מורה נבוכים, חלק ב פרק ו׳

פרק ו

א אמנם שהמלאכים נמצאים – זה ממה שאין צריך שתובא עליו ראיה תוריה, כי זה כתוב ב׳תורה׳ במקומות רבים. וכבר ידעת, כי ׳אלהים׳ – שם השופטים ״עד האלהים יבוא דבר שניהם״; ולזה הושאל השם למלאכים, ולאלוה – להיות שופט על המלאכים; ולזה אמר כי ה׳ אלהיכם״ – וזה סיפור למין האדם כולו – ואחר כך אמר ״הוא אלהי האלהים״ – רצונו לומר: אלוה המלאכים – ״ואדוני האדונים״ – אדון הגלגלים והכוכבים שהם ׳אדונים׳ לכל גוף זולתם. זהו הענין, לא שיהיה ׳אלהי׳ ו׳אדונים׳ ממין האדם שהם יותר פחותים מזה; וכל שכן שאמרו: ׳אלהיכם׳ כולל כל מין האדם ראשיו ונעבדיו. ואי אפשר שיהיה הנרצה בו גם כן שהוא ית׳ אדון על כל מה שיחשב בו אלוהות מאבן ועץ, שאין הגדלה וכבוד בהיות האלוה אדון האבן והעץ וחתיכת מתכת; ואמנם הנרצה – שהוא ית׳ השופט על השופטים – רצוני לומר: המלאכים – ואדון הגלגלים.
ב וכבר קדם לנו בזה המאמר פרק בבאור המלאכים אינם גופות. וזה גם כן הוא מה שאמרו אריסטו; אלא שהנה – התחלפות שם, הוא יאמר שכלים נפרדים, ואנו נאמר: ׳מלאכים׳. ואמנם אמרו הוא שאלו השכלים הנפרדים הם גם כן אמצעיים בין האלוה ית׳ ובין הנמצאות, ושבאמצעותם יתנועעו הגלגלים, אשר הוא סיבת היות ההוות – זה גם כן כתוב בכל הספרים, שאתה לא תמצא כלל פועל שיעשהו האלוה אלא ׳על ידי מלאך׳. וכבר ידעת, שענין ׳מלאך׳ שליח, וכל עושה מעשה מצוה הוא ׳מלאך׳ עד שתנועות בעלי החיים ואפילו שאינם מדברים סיפר הכתוב עליהם שהם ׳על ידי מלאך׳ כשתאות התנועה ההיא לכונת האלוה אשר שם בו כח יניעהו התנועה ההיא. אמר ״אלהי שלחני מלאכה וסגר פום אריותא ולא חבלוני״ – ותנועות ׳אתון בלעם׳ כולם ׳על ידי מלאך׳; עד שהיסודות יקראו גם כן ׳מלאכים׳: ״עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט״. והנה יתבאר לך ש׳מלאך׳ יאמר על השליח מן האנשים ״וישלח יעקב מלאכים״; ויאמר על הנביא ״ויעל מלאך ה׳ מן הגלגל אל הבוכים״; ״וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים״; ויאמר על השכלים הנפרדים שיראו לנביאים ׳במראה הנבואה׳; ויאמר על הכוחות החיוניות כמו שנבאר.
ג ודברינו הנה אמנם הוא ב׳מלאכים׳ אשר הם שכלים נפרדים, שתורתנו לא תכחיש היותו ית׳ מנהיג זה המציאות באמצעות ה׳מלאכים׳. וכתבו ה׳חכמים׳ במאמר התורה ״נעשה אדם בצלמנו״ ואמרו: ״הבה נרדה״ (אשר זה ׳לשון רבים׳) – אמרו: ״כביכול שאין הקב״ה עושה דבר עד שמסתכל בפמליא של מעלה״. והתמה מאמרם ׳מסתכל׳ – כי בזה הלשון בעצמו יאמר אפלטון שהאלוה יעין בעולם השכלים, וישפיע ממנו המציאות. ובמקומו אמרו כן מחלט ״אין הקב״ה עושה דבר עד שנמלך בפמליא של מעלה״ – ו׳פמליא׳ הוא המחנה בלשון יון. וב׳בראשית רבה׳ גם כן נאמר וב׳מדרש קהלת׳: ״את אשר כבר עשוהו״ – ׳עשהו׳ לא נאמר אלא ׳עשוהו׳ כביכול הוא ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר שבך והושיבו אותו על כנו, שנאמר: ״הוא עשך ויכוננך״. וב׳בראשית רבה׳ גם כן אמרו: ״כל מקום שנאמר וה׳ – הוא ובית דינו״.
