures prove that their constitution is in disorder, and their temperament so bad that it cannot be cured. Such persons can never attain to perfection: it is utterly useless to occupy oneself with them on such a subject [as Metaphysics]. For this science is, as you know, different from the science of Medicine and of Geometry, and, from the reason already mentioned, it is not every person who is capable of approaching it. It is impossible for a man to study it successfully without moral preparation; he must acquire the highest degree of uprightness and integrity, “for the froward is an abomination to the Lord, but His secret is with the righteous” (Prov. 3:32). Therefore it was considered inadvisable to teach it to young men; nay, it is impossible for them to comprehend it, on account of the heat of their blood and the flame of youth, which confuses their minds: that heat, which causes all the disorder, must first disappear; they must have become moderate and settled, humble in their hearts, and subdued in their temperament; only then will they be able to arrive at the highest degree of the perception of God, i.e., the study of Metaphysics, which is called Ma‘aseh Mercabah Comp. “The Lord is nigh unto them that are of a broken heart” (Ps. 34:18) “I dwell in the high and lofty place, with him also that is of a contrite and humble spirit: to revive the spirit of the humble, and to revive the heart of the contrite ones” (Isa. 57:15).
יב ולזה אמרו בתלמוד על אמרם ״מוסרים לו ראשי פרקים״ אמרו: ״אין מוסרין ראשי הפרקים אלא לאב בית דין והוא שלבו דואג בקרבו״ – והכונה בזה: הענוה וההכנעה ויראת חטא רבה מחובר אל החכמה.
12 Therefore the rule, “the headings of the sections may be confided to him,” is further restricted in the Talmud, in the following way: The headings of the sections must only be handed down to an Ab-bet-din (President of the Court), whose heart is full of care, i.e., in whom wisdom is united with humility, meekness, and a great dread of sin.
יג ושם נאמר: ״אין מוסרין סתרי תורה אלא... ליועץ וחכם חרשים ונבון לחש״ ואלו – דברים אי אפשר בהם מבלתי הכנה טבעית. הלא תדע כי יש מבני אדם מי שהוא חלוש העצה מאוד אף על פי שהוא המבין שבאנשים; ומהם – מי שיש לו עצה נכונה וטוב הנהגה בדברים הצריכים לסדור בני אדם ולרעותם – והוא הנקרא ׳יועץ׳ – אלא שהוא לא יבין מושכל אף על פי שהוא קרוב למושכלים הראשונים, אבל הוא סכל מאד אין תחבולה עמו ״למה זה מחיר ביד כסיל – לקנות חכמה ולב אין?״; ומן האנשים – מי שהוא נבון זך בטבע יכול להעלים ענינים בלשון קצר ומתוקן – והוא אשר יקרא ׳נבון לחש׳ אלא שהוא לא התעסק ולא הגיע לו חכמות; ואשר עלו בידו החכמות בפועל הוא הנקרא ׳חכם חרשים׳ – אמרו: ״כיון שמדבר נעשו הכל כחרשים״.
13 It is further stated there: “The secrets of the Law can only be communicated to a counsellor, scholar, and good orator.” These qualities can only be acquired if the physical constitution of the student favour their development. You certainly know that some persons, though exceedingly able, are very weak in giving counsel, while others are ready with proper counsel and good advice in social and political matters. A person so endowed is called “counsellor” and may be unable to comprehend purely abstract notions, even such as are similar to common sense. He is unacquainted with them, and has no talent whatever for them; we apply to him the words: “Wherefore is there a price in the hand of a fool to get wisdom, seeing he hath no heart to it?” (Prov. 17:16). Others are intelligent and naturally clear-sighted, able to convey complicated ideas in concise and well chosen language,—such a person is called” a good orator,” but he has not been engaged in the pursuit of science, or has not acquired any knowledge of it. Those who have actually acquired a knowledge of the sciences, are called “wise in arts” (or “scholars”); the Hebrew term for “wise in arts”—ḥakam ḥarashim—has been explained in the Talmud as implying, that when such a man speaks, all become, as it were, speechless.
יד והתבונן איך התנו בספריהם שלמות האיש בהנהגות המדיניות, ובחכמות העיוניות עם זכות טבע והבנה, וטוב ספור הדברים, להודיע הענינים ברמיזות, ואז ׳מוסרין לו סתרי תורה׳.
14 Now, consider how, in the writings of the Rabbis, the admission of a person into discourses on metaphysics is made dependent on distinction in social qualities, and study of philosophy, as well as on the possession of clear-sightedness, intelligence, eloquence, and ability to communicate things by slight allusions. If a person satisfies these requirements, the secrets of the Law are confided to him.
טו ושם נאמר: ״אמר ליה ר׳ יוחנן לר׳ אלעזר תא ואגמרך מעשה מרכבה; אמר ליה אכתי לא קשאי״ – רוצה לומר לא זקנתי, ועד עכשיו אני מוצא רתיחת טבע והמית הנערות. ראה איך התנו השנים עוד – מחובר אל המעלות הטובות ההם – ואיך אפשר עם זה להכניס באלו הענינים המון העם ׳טף ונשים׳?
15 In the same place we also read the following passage:—R. Jochanan said to R. Elasar, “Come, I will teach you Ma‘aseh Mercabah.” The reply was, “I am not yet old,” or in other words, I have not yet become old, I still perceive in myself the hot blood and the rashness of youth. You learn from this that, in addition to the above-named good qualities, a certain age is also required. How, then, could any person speak on these metaphysical themes in the presence of ordinary people, of children, and of women!
טז והסבה החמישית – העסק בצרכי הגופות אשר הם השלמות הראשון – ובלבד אם יחובר אליהם העסק באשה ובבנים – כל שכן אם יחובר לזה בקשת מותרי המחיה – שהם טבע חזק כפי המדות והמנהגים הרעים – שאפילו האדם השלם כמו שזכרנו, כשירבו עסקיו באלו הדברים הצריכים (וכל שכן שאינם צריכים) ותגדל תשוקתו אליהם, יחלשו תשוקותיו העיוניות וישתקעו, ויהיה בקשו אליהם בהפסק ורפיון ומיעוט השגחה ולא ישיג מה שבכחו להשיג או ישיג השגה מבולבלת מעורבת מן ההשגה והקיצור.
16 Fifth Reason.—Man is disturbed in his intellectual occupation by the necessity of looking after the material wants of the body, especially if the necessity of providing for wife and children be superadded: much more so if he seeks superfluities in addition to his ordinary wants, for by custom and bad habits these become a powerful motive. Even the perfect man to whom we have referred, if too busy with these necessary things, much more so if busy with unnecessary things, and filled with a great desire for them-must weaken or altogether lose his desire for study, to which he will apply himself with interruption, lassitude, and want of attention. He will not attain to that for which he is fitted by his abilities, or he will acquire imperfect knowledge, a confused mass of true and false ideas.
יז ולפי אלו הסבות היו אלו הענינים נאותים מאד ביחידי סגולה לא בהמון; ולזה יעלמו מן המתחיל, וימנע מהתעסק בהם, כמו שימנע הנער הקטן מלקיחת המזונות העבים ומנשוא המשקלים.
17 For these reasons it was proper that the study of Metaphysics should have been exclusively cultivated by privileged persons, and not entrusted to the common people. It is not for the beginner, and he should abstain from it, as the little child has to abstain from taking solid food and from carrying heavy weights.
Previous ChapterNext Chapter