ב אמנם המעלות - הן שני מינים: מעלות המידות ומעלות השכליות. וכנגדן שני מיני פחיתות. אמנם, מעלות השכליות הן ימצאו לחלק השכלי. מהן-החכמה, והיא: ידיעת הסיבות הרחוקות והקרובות, אחר ידיעת מציאות הדבר אשר יחקרו סיבותיו; ומהן - השכל, אשר ממנו השכל העיוני, והוא הנמצא לנו בטבע, רצוני לומר: המושכלות הראשונות; וממנו - שכל נקנה, ואין זה מקומו. ומהן - זכות התבונה, וטוב ההבנה, והוא: לעמוד על הדבר ולהבינו מהרה בלא זמן, או בזמן קרוב. ופחיתות זה הכוח - הפך אלו, או שכנגדם. אבל מעלות המידות ימצאו לחלק המתעורר לבדו; וחלק המרגיש בזה הענין אינו רק שמש לחלק המתעורר. ומעלות זה החלק רבות מאוד: כזהירות, כלומר: ירא חטא, והנדיבות והישר, והענוה, והשיפלות, וההסתפקות, והוא שקראו חכמים: עשירות, באמרם: "איזהו עשיר השמח בחלקו" (אבות ד, א). והגבורה והאמונה וזולתם. ופחיתות זה החלק-היא: לחסר מאלו, או להוסיף בהן. אבל החלק הזן והמדמה - לא יאמר בו לא מעלה ולא פחיתות; אך יאמר: שהוא זן על ישר, או על בילתי ישר, כמו שיאמר איש פלוני עיכולו טוב, או בטל עיכולו; או נפסד דמיונו או הוא מדמה על-ישר - ואין בזה לא מעלה ולא פחיתות וזה מה-שרצינו לזכרו בזה הפרק.