מורה נבוכים, חלק ג פרק י״ח

פרק יח

א ואחר מה שהקדמתיו מהיות ההשגחה מיוחדת במין האדם לבדו משאר מיני בעלי החיים, אומר: כי כבר נודע שאין חוץ לשכל מין נמצא, אבל המין ושאר הכלליות – דברים שכלים כמו שידעת, וכל נמצא חוץ לשכל אמנם הוא איש או אישים. וּכְשֶׁיִּוָּדַע זה יהיה נודע גם כן שהשפע האלהי הנמצא מדובק במין האדם – רצוני לומר: השכל האנושי – אמנם הוא מה שנמצא מן השכלים האישיים, והוא מה ששפע על ראובן ושמעון ולוי ויהודה.
ב ואחר שהוא כן, יתחייב, לפי מה שזכרתיו בפרק הקודם, כי אי זה איש מאישי בני אדם שהשיג מן השפע ההוא חלק יותר גדול, כפי הכנת החומר שלו וכפי הִתְלַמְּדוּ, תהיה ההשגחה עליו יותר בהכרח אם ההשגחה נמשכת אחר השכל כמו שזכרתי; ולא תהיה, אם כן, ההשגחה האלהית בבני אדם כולם בשוה, אבל יהיה יתרון ההשגחה עליהם כיתרון שלמותם האנושי זה על זה. ולפי זה העיון יתחיב בהכרח שתהיה השגחתו ית׳ בנביאים עצומה מאד ולפי מדרגותם בנבואה, ותהיה השגחתו בחסידים ובטובים כפי חסידותם וישרונם – אחר שהשיעור ההוא משפע השכל האלהי הוא אשר שם דבר בפי הנביאים, והוא אשר ישר מעשי הטובים והשלים חכמות החסידים במה שידעו. ואמנם, הסכלים הממרים, כפי מה שחסרו מן השפע ההוא, היה ענינם נבזה, וסודרו בסדר שאר אישי מיני בעלי החיים ״נמשל כבהמות נדמו״; ומפני זה היה קל להרגם, אבל צווה בו לתועלת. וזה הענין הוא פינה מפינות התורה ועליו בנינה – רצוני לומר: על שההשגחה באיש איש מבני אדם כפי מה שהוא.
ג הסתכל איך סיפר על ההשגחה בפרטי עניני ה׳אבות׳ בעסקיהם ובשימושיהם עד מקניהם וקנינים ומה שיעדם האלוה מחבר ההשגחה עליהם לאברהם נאמר: ״אנוכי מגן לך״, ונאמר ליצחק ״ואהיה עמך ואברכך״, ונאמר ליעקב ״והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך״, ונאמר לאדון הנביאים: ״כי אהיה עמך״, ונאמר ליהושע ״כאשר הייתי עם משה אהיה עמך״ – וזה כולו מבאור ההשגחה עליהם כפי שלמותם. ונאמר בהשגחה על החשובים החסידים ועזיבת הסכלים: ״רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחושך ידמו כי לא בכח יגבר איש״ – יאמר כשישלם קצת אישי המין מן המכות הוהמקרים ונפול קצתם בהם אינו לפי כוחותם הגופיים והכנותיהם הטבעיות – הוא אמרו: ׳לא בכח יגבר איש׳ – אבל הוא לפי השלמות והחסרון – רצוני לומר: קרבם אל האלוה או רחקם ממנו–; ומפני זה הקרובים אליו – בתכלית השמירה ׳רגלי חסידיו ישמור׳, והרחוקים ממנו מוכנים למה שיקרה שימצאם, ואין שם מה שישמרם ממה שיתחדש, כהולך בחושך שאין ספק שיכשל. ונאמר בהשגחה על החסידים גם כן: ״שומר כל עצמותיו וגו׳״, ״עיני ה׳ אל צדיקים וגו׳״, ״יקראני ואענהו וגו׳״; והפסוקים אשר באו בזה הענין רבו מלספור – רצוני לומר: בהשגחה על בני אדם כפי שיעור שלמותם וחסידותם. וכבר זכרו הפילוסופים גם כן זה הענין. אמר אבונצר בפתיחת פרושו לספר ניקומכוס לאריסטו, זה לשונו: ואמנם מי שיש להם יכולת להעתיק נפשותיהם ממדה אל מדה, הם אשר אמר אפלטון בהם שהשגחת האלוה עליהם יותר.
ד ועתה הסתכל, איך הוציאנו זה המין מן הבחינה לידיעת אמיתת מה שהביאוהו הנביאים כולם – ועליהם השלום! – מן ההשגחה האישית המיוחדת באיש איש כפי שלמותו, ואיך זה מחויב מצד העיון כשתהיה ההשגחה נמשכת אחר השכל, כמו שזכרנו. ולא יתכן שנאמר שההשגחה – מינית, לא אישית. כמו שהתפרסם מקצת דעות הפילוסופים, אחר שאין שם נמצא חוץ לשכל בלתי האישים ובאלה האישים נדבק השכל האלהי – אם כן, ההשגחה אמנם היא באישים האלה.
ה והסתכל בזה הפרק ההסתכלות הראוי לו וישלמו לך פנות התורה כולם בו ויאותו לך לדעות עיוניות פילוסופיות, ויסורו ההרחקות, ויתבאר לך צורת ההשגחה איך היא.
ו ואחר מה שזכרנו מדעות בעלי העיון בהשגחה והנהגת האלוה ית׳ לעולם איך היא – אבאר לך בקצרה גם כן דעת אנשי תורתנו בידיעת האלוה ודברים שיש לי בה.
פרק קודםפרק הבא