Guide for the Perplexed, Introductions Chapter 4

Chapter 4

א בשם ה׳ אל עולם!
English not available yet
ב ההקדמות שצריך אליהם בקיום מציאות האלוה ית׳ ובמופתים על היותו לא גוף ולא כח בגוף ושהוא (ית׳ שמו!) אחד – חמש ועשרים הקדמות, כולם בא עליהם המופת אין ספק בדבר מהם, כבר עשה אריסטו ומי שאחריו מן המשאיים מופת על כל אחת מהם; והקדמה אחת נודה להם בה, כי בזה יתבארו מבוקשינו במופת כמו שאבאר – וההקדמה ההיא היא קדמות העולם.
2 TWENTY-FIVE of the propositions which are employed in the proof for the existence of God, or in the arguments demonstrating that God is neither corporeal nor a force connected with a material being, or that He is One, have been fully established, and their correctness is beyond doubt. Aristotle and the Peripatetics who followed him have proved each of these propositions. There is, however, one proposition which we do not accept—namely, the proposition which affirms the Eternity of the Universe, but we will admit it for the present, because by doing so we shall be enabled clearly to demonstrate our own theory.
ג ההקדמה הראשונה שמציאות בעל שיעור אחד אין תכלית לו – שקר.
3 PROPOSITION I. The existence of an infinite magnitude is impossible.
ד השנית שמציאות בעלי שיעור אין תכלית למספרם שקר; והוא שיהיו נמצאים יחד.
4 PROPOSITION II. The co-existence of an infinite number of finite magnitudes is impossible.
ה השלשית שמציאות עילות ועלולים אין תכלית למספרם – שקר ואף על פי שלא יהיו בעלי שיעור; והמשל בו: שיהיה השכל הזה, על דרך משל, סבתו – שכל שני וסיבת השני – שלישי וסיבת השלישי – רביעי כן אל לא תכלית – זה גם כן שקר מבואר.
5 PROPOSITION III. The existence of an infinite number of causes and effects is impossible, even if these were not magnitudes: if, e.g., one Intelligence were the cause of a second, the second the cause of a third, the third the cause of a fourth, and so on, the series could not be continued ad infinitum.
ו הרביעית היא שהשינוי ימצא בארבע מאמרות –
6 PROPOSITION IV. Four categories are subject to change:
ז במאמר העצם וזה השינוי ההוה בעצם הוא ההויה וההפסד;
7 (a.) Substance.—Changes which affect the substance of a thing are called genesis and destruction.
ח וימצא במאמר הכמה והוא הצמיחה וההיתוך;
8 (b.) Quantity.—Changes in reference to quantity are increase and decrease.
ט וימצא במאמר האיכות והוא ההשתנות;
9 (c.) Quality.—Changes in the qualities of things are transformations.
י וימצא במאמר האנה והוא תנועת ההעתקה ועל זה השינוי באנה תאמר התנועה בפרט.
10 (d.) Place.—Change of place is called motion. The term “motion” is properly applied to change of place, but is also used in a general sense of all kinds of changes.
יא החמישית היא שכל תנועה – שינוי ויציאה מן הכח אל הפועל.
11 PROPOSITION V. Motion implies change and transition from potentiality to actuality.
יב השישית כי התנועות – מהם בעצם ומהם במקרה ומהם בהכרח ומהם בחלק והוא מין ממה שבמקרה; אמנם אשר בעצם – כהעתק הגשם ממקום למקום; ואשר במקרה – כמו שיאמר בשחרות אשר בזה הגשם שנעתק ממקום למקום; ואשר בהכרח – כתנועת האבן אל מעלה במכריח יכריחנה על זה; ואשר בחלק – כתנועת המסמר בספינה כי כשתתנועע הספינה נאמר שכבר התנועע המסמר גם כן – וכן כל מחובר שיתנועע בכללו יאמר שחלקו כבר התנועע.
12 PROPOSITION VI. The motion of a thing is either essential or accidental; or it is due to an external force, or to the participation of the thing in the motion of another thing. This latter kind of motion is similar to the accidental one. An instance of essential motion may be found in the translation of a thing from one place to another. The accident of a thing, as, e.g., its black colour, is said to move when the thing itself changes its place. The upward motion of a stone, owing to a force applied to it in that direction, is an instance of a motion due to an external force. The motion of a nail in a boat may serve to illustrate motion due to the participation of a thing in the motion of another thing; for when the boat moves, the nail is said to move likewise. The same is the case with everything composed of several parts: when the thing itself moves, every part of it is likewise said to move.
