מורה נבוכים, חלק א פרק כ״א

פרק כא

א ׳עבור׳. ענינו הראשון הוא בענין העתק גוף במקום, ועקר הנחתו הראשונה – לתנועת בעל החיים על רוחק אחד ישר: ״והוא עבר לפניהם״, ״עבור לפני העם״ – וזה הרבה. ואחר כן הושאל להמשך הקולות באויר: ״ויעבירו קול במחנה״, ״אשר אנוכי שומע מעבירים עם ה׳״.
ב ואחר כן הושאל לביאת האור והשכינה אשר יראום הנביאים ב׳מראה הנבואה׳ – אמר ״והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה״ – והיה זה ב׳מראה הנבואה׳ כי תחלת הספור אמר ״ותרדמה נפלה על אברם וגו׳״. ולפי זאת ההשאלה נאמר: ״ועברתי בארץ מצרים״ וכל מה שידמה לו.
ג וכבר הושאל עוד למי שיעשה מעשה אחד ויפליג בו ויעבור גבולו – אמר ״וכגבר עברו יין״.
ד וכבר הושאל עוד למי שיחטיא כונה אחת ויכון כונה אחרת ותכלית אחרת: ״והוא ירה החצי להעבירו״. ולפי זאת ההשאלה הוא אצלי אמרו: ״ויעבור ה׳ על פניו״ – ויהיה הכינוי ב׳פניו׳ שב לו ית׳ (וכן שמוהו ה׳חכמים׳ כי ׳פניו׳ זה שב לו ית׳ – ואם זכרו זה בכלל ׳הגדות׳ אין זה מקומם אבל הוא חזוק מעט לדעתנו – ויהיה ׳פניו׳ כינוי ל׳הקב״ה׳). ובאור זה – כפי מה שיראה לי שמשה ע״ה בקש השגה אחת – והיא אשר כינה אותה ב׳ראית פנים׳ באמרו: ״ופני לא יראו״ – ויעדהו בהשגה למטה ממה שביקש – והוא אשר כינה אותה ב׳ראית אחור׳ באמרו: ״וראית את אחורי״. וכבר העירונו על זה הענין ב׳משנה תורה׳. ואמר הנה כי האלוה ית׳ העלים ממנו ההשגה ההיא המכונה ב׳ראית פנים׳ והעבירו לענין אחר – כלומר: לידיעת הפעולות המיוחסות לו ית׳ שיחשב בהם שהם תארים רבים – כמו שאבאר. ואמרי ׳העלים ממנו׳ ארצה בו, כי זאת ההשגה נעלמת נמנעת בטבעה, ושכל אדם שלם עם הדבק שכלו במה שבטבעו שישיג, ויבקש השגה אחרת אחריה, תשתבש השגתו או תאבד – כמו שאבאר בפרק מפרקי זה המאמר – אלא אם ילוה אליו עזר אלהי – כמה שאמר ״ושכתי כפי עליך עד עברי״.
ה אבל ה׳תרגום׳ נהג מנהגו באלו הענינים וזה – כי כל דבר שימצאהו מיוחס אל האלוה וישיגהו גשמות או משיגי ההגשמה יחשבהו בחסרון המצטרף, וישים היחס ההוא לענין אחד מצטרף לאלוה – מחוסר. אמר באמרו: ״והנה ה׳ נצב עליו״ – ׳יקרא דה׳ מעתד עלוהי׳, ואמר באמרו: ״יצף ה׳ ביני ובינך״ – ׳יסך מימרא דה׳; – ועל זה המשיך פרושו ע״ה. וכן עשה באמרו: ״ויעבור ה׳ על פניו ויקרא״ – ׳ואעבר ה׳ שכינתיה על אפוהי וקרא׳; והנה יהיה הדבר אשר ׳עבר׳ אצלו נברא בלא ספק; ושם כנוי ב׳פניו׳ שב אל ׳משה רבינו׳ ויהיה פרוש ׳על פניו׳ – לפניו כמו ״ותעבור המנחה על פניו״. וזה גם כן פרוש יפה וטוב. וממה שמחזק פרוש ׳אונקלוס הגר ז״ל׳ – מאמר הכתוב: ״והיה בעבור כבודי״ – כבר באר כי הדבר ה׳עובר׳ הוא דבר מיוחס לו ית׳ לא עצמו – יתבאר שמו; ועל ה׳כבוד׳ ההוא אמר: ׳עד עוברי׳ ׳ויעבור ה׳ על פניו׳.
ו ואם אי אפשר מבלתי חשוב מצטרף מחוסר כמו שיעשה ׳אונקלוס׳ תמיד פעם ישים המחוסר ההוא ׳יקרא׳ ופעם ישימהו ׳מימרא׳. ופעם ישימהו ׳שכינה׳ כפי ענין כל מקום – הנה אנחנו גם כן נשים המצטרף המחסר הנה ׳קול׳ – ויהיה הענין ׳ויעבור קול ה׳ על פניו ויקרא׳ (וכבר בארנו השאלת הלשון ל׳קול׳ ׳עברה׳: ״ויעבירו קול במחנה״) – ויהיה ה׳קול׳ הוא אשר ׳קרא׳. ולא תרחיק היות הