מורה נבוכים, חלק ב פרק ב׳

פרק ב

א זה הגשם החמישי – והוא הגלגל – לא ימלט מהיותו, אם הוה נפסד והתנועה גם כן הוה נפסדת, או יהיה בלתי הוה ולא נפסד כמו שיאמר בעל הריב. ואם היה הגלגל הוה נפסד יהיה ממציאו אחר ההעדר הוא האלוה – ית׳ שמו; וזה מושכל ראשון כי כל מה שנמצא אחר ההעדר יש לו ממציא בהכרח, ומן השקר שימציא עצמו. ואם היה זה הגלגל לא סר ולא יסור היותו כן מתנועע תנועה תדירית נצחית, יתחיב לפי ההקדמות אשר קדמו שיהיה מניעו זאת התנועה הנצחית לא גוף ולא כח בגוף והוא האלוה ית׳ שמו! הנה כבר התבאר לך שמציאות האלוה ית׳ והוא המחויב המציאות אשר אין סיבה לו ולא אפשרות למציאותו בבחינת עצמו, הורו המופתים החותכים האמתיים על מציאותו – יהיה העולם מחודש אחר העדר או יהיה בלתי חדש אחר העדר הכל שוה. וכן הורו המופתים על היותו אחד ובלתי גוף כמו שהקדמנו, כי המופת על היותו אחד ובלתי גוף הנה יתבאר – יהיה העולם מחודש אחר העדר או לא יהיה כן הכל שוה, כמו שבארנו בדרך השלישי מן הדרכים הפילוסופיים, וכמו שבארנו הרחקת הגשמות והעמד האחדות בדרכים הפילוסופיים.
ב והנה טוב אצלו שאשלים דעות הפילוסופים ואבאר ראיותיהם במציאות השכלים הנפרדים ואבאר הסכים זה ליסודות תורתנו – רצוני לומר: מציאות המלאכים. ואשלים זה הענין ואחר כך אשוב למה שידעתיו מהביא ראיות על חידוש העולם – כי החזקות שבראיותינו עליו לא יתאמתו ולא יתבארו אלא אחר ידיעת מציאות השכלים הנפרדים, ואיך אביא ראיה על מציאותם. ואי אפשר מבלתי הקדים לפני כל זה הקדמה היא נר מאיר תעלומות זה המאמר כולו מה שקדם מפרקיו ומה שיתאחר. והיא זאת ההקדמה.
ג הקדמה. דע כי מאמרי זה לא היתה כונתי בו שאחבר דבר בחכמה הטבעית, או אבאר עניני החכמה האלהית לפי קצת דעות, או אביא מופת על מה שבא עליו המופת מהם; ולא היה כונתי בו שאבאר ואגזור תכונת הגלגלים, ולא שאגיד מספרם, כי הספרים המחוברים בכל זה מספיקים; ואם לא יהיו מספיקים בענין מן הענינים לא יהיה מה שאומר אני אותו בענין ההוא טוב מכל מה שנאמר. ואמנם, היתה הכונה בזה המאמר – מה שכבר הודעתיך אותו בפתיחתו, והוא באור ספקות הדת והראות אמיתות נסתריה אשר הם נעלים מהבנת ההמון. ולזה ראוי לך כשתראני מדבר בהעמיד השכלים הנפרדים ובמספרם, או במספר הגלגלים ובסיבות תנועותיהם, או באמת ענין החומר והצורה או בענין השפע האלהי, וכיוצא באלו הענינים, שלא תחשוב או יעלה בלבך שאני אמנם כונתי לאמת הענין ההוא הפילוסופי לבד, כי אלו הענינים כבר נאמרו בספרים רבים ובא המופת על אמתת רובם; אבל אמנם אכון לזכור מה שיתבאר ספק מספקי התורה בהבנתו, ויותרו קשרים רבים בידיעת הענין ההוא אשר אבארהו.
ד וכבר ידעת מפתיחת מאמרי זה שקטבו אמנם יסוב על באור מה שאפשר להבינו מ׳מעשה בראשית׳ ו׳מעשה מרכבה׳ ובאור ספקות נתלות בנבואה ובידיעת האלוה. וכל פרק שתמצאני מדבר בו בבאור ענין כבר בא המופת עליו בחכמת הטבע או ענין כבר התבאר במופת בחכמה האלהית או התבאר שהוא הראוי מכל מה שיאמן או ענין נתלה במה שהתבאר בלימודים – דע שהוא מפתח בהכרח להבנת דבר מספרי הנבואה – רצוני לומר: ממשליהם וסודותם–; ומפני זה זכרתיו ובארתיו והראיתיו למה שיועילנו מידיעת ׳מעשה מרכבה׳ או ׳מעשה בראשית׳ או לבאר עיקר בענין הנבואה, או בהאמין דעת אמיתית מן האמונות התוריות.
ה ואחר הקדים זאת ההקדמה אשוב להשלים מה שנכנסנו בו.
פרק קודםפרק הבא