יג השביעית היא שכל משתנה מתחלק – ולזה כל מתנועע מתחלק, והוא גשם בהכרח, וכל מה שלא יתחלק לא יתנועע, ולזה לא יהיה גשם כלל.
13 PROPOSITION VII. Things which are changeable are, at the same time, divisible. Hence everything that moves is divisible, and consequently corporeal; but that which is indivisible cannot move, and cannot therefore be corporeal.
יד השמינית כי כל מה שיתנועע במקרה – ינוח בהכרח, מפני שאין תנועתו בעצמו, ולזה אי אפשר שיתנועע התנועה ההיא המקרית תמיד.
14 PROPOSITION VIII. A thing that moves accidentally must come to rest, because it does not move of its own accord: hence accidental motion cannot continue for ever.
טו התשיעית כי כל גשם שיניע גשם – אמנם יניעהו כשיתנועע גם הוא בעת הנעתו.
15 PROPOSITION IX. A corporeal thing that sets another corporeal thing in motion can only effect this by setting itself in motion at the time it causes the other thing to move.
טז העשירית כי כל מה שיאמר שהוא בגשם – יתחלק אל שני חלקים, אם שתהיה עמידתו בגשם כמקרים, או שתהיה עמידת הגשם בו כצורה הטבעית – ושניהם כח בגשם.
16 PROPOSITION X. A thing which is said to be contained in a corporeal object must satisfy either of the two following conditions: it either exists through that object, as is the case with accidents, or it is the cause of the existence of that object; such is, e.g., its essential property. In both cases it is a force existing in a corporeal object.
יז האחת עשרה כי קצת הדברים אשר עמידתם בגוף, יחלקו בהחלק הגוף ויהיו נחלקים במקרה – כמראים ושאר הכוחות המתפשטות בכל הגוף; וכן קצת המעמידים לגוף לא יחלקו בשום פנים, כנפש וכשכל.
17 PROPOSITION XI. Among the things which exist through a material object, there are some which participate in the division of that object, and are therefore accidentally divisible, as, e.g., its colour, and all other qualities that spread throughout its parts. On the other hand, among the things which form the essential elements of an object, there are some which cannot be divided in any way, as, e.g., the soul and the intellect.
יח השתים עשרה כי כל כח שימצא מתפשט בגוף הוא בעל תכלית, להיות הגשם בעל תכלית.
18 PROPOSITION XII. A force which occupies all parts of a corporeal object is finite, that object itself being finite.
יט השלש עשרה שאי אפשר שיהיה דבר ממיני השינוי מדובק, כי אם תנועת ההעתקה בלבד והסיבובוית ממנה.
19 PROPOSITION XIII. None of the several kinds of change can be continuous, except motion from place to place, provided it be circular.
כ הארבע עשרה כי תנועת ההעתקה היא הקודמת שבתנועות והראשונה שבהם בטבע – כי ההויה וההפסד יקדם להם השתנות, וההשתנות תקדם לו קריבת המשנה אל המשתנה, ואין צמיחה ואין חסרון מבלתי שיקדם להם ההויה וההפסד.
20 PROPOSITION XIV. Locomotion is in the natural order of the several kinds of motion the first and foremost. For genesis and corruption are preceded by transformation, which, in its turn, is preceded by the approach of the transforming agent to the object which is to be transformed. Also, increase and decrease are impossible without previous genesis and corruption.
כא החמש עשרה כי הזמן – מקרה נמשך אחר התנועה ודבק עמה ולא ימצא אחד משניהם מבלתי האחר, לא תמצא תנועה כי אם בזמן, ולא יושכל זמן אלא עם התנועה וכל מה שלא תמצא לו תנועה אינו נופל תחת הזמן.
21 PROPOSITION XV. Time is an accident that is related and joined to motion in such a manner that the one is never found without the other. Motion is only possible in time, and the idea of time cannot be conceived otherwise than in connexion with motion; things which do not move have no relation to time.
כב השש עשרה כי כל מה שאינו גוף לא יושכל בו מנין אלא אם כן, יהיה כח בגוף, וימנו אישי הכוחות ההם בהמנות החמרים שלהם או נושאיהם; ובעבור זה הענינים הנבדלים אשר אינם גוף ולא כח בגוף לא יושכל בהם מנין כלל אלא בהיותם עילות ועלולים.
