מורה נבוכים, חלק א פרק כ״ו

פרק כו

א כבר ידעת אמרתם הכוללת למיני הפרושים כולם התלויים בזה הענין, והוא אמרם ״דברה תורה כלשון בני אדם״. ענין זה – כי כל מה שאפשר לבני אדם כולם הבנתו וציורו בתחלת המחשבה, הוא אשר שם ראוי לאלוה ית׳. ולזה יתואר בתארים מורים על הגשמות להורות עליו שהוא ית׳ נמצא. כי לא ישיגו ההמון בתחלת המחשבה מציאות כי אם לגשם בלבד, ומה שאינו גשם או נמצא בגשם אינו נמצא אצלם.
ב וכן כל מה שהוא שלמות אצלנו ייוחס לו ית׳ – להורות עליו שהוא שלם במיני השלמיות כולם, ואין עמו חסרון או העדר כלל. וכל מה שישיגו ההמון שהוא חסרון או העדר – לא יתואר בו; ולזה לא יתואר באכילה ושתיה ולא בשנה ולא בחלי ולא בחמס ולא במה שידמה לזה. וכל מה שיחשוב ההמון שהוא שלמות יתואר בו – ואף על פי שהדבר ההוא אמנם הוא שלמות בערך אלינו אבל בערך אליו ית׳ אלו אשר נחשבם כלם שלמיות הם תכלית החסרון; אמנם אילו דימו העדר השלמות ההוא האנושי ממנו ית׳ היה זה אצלם חסרון בחקו.
ג ואתה יודע כי התנועה היא משלמות בעל החיים והכרחית לו בהשלמתו. וכמו שהוא צריך לאכילה ושתיה להחליף מה שיותך כן הוא צריך לתנועה לכוון אל הטוב לו והמורגל לברוח מן הרע לו ומה שהוא כנגדו. ואין הפרש בין שיתואר ית׳ באכילה ובשתיה או שיתואר בתנועה. אבל לפי ׳לשון בני אדם׳ – כלומר: הדמיון ההמוני – היו האכילה והשתיה אצלם חסרון בחוק האלוה והתנועה אינה חסרון בחקו ואף על פי שהתנועה אמנם הצריך אליה החסרון. וכבר התבאר במופת כי כל מתנועע בעל גודל – מתחלק בלא ספק; והנה יתבאר אחר זה היותו ית׳ בלתי בעל גודל ולא תמצא לו תנועה; ולא יתואר גם כן במנוחה כי לא יתואר במנוחה אלא מי שדרכו להתנועע. וכל אלה השמות המורים על מיני תנועות בעל החיים כולם יתואר בהם ית׳ על הדרך שאמרנו כמו שיתואר בחיים כי התנועה – מקרה דבק לבעל החיים. ואין ספק, כי בהסתלק הגשמות יסתלקו כל אלה כלומר: ׳ירד ועלה והלך ונצב ועמד וסבב וישב ושכן ויצא ובוא ועבר׳ וכל מה שדומה לזה.
ד וזה הענין ההארכה בו – יתרון אלא מפני שהרגילוהו דעות ההמון, לכן צריך לבארו לאשר לקחו עצמם בשלמות האנושי, ולהסיר מהם אלו המחשבות המתחילות משני הנערות אליהם – במעט הרחבה כמו שעשינו.
פרק קודםפרק הבא