מורה נבוכים, חלק ג פרק ב׳

פרק ב

א זכר שראה ארבע ׳חיות׳ כל ׳חיה׳ מהן בעלת ארבעה פנים ובעלת ארבעה כנפים ובעלת שתי ידים, וכלל צורת כל ׳חיה׳ – צורת אדם, כמו שאמר ״דמות אדם להנה״. וכן זכר שהידים גם כן ידי אדם, אשר הוא ידוע שידי האדם אמנם הם על הצורה שהם – לעשות בהם כל מלאכת מחשבת בלא ספק. ואחר כך זכר שרגליהם ישרים – רצונו לומר: שאין בהם פרקים – והוא ענין אמרו: ״רגל ישרה״ כפשוטו של דבר; וכן אמרו: ״׳ורגליהם רגל ישרה׳ – מלמד שאין ישיבה למעלה״ – והבן זה גם כן. ואחר כך זכר שכפות רגליהם אשר הם כלי ההליכה אינם כרגלי אדם, אבל הידים הם כידי אדם, ואמנם הרגלים עגולות ״ככף רגל עגל״. ואחר כך זכר שאלה הארבע ׳חיות׳ אין ביניהם הפרש ולא מקום פנוי. אלא כל אחת מחוברת בחברתה – אמר ״חוברות אשה אל אחותה״ ואחר כך זכר שעם היותם מחוברות פניהם וכנפיהם נפרדות מלמעלה – אמר ״ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה״ – והסתכל אמרו: ׳מלמעלה׳ – כי הגופות מחוברות, אמנם פניהם וכנפיהם פרודות אבל למעלה – לכן אמר: ׳ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה׳. ואחר כך זכר הם זכות ״כעין נחושת קלל״. ואחר כך זכר שהם גם כן מאירות – אמר ״מראיהם כגחלי אש״. זה כלל מה שזכר מצורת ה׳חיות׳ – כלומר: תארם ועצמם ופניהם וכנפיהם וידיהם ורגליהם.
ב ואחר כך התחיל לתאר תנועות אלו ה׳חיות׳ איך הם, וזכר בהם מה שתשמע. אמר שתנועות ה׳חיות׳ אין בהם לא כפיפה ולא עוות ולא עקמימות, אבל תנועה אחת – והוא אמרו: ״לא יסבו בלכתן״. ואחר כך זכר שכל ׳חיה׳ מהם תלך לנוכח פניה – והוא אמרו: ״איש אל עבר פניו ילכו״ – הנה באר שכל ׳חיה׳ תלך אל עבר פניה – ואני תמה לאי זה פנים והיא בעלת פנים רבים? – סוף דבר, אין הליכת ארבעתם לצד אחד, כי אלו היה כן לא היה מיחד לכל אחת תנועה, ולא היה אומר ׳איש אל עבר פניו ילכו׳. ואחר כך זכר שאלו החיות תכונת תנועתן מרוצה, והן חוזרות חלילה במרוצה גם כן – והוא אמרו: ״והחיות רצוא ושוב״ כי ׳רצוא׳ מן מקור ׳רץ׳ ו׳ישוב׳ מן מקור ׳שב׳ לא אמר: ׳הלוך ובוא׳ אבל אמר שתנועתם היא מרוצה וחזרת חלילה, ובאר זה במשל ואמר: ״כמראה הבזק״; ו׳בזק׳ שם ה׳ברק׳ – אמר כדמות ה׳ברק׳ אשר תראה תנועתו הממהרת שבתנועות, וכאילו הוא נמשך ממהר – רץ ממקום אחד ואחר כך יסוב אחור וישוב אל המקום אשר התנועע ממנו במהירות ההיא בעצמה פעם אחר פעם; ותרגם יונתן בן עוזיאל – עליו השלום – ׳רצוא ושוב׳ כך ״חזרן ומקפן ית עלמא ותייבן בריא חדא וקלילן כחיזו ברקא״. ואחר כך זכר שהצד שתתנועע אליו ה׳חיה׳ תנועת המרוצה והחזקה ההיא, אינה תנועתה מעצמה אבל בגלל דבר אחר זולתה – רצוני לומר: הכונה האלהית – אמר כי הצד אשר תהיה הכונה האלהית שתתנועע אליו ה׳חיה׳ אל הצד ההוא תתנועע התנועה ההיא הממהרת אשר היא ׳רצוא ושוב׳. והוא אמרו ב׳חיות׳: ״אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן״ – ו׳רוח׳ הנה אינה הרוח המנשבת אבל היא כונה כמו שבארנו בשיתוף שם ׳רוח׳ – יאמר שהצד אשר תהיה הכונה האלהית שתלך אליו ה׳חיה׳ בצד ההוא – תרוץ ה׳חיה׳ אליו. וכן פרש יונתן בן עוזיאל – עליו השלום – אמר ״לאתר די הוא תמן רעוא למיזל אזלן לא מתחזרן במיזלהון״. וכאשר היה נראה מפשוטי דבריו באמרו: ׳אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו׳ שפעמים ירצה האלוה בעתיד שתלך ה׳חיה׳ לצד אחד ותלך בצד ההוא, ופעמים ירצה שתלך לצד אחר כנגדו ותלך, שב ובאר זה הספק והודיענו שאין הענין כן. וש׳יהיה׳ הנזכר בפסוק, ענינו: ׳היה׳ – וזה נמצא בעברי הרבה – ושכבר התיחד וסוים הצד אשר רצה האלוה שתלך אליו ה׳חיה׳ ובצד ההוא שכבר רצה האלוה שתלך ה׳חיה׳ בו תלך, והרצון קים בצד ההוא. אמר בבאור זה הענין והשלמת המאמר בו בפסוק אחר ״על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת״. והבן זה הבאור המופלא! וזה גם כן מה שסיפר מצורת תנועת הארבע ׳חיות׳ אחר סיפור צורותם.