22 PROPOSITION XVI. Incorporeal bodies can only be numbered when they are forces situated in a body; the several forces must then be counted together with substances or objects in which they exist. Hence purely spiritual beings, which are neither corporeal nor forces situated in corporeal objects, cannot be counted, except when considered as causes and effects.
כג השבע עשרה כי כל מתנועע יש לו מניע בהכרח – אם חוץ ממנו כאבן שתניעה היד, או יהיה מניעו בו כגוף בעל החיים שהוא מחובר ממניע וממתנועע, ולזה כשימות ויעדר ממנו המניע – והוא הנפש – ישאר המתנועע – והוא הגוף – לשעתו כמה שהיה אלא שלא יתנועע התנועה ההיא; ולהיות המניע הנמצא במתנועע נסתר בלתי נראה לחוש, חשבו בבעל החיים שהוא מתנועע מבלתי מניע; וכל מתנועע שיהיה מניעו בו הוא הנקרא המתנועע מעצמו – ענינו: שהכח המניע למה שיתנועע ממנו בעצם נמצא בכללו.
23 PROPOSITION XVII. When an object moves, there must be some agent that moves it, from without, as, e.g., in the case of a stone set in motion by the hand: or from within, e.g., when the body of a living being moves. Living beings include in themselves, at the same time, the moving agent and the thing moved: when, therefore, a living being dies, and the moving agent, the soul, has left the body, i.e., the thing moved, the body remains for some time in the same condition as before, and yet cannot move in the manner it has moved previously. The moving agent, when included in the thing moved, is hidden from, and imperceptible to, the senses. This circumstance gave rise to the belief that the body of an animal moves without the aid of a moving agent. When we therefore affirm, concerning a thing in motion, that it is its own moving agent, or, as is generally said, that it moves of its own accord, we mean to say that the force which really sets the body in motion exists in that body itself.
כד השמונה עשרה כי כל מה שיצא מן הכח אל הפועל – מוציאו זולתו והוא חוץ ממנו בהכרח – שאילו היה המוציא בו ולא יהיה שם מונע לא היה נמצא בכח בעת מן העתים, אבל יהיה בפועל תמיד; ואם היה מוציאו בו והיה לו מונע והוסר, אין ספק שמסיר המונע הוא אשר הוציא הכח הוא אל הפועל. והבן זה!
24 PROPOSITION XVIII. Everything that passes over from a state of potentiality to that of actuality, is caused to do so by some external agent: because if that agent existed in the thing itself, and no obstacle prevented the transition, the thing would never be in a state of potentiality, but always in that of actuality. If, on the other hand, while the thing itself contained that agent, some obstacle existed, and at a certain time that obstacle was removed, the same cause which removed the obstacle would undoubtedly be described as the cause of the transition from potentiality to actuality, [and not the force situated within the body]. Note this.
כה התשע עשרה כי כל מה שלמציאותו סבה הוא אפשר המציאות בבחינת עצמו שאם ימצאו סבותיו – ימצא, ואם לא ימצאו או יעדרו או ישתנה ערכם המחיב למציאותו – לא ימצא.
25 PROPOSITION XIX. A thing which owes its existence to certain causes has in itself merely the possibility of existence: for only if these causes exist, the thing likewise exists. It does not exist if the causes do not exist at all, or if they have ceased to exist, or if there has been a change in the relation which implies the existence of that thing as a necessary consequence of those causes.
כו העשרים שכל מחויב המציאות בבחינת עצמו אין סיבה למציאותו כלל ולא בשום ענין.
26 PROPOSITION XX. A thing which has in itself the necessity of existence cannot have for its existence any cause whatever.
כז האחת ועשרים כי כל מורכב משני ענינים – אמנם ההרכבה ההיא היא סיבת מציאותו כפי מה שהוא בהכרח; אם כן, אינו מחויב המציאות בעצמו, כי מציאותו – במציאות שני חלקיו ובהרכבתם.
27 PROPOSITION XXI. A thing composed of two elements has necessarily their composition as the cause of its present existence. Its existence is therefore not necessitated by its own essence; it depends on the existence of its two component parts and their combination.
כח השתים ועשרים כי כל גשם הוא מורכב משני ענינים בהכרח, וישיגוהו מקרים בהכרח; אמנם שני הענינים המעמידים אותו החומר שלו וצורתו; ואמנם, המקרים המשיגים אותו: הכמות, והתכונה, וההנחה.
28 PROPOSITION XXII. Material objects are always composed of two elements [at least], and are without exception subject to accidents. The two component elements of all bodies are substance and form. The accidents attributed to material objects are quantity, geometrical form, and position.
כט השלוש ועשרים כי כל מה שהוא בכח ויש בעצמו אפשרות אחת – יתכן בעת אחת שלא ימצא בפועל.
29 PROPOSITION XXIII. Everything that exists potentially and whose essence includes a certain state of possibility, may at some time be without actual existence.
ל הארבע ועשרים כי כל מה שהוא בכח דבר אחד הוא בעל חומר בהכרח, כי האפשרות הוא בחומר לעולם.
30 PROPOSITION XXIV. That which is potentially a certain thing is necessarily material, for the state of possibility is always connected with matter.
לא וחמש ועשרים שהתחלות העצם המורכב האישי – החומר והצורה, ואי אפשר מבלתי פועל, רצוני לומר: מניע הניע הנושא עד שהכינו לקבל הצורה והוא המניע הקרוב המכין חומר איש אחד.
31 PROPOSITION XXV. Each compound substance consists of matter and form, and requires an agent for its existence, viz., a force which sets the substance in motion, and thereby enables it to receive a certain form. The force which thus prepares the substance of a certain individual being, is called the immediate motor.
לב ויתחיב מכאן העיון בתנועה ובמניע ובמתנועע; וכבר התבאר בכל זה מה שראוי לבארו. ותורף דברי אריסטו החומר לא יניע עצמו. וזאת היא ההקדמה הגדולה המביאה לחקור על מציאות המניע הראשון.
32 Here the necessity arises of investigating into the properties of motion, the moving agent and the thing moved. But this has already been explained sufficiently; and the opinion of Aristotle may be expressed in the following proposition: Matter does not move of its own accord—an important proposition that led to the investigation of the Prime Motor (the first moving agent).
לג ואלו החמש ועשרים הקדמות אשר הקדמתים לך – מהם מה שהוא מבואר במעט התבוננות והקדמות מופתיות ומושכלות ראשונות או קרוב מהם במה שבארנוהו מסידורם; ומהם מה שיצטרך למופתים והקדמות רבות, אלא שכבר התבארו כולם במופת אין ספק בו, קצתם בספר השמע ופרושיו, וקצתם בספר מה שאחר הטבע ופרושו. וכבר הודעתיך שאין כונת המאמר הזה להעתיק ספרי הפילוסופים בו ולבאר הרחוקות שבהקדמות אבל לזכור ההקדמות הקרובות הצריך אליהם לפי עניננו.
33 Of these foregoing twenty-five propositions some may be verified by means of a little reflection and the application of a few propositions capable of proof, or of axioms or theorems of almost the same force, such as have been explained by me. Others require many arguments and propositions, all of which, however, have been established by conclusive proofs partly in the Physics and its commentaries, and partly in the Metaphysics and its commentary. I have already stated that in this work it is not my intention to copy the books of the philosophers or to explain difficult problems, but simply to mention those propositions which are closely connected with our subject, and which we want for our purpose.
לד ואחבר אל מה שקדם מן ההקדמות הקדמה אחת תחיב הקדמות ויחשוב אריסטו שהיא אמיתית ויותר ראויה מכל מה שיאמן וניתנה לו על דרך ההנחה עד שיתבאר מה שכוננו לבארו. וההקדמה ההיא היא.
34 To the above propositions one must be added which enunciates that the universe is eternal, and which is held by Aristotle to be true, and even more acceptable than any other theory. For the present we admit it, as a hypothesis, only for the purpose of demonstrating our theory. It is the following proposition:
לה השש ועשרים והיא אמרו שהזמן והתנועה נצחיים תמידיים נמצאים בפועל;
35 PROPOSITION XXVI Time and motion are eternal, constant, and in actual existence.
לו ולזה יתחיב אצלו בהכרח לפי זאת ההקדמה שיש גשם מתנועע תנועה נצחית נמצאת בפועל, והוא הגשם החמישי; ולזה יאמר שהשמים לא הוים ולא נפסדים – כי התנועה אצלו לא הוה ולא נפסדת; שהוא יאמר שכל תנועה תקדם לה תנועה בהכרח, אם ממינה או מזולת מינה, ושמה שיחשב בבעל החיים שלא תקדם לתנועתו המקומית תנועה אחרת כלל – אינו אמיתי. כי הסיבה בתנועתו אחר המנוחה תגיע אל ענינים מביאים לתנועה ההיא המקומית, והם – אם שינוי מזג יחיב תאוה לבקש הנאות או לברוח ממה שהוא כנגדו, או דמיון, או עצה תתחדש לו, ויניעהו אחד מאלו השלושה וכל אחד מהם יחיבהו תנועות אחרות. וכן יאמר כי כל מה שיתחדש יהיה אפשרות חידושו קודם על חידושו בזמן ויחיב מזה דברים לאמת הקדמתו. ולפי זאת ההקדמה יהיה המתנועע בעל התכלית מתנועע על אורך בעל תכלית פעמים אין תכלית להם בחזור על האורך ההוא חלילה – וזה אי אפשר כי אם בתנועה הסיבובית כמו שיתבאר במופת בהקדמה השלש עשרה מאלו ההקדמות ועל פיה יתחיב מציאות מה שאין תכלית לו על צד בוא זה אחר סור זה לא שימצא זה יחד.
36 In accordance with this proposition, Aristotle is compelled to assume that there exists actually a body with constant motion, viz., the fifth element. He therefore says that the heavens are not subject to genesis or destruction, because motion cannot be generated nor destroyed. He also holds that every motion must necessarily be preceded by another motion, either of the same or of a different kind. The belief that the locomotion of an animal is not preceded by another motion, is not true: for the animal is caused to move, after it had been in rest, by the intention to obtain those very things which bring about that locomotion. A change in its state of health, or some image, or some new idea can produce a desire to seek that which is conducive to its welfare and to avoid that which is contrary. Each of these three causes sets the living being in motion, and each of them is produced by various kinds of motion. Aristotle likewise asserts that everything which is created must, before its actual creation, have existed in potentiâ. By inferences drawn from this assertion he seeks to establish his proposition, viz., The thing that moves is finite, and its path finite; but it repeats the motion in its path an infinite number of times. This can only take place when the motion is circular, as has been stated in Proposition XIII. Hence follows also the existence of an infinite number of things which do not co-exist but follow one after the other.
לז וזאת ההקדמה היא אשר יחשוב אריסטו להעמידה תמיד. ויראה לי שהוא לא יגזור שראיותיו עליה – מופת אבל הם הראויות והנכונות אצלו. ויאמרו הנמשכים אחריו ומפרשי ספריו שהיא מחויבת לא אפשרית ושכבר התבארה כולה במופת. ויחשוב כל מדבר מן המדברים לקיים שהיא נמנעת, ויאמרו שלא יצויר איך יתחדשו מתחדשים אין תכלית להם בבוא זה אחר סור זה; וכח דבריהם – שהיא אצלם מושכל ראשון. ואשר יראה לי אני שזאת ההקדמה אפשרית לא מחויבת כמו שיאמרו המפרשים לדברי אריסטו ולא נמנעת כמו שיאמרו המדברים. ואין הכוונה עתה לבאר ראיות אריסטו ולא הראותנו הספק עליו ולא לבאר דעתי בחידוש העולם; אבל הכונה במקום הזה – לזכור ההקדמות אשר נצטרך אליהם במבוקשינו השלשה. ואחר הקדים אלו ההקדמות ונתינתם – אתחיל לבאר מה שיתחיב מזה.
37 Aristotle frequently attempts to establish this proposition; but I believe that he did not consider his proofs to be conclusive. It appeared to him to be the most probable and acceptable proposition. His followers, however, and the commentators of his books, contend that it contains not only a probable but a demonstrative proof, and that it has, in fact, been fully established. On the other hand, the Mutakallemim try to prove that the proposition cannot be true, as, according to their opinion, it is impossible to conceive how an infinite number of things could even come into existence successively. They assume this impossibility as an axiom. I, however, think that this proposition is admissible, but neither demonstrative, as the commentators of Aristotle assert, nor, on the other hand, impossible, as the Mutakallemim say. We have no intention to explain here the proofs given by Aristotle, or to show our doubts concerning them, or to set forth our opinions on the creation of the universe. I here simply desire to mention those propositions which we shall require for the proof of the three principles stated above. Having thus quoted and admitted these propositions, I will now proceed to explain what may be inferred from them.
Previous ChapterNext Chapter