ב וכבר בארנו, שאלו הדברים הם מכלל ׳סתרי תורה׳. וידעת גם כן איך האשימו רבותינו ז״ל מי שמגלה אותם. ובארו ז״ל ששכר מעלים ׳סתרי תורה׳ המבוארים והגלויים לבעלי העיון עצום מאד – אמרו, בסוף ׳פסחים׳, על מה שכתוב: ״כי ליושבים לפני ה׳ יהיה סחרה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק״, אמרו: ״למכסא דברים שגילן עתיק יומיא – ומאי ניהו? סתרי תורה!״ – והבן שיעור מה שהישירו אליו, אם יש בלבבך תבונה. והנה בארו עומק ׳מעשה מרכבה׳ והיותו רחוק מדעות ההמון, והתבאר שאפילו מה שיבין ממנו מי שחננו האלוה תבונה – אסרה התורה ללמדו אלא פנים בפנים למי שיש לו המידות הנזכרות, ואין מוסרים לו ממנו אלא ׳ראשי פרקים׳ לבד. וזאת היא הסיבה בהפסק ידיעתו מן האומה לגמרי, עד שלא נמצא ממנו דבר קטן או גדול. וראוי היה להעשות בו כך, כי לא נעדר מקבל מפי מקבל, ולא חובר בו ספר כלל.