ג ואחר כך התחיל בסיפור אחר ואמר שהוא ראה גוף אחד תחת ה׳חיות׳ מתלכד בהם, והגוף ההוא מחובר בארץ והוא גם כן ארבעה גופים; והוא גם כן בעל ארבעה פנים, לא תאר לו צורה כלל לא צורת אדם ולא זולתו מצורות שאר בעלי החיים אבל זכר שהם גופים גדולים נוראים מבהילים ולא תאר להם צורה כלל, וזכר שכל גופותם ׳עינים׳. ואלו הם שקרא שמם ׳אופנים׳ – אמר ״וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו״ – והנה באר שזה גוף אחד קצתו אצל ה׳חיות׳ וקצתו בארץ, ושה׳אופן׳ ההוא בעל ארבעה פנים – אמר ״מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש ודמות אחד לארבעתן״ – הנה נעתק מאמרו: ׳אופן׳ לאמרו: ׳ארבעה׳ כבר גילה שהארבעה ׳פנים׳ אשר ל׳אופן׳ הם הארבעה ׳אופנים׳. ואחר כך זכר שצורת הארבעה ׳אופנים׳ צורה אחת – והוא אמרו: ׳ודמות אחד לארבעתן׳. ואחר כך הודיע באלו ה׳אופנים׳ שהם מורכבים קצתם בקצתם – והוא אמרו: ״ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן״. וזה מאמר שלא נאמר ב׳חיות׳ לא אמר מלת ׳תוך׳ ב׳חיות׳ אבל קצתם מחובר בקצתם – כמו שאמר: ׳חוברות אשה אל אחותה׳; אמנם ה׳אופנים׳ זכר שקצתם מורכב בקצתם ׳כאשר יהיה האופן בתוך האופן׳. אבל כל גוף ה׳אופנים׳ אשר זכר שהוא ״מלא עינים״ אפשר שרצה בו מלא עינים ממש ואפשר שיהיה בעל מראים רבים: ״ועינו כעין הבדולח״ ואפשר שיהיה דמיון כמו שנמצא קדמונינו אומרים ׳כעין שגנב׳ ׳כעין שגזל׳ – רוצים בו כדמות מה שגנב כדמות מה שגזל; או יהיה ענינים ותארים שונים – מאמרו: ״אולי יראה ה׳ בעיני״ – רצונו לומר: עניני. זהו מה שסיפר מתכונת ה׳אופנים׳.
ד ואמנם, תנועת ה׳אופנים׳ אמר בהם שאין גם בתנועתם לא עקמימות ולא עקלתון, אבל תנועות ישרות שלא יתחלפו – והוא אמרו: ״על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו לא יסבו בלכתן״. ואחר כך זכר שאלו הארבעה ׳אופנים׳ אינם מתנועעים מעצמם כ׳חיות׳ ואין תנועה להם בעצמם כלל אלא בהניע אותם זולתם – והפליג להשיב זה הענין וחזקו פעמים. ושם מניע ה׳אופנים׳ ה׳חיות׳ עד שיהיה על צד המשל ענין ה׳אופן׳ עם ה׳חיה׳ כמי שקשר גוף מת ביד בעל חיים או ברגלו, שכל אשר יתנועע החי ההוא יתנועע העץ ההוא או האבן ההיא הנקשרת באבר החי ההוא – אמר ״ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים״; ואמר: ״והאופנים ינשאו לעומתם״ ובאר הסיבה בזה ואמר: ״כי רוח החיה באופנים״; והשיב זה הענין לחיזוק ולתוספת באור ואמר: ״בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעומתם כי רוח החיה באופנים״. ויהיה הסדר באלו התנועות כן, אי זה צד שתהיה הכונה האלהית שיתנועע ה׳חיות׳ אליו – אל הצד ההוא יתנועעו ה׳חיות׳ ובתנועת ה׳חיות׳ יתנועעו ה׳אופנים׳ על צד ההמשך אחריהם בקשירה, לא שה׳אופנים׳ יתנועעו מעצמם לצד ה׳חיות׳. וסידר זה הסדר ואמר: ״על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעומתם כי רוח החיה באופנים״; וכבר הודעתיך תרגום יונתן בן עוזיאל – עליו השלום – אמר ״על אתר די הוה תמן רעוא למיזל וגו׳״.
ה וכאשר השלים סיפור ה׳חיות׳ צורותם ותנועותם וזכר ה׳אופנים׳ אשר תחת ה׳חיות׳ והקשרם בהם והתנועעם בתנועתם – התחיל בהשגה השלישית שהשיג אותה ושב לסיפור אחר והוא – מה שעל ה׳חיות׳ ואמר שעל הארבע ׳חיות׳ – ׳רקיע׳ ועל ה׳רקיע׳ – דמות ׳כסא׳ ועל ה׳כסא׳ – ״דמות כמראה אדם״.
ו זה הכלל אשר ספרו בהשגה אשר השיג אותה תחילה ׳בנהר כבר׳.
פרק קודםפרק הבא