מורה נבוכים, חלק א פרק מ״ח

פרק מח

א כל מה שבא מענין השמע מיוחס לאלוה ית׳, תמצא ׳אנקלוס הגר׳ נשמר ממנו, ופרש ענינו בהגיע המאמר ההוא אליו ית׳ – כלומר: שהוא השיגהו; ואם היה בכלל הצעקה והתפלה, יפרש ענינו, שהוא קבל או לא קבל – ויאמר לעולם בתרגום ׳שמע ה׳ ׳שמיע קדם ה׳, ובענין הצעקה תרגם ׳שמוע אשמע צעקתו׳ – קבלא אקבל׳. וזה נמשך בפרושו לא נטה מזה במקום מן המקומות. אמנם מה שבא מן הראיה מיוחס אליו ית׳, פרש אונקלוס בן פרושים מופלאים לא התבאר לי כוונתו ודעתו. והוא – כי במקומות יפרש ׳וירא ה׳: ׳וחזא ה׳, ובמקומות יפרשהו ׳וגלי קדם ה׳. ואמנם פרשו: ׳וחזא ה׳ הוא ראיה מבוארת על היות ׳חזא׳ גם כן בלשון הארמי משותף ושהוא מורה על ענין השגת השכל, כאשר יורה על השגת החוש. ואני תמה אחר שהענין כן אצלו, על מה ברח מן הקצת ופרשו ׳גלי קדם ה׳?
ב וכאשר השתכלתי במה שמצאתיו מנוסחאות ה׳תרגום׳ (עם מה ששמעתיו בעת הלמוד) ראיתיו כשימצא ה׳ראיה׳ מחוברת בעול או הזק וחמס יפרשהו ׳גלי קדם ה׳. ואין ספק, שמלת ׳חזא׳ בלשון ההוא גוזרת ההשגה וישב הדבר המושג כפי מה שהושג; ולזה כשמצא הראיה נתלית בעול לא יאמר: ׳וחזא׳ אבל ׳וגלי קדם ה׳.
ג והנה מצאתי כל ׳ראיה׳ מיוחסת לאלוה בכל ה׳תורה׳ פרשה ׳וחזא׳, זולת אלו אעשר אספר לך. ״כי ראה ה׳ בעניי״ – ׳ארי גלי קדם ה׳ עולבני׳; ״כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך״ – ׳ארי גלי קדמי׳ (עם היות המדבר מלאך לא יחס לו ההשגה המורה על ישוב הענין להיות עול); ״וירא אלהים את בני ישראל״ – ׳וגלי קדם ה׳ שיעבודא דבני ישראל׳; ״ראה ראיתי את עני עמי״ – ׳מגלא גלי קדמי ית שיעבודא דעמי׳; ״וגם ראיתי את הלחץ״ – ׳ואף גלי קדמי דחקא׳; ״וכי ראה את ענים״ – ׳וארי גלי קדמוהי שיעבודהון׳; ״ראיתי את העם הזה״ – ׳גלי קדמי עמא הדין׳ שענינו: ראיתי מרים כמו ״וירא אלהים את בני ישראל״ אשר ענינו: ראה את ענים ועמלם; ״וירא ה׳ וינאץ״ – ׳וגלי קדם ה׳; ״כי יראה כי אזלת יד״ – ׳ארי גלי קדמוהי׳ – וזה גם כן ענין עול להם והתגברות שונא. וזה כולו היה נמשך ונראה בו ״והביט אל עמל לא תוכל״. ולזה כל ׳שעבוד׳ וכל מרי יתרגמהו, ׳גלי קדמוהי׳ או ׳גלי קדמי׳.
ד אבל נפסד עלי זה הפרוש הטוב, הנאה, אשר אין ספק בו, – בשלושה מקומות, היה מחוקם, לפי זאת הסברה שיפרשם, ׳גלי קדם ה׳ ואני מוצא אותם בנוסחאות: ׳וחזא ה׳. והם אלו ״וירא ה׳ כי רבה רעת האדם״, ״וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה״, ״וירא ה׳ כי שנואה לאה״. והקרוב אצלי – שיהיה זה טעות שנפל בנוסחאות. שאין אצלנו כתיבת אנקלוס בזה, עד שנאמר: שמא יש לו בזה פרוש?
ה האמנם פרשו ״אלהים יראה לו השה״ – ׳קדם ה׳ גלי אימרא׳ – שלא יביא זה לחשוב, שהאלוה עתיד לבקשו ולהמציאו; או הוא גם כן מגונה בלשון ההוא התלות השגתו באחד מבעלי חיים בלתי מדברים.
ו וצריך שיבוקש הרבה בדקדוק הנוסחאות בזה; ואם תמצא אלו המקומות כמו שזכרנו, לא אדע לו כונה בזה.
פרק קודםפרק הבא