מורה נבוכים, חלק ג פרק ל״ג

פרק לג

א מכלל כוונת התורה השלמה גם כן – להרחיק התאוות ולבוז בהם ולמעטם בכל יכולת, ושלא יכון בהם אלא ההכרחי. וכבר ידעת, שרוב תאות ההמון ושילוחם אמנם הוא בהרבות במאכל ובמשתה ובמשגל. וזהו המבטל משלמות האדם האחרון, המזיק לו גם כן בשלמותו הראשון המפסיד לרוב עניני אנשי המדינה והנהגת הבית. כי בהמשך אחר התאוה לבד כמו שיעשו הסכלים יבטלו התשוקות העיוניות ויפסד הגוף ויאבד האדם קודם זמנו הטבעי, וירבו האנחות והדאגות ותתרבה הקנאה והשנאה והמלחמות לקחת מה שביד זולתו. והמביא לכל זה – היות הסכל משים ההנאה לבד תכלית מכונת לעצמה. ולזה עשה האלוה ית׳ תחבולה בתתו לנו מצוות שיבטלו זאת התכלית וירחיקו מחשוב בה בכל צד, ומנע מכל מה שמביא לרוב תאוה ולהנאה לבד – וזה כונה גדולה מכוונות זאת התורה. הלא תסתכל דברי ה׳תורה׳ איך שצותה להרוג מי שנראה מענינו שהוא מרבה בבקשת הנאת המאכל והמשתה, והוא – ״בן סורר ומורה״ – והוא אמרו: ״זולל וסובא״ וצוה לרגום אותו באבנים ולמהר לבערו מן העולם קודם שיגדל ענינו וימית רבים ויפסיד עניני אנשים טובים ברוב תאותו.
ב וכן מכלל כונות התורה – הרכות, ושיהיה אדם נשמע לחבריו, ושלא יהיה קשה בלתי נשמע לחבריו, אך יהיה עושה רצון חבריו ועונה אותם ונשמע אליהם לחפצם ושב אל רצונם. כבר ידעת מצותו ית׳: ״ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד״, ״הסכת ושמע ישראל״, ״אם תאבו ושמעתם״; ונאמר במי שנשמע לקבל מה שצריך לקבלו: ״ושמענו ועשינו״ ונאמר בו על צד המשל ״משכני אחריך נרוצה״.
ג וכן מכונות התורה – הטהרה והקדושה – רצוני לומר: בזה הרחקת המשגל ולהשמר ממנו ולמעטו בכל אשר יוכל – כמו שאני עתיד לבאר. וכשצוה ית׳ לקדש האומה לקבל ה׳תורה׳ ואמר: ״וקדשתם היום ומחר״ – אמר ״אל תגשו אל אשה״ – הנה באר שה׳קדושה׳ היא הרחקת המשגל. כמו שבאר גם כן שהנחת שתית היין – ׳קדושה׳ באמרו ב׳נזיר׳: ״קדוש יהיה״. ולשון ״ספרא״, ״והתקדשתם והייתם קדושים״ – זו קדושת מצוות״. וכמו שקראה ה׳תורה׳ עשיית אלו המצות ׳קדושה וטהרה׳, כן קראה העברת אלו המצות ועשית הדברים המגונים – ׳טומאה׳ כמו שאבאר.
ד אמנם נקוי הבגדים ורחיצת הגוף וניקוי הזיעה והלכלוכים הוא גם כן מכונות זאת התורה, אך אחר טהרת המעשים וטהרת הלב מן הדעות הטמאות והמדות הטמאות. אמנם, שיספיק לאדם ניקוי הנראה ברחיצה וטהרת הבגדים לבד עם רוב התאוה בתענוגים והשילוח במאכלים ובמשגל, הוא בתכלית הגנות – אמר ישעיה בזה ״המתקדשים והמטהרים אל הגנות אחר אחת בתוך אוכלי בשר החזיר וגו׳״ יאמר שהם יטהרו ויתקדשו במקומות המגולים והמפורסמים, ואחר כן יתיחדו בחדרים ותוך בתיהם במרים וחטאתם בהשתלחם לאכול האסורים ׳החזיר והשקץ והעכבר׳; ושמא הוא רומז באמרו: ׳אחר אחת בתוך׳ – להתיחד במשגל האסור. והעולה מן המאמר – שנגליהם מנוקים אבל בתוכם הם עם תאוותם והנאות גופותם. ואין זה כונת התורה. אבל הכונה הראשונה – למעט התאוה ולנקות הנגלה אחר ניקוי הנסתר – וכבר העיר שלמה על מי שיכוון אל רחיצת הגוף וטהרת הבגדים – והמעשים מלוכלכים והמדות רעות – אמר ״דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ, דור מה רמו עיניו ועפעפיו ינשאו״. וכשתסתכל גם כן באלו הכונות אשר זכרנו בזה הפרק יתבארו לך סיבות מצוות רבות, היו סיבותיהם נסכלות קודם ידיעת אלו הכוונות – כמו שאבאר אחר זה.
פרק קודםפרק הבא