ד ואין הכונה באלו המאמרים כולם מה שיחשבוהו הפתאיים שיש לו ית׳ דברים, או מחשבה או התבוננות אל שאלת עצה והעזר בדעת אחרים – ואיך יעזר הבורא במה שברא? אבל כולו באור שאפילו חלקי המציאות עד בריאת האברים מבעלי החיים כפי מה שהם – כל זה באמצעות מלאכים – כי הכוחות כולם מלאכים. ומה מאד רע עורון הסכלות ומה מאוד מזיק – אילו אמרת לאיש אחד מאשר יחשבו שהם ׳חכמי ישראל׳ שהאלוה ישלח מלאך שיכנס בבטן האשה ויציר שם העובר ייטב לו זה מאוד ויקבלהו, ויראה זה עוצם ויכולת בחוק האלוה וחכמה ממנו ית׳ – עם האמינו גם כן שה׳מלאך׳ גוף מאש שורפת שיעורו כשליש העולם כולו – ויראה זה כולו אפשר בחק האלוה; אמנם אם תאמר לו שהאלוה שם בזרע כח מציר יעשה תמונת אלו האברים ויתארם והוא – ה׳מלאך׳ או ההצורות כולם מפעולת השכל הפועל והוא – ה׳מלאך׳ והוא – ׳שרו של עולם׳ אשר יזכרוהו ה׳חכמים׳ תמיד – יברח מזה כי לא יבין ענין זה העוצם והיכולת האמיתיים והוא – המצאת הכוחות הפועלות בדבר אשר לא יושגו בחוש. כבר בארו ה׳חכמים ז״ל׳ למי שהוא ׳חכם׳ כי כל כח מן הכוחות הגופניות – ׳מלאך׳ כל שכן הכוחות המפוזרות בעולם ושכל כח יש לו פעולה אחת מיוחדת ולא יהיו לו שתי פעולות. ב׳באשית רבה׳: ״תני אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות ואין שני מלאכים עושין שליחות אחת״ – וזהו ענין כל הכוחות. וממה שיחזק אצלו היות הכוחות האישיות הטבעיות והנפשיות נקראות ׳מלאכים׳ – אמרם במקומות רבים ועיקרו ב׳בראשית רבה׳: ״בכל יום הקב״ה בורא כת של מלאכים ואומרים לפניו שירה והולכים להם״. וכאשר הוקשה זה המאמר במאמר מורה על היות המלאכים עומדים, וכן התבאר פעמים שהמלאכים ׳חיים וקימים׳ – היה המענה שמהם קיים ומהם אבד. וכן הענין באמת, כי אלו הכוחות האישיות הוות נפסדות על ההמשך, ומיני הכוחות ההם נשארים לא יפסדו. ושם נאמר בענין ׳יהודה ותמר׳: ״אמר ר׳ יוחנן ביקש לעבור וזימן לו הקב״ה מלאך שהוא ממונה על התאוה״ – רצונו לומר: כח הקושי – הנה כבר קרא הכח הזה גם כל ׳מלאך׳. וכן תמצאם תמיד אומרים ׳מלאך שהוא ממונה על כך וכך׳ – כי כל כח שמינהו האלוה ית׳ על ענין מן הענינים הוא ׳מלאך הממונה על אותו דבר׳. וכתוב ב׳מדרש קוהלת׳: ״בשעה שאדם ישן נפשו אומרת למלאך, ומלאך לכרוב״ – הנה כבר בארו למי שיבין וישכיל שהכח המדמה גם כן יקרא ׳מלאך׳ ושהשכל יקרא ׳כרוב׳. ומה מאד נאה זה למי שידע, ומה מאד הוא נמאס לפתאים.
ה אבל היות כל צורה שיראה בה ה׳מלאך׳ – ׳במראה הנבואה׳ כבר אמרנו בזה. שאתה תמצא נביאים יראו ה׳מלאך׳ כאילו הוא איש נורא מפחיד – אמר ״ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד״; ומהם מי שיראהו אש ״וירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש״; ושם נאמר: ״אברהם שהיה כחו יפה – נדמו לו כדמות אנשים, לוט שהיה כוחו רע – נדמו לו כדמות מלאכים״ – וזה סוד נבואי גדול; והנה יבואי הדברים בנבואה במה שראוי. ושם נאמר: ״עד שלא עשו שליחותן – אנשים ומשעשו שליחותן – לבשו מלאכות״ – והסתכל איך באר מכל צד שענין ׳מלאך׳ הוא פעולה אחת ושכל ׳מראה מלאך׳ אמנם הוא ׳במראה הנבואה׳ ולפי ענין המשיג.
ו ואין במה שזכרו אריסטו גם כן דבר שיחלוק בזה הענין על התורה. אבל אשר יחלוק עלינו בזה כולו היותו מאמין אלו הדברים כולם קדומים. ושהם ענינים מחויבים ממנו ית׳ כן; ואנחנו נאמין שכל זה נברא, ושהאלוה ברא השכלים הנפרדים ושם בגלגל כח התשוקה להם, והוא אשר ברא השכלים והגלגלים ושם בהם אלו הכוחות המנהיגות – בזה נחלוק עליו.
ז והנה תשמע דעתו, ודעת התורה האמיתית בחידוש העולם.
פרק קודםפרק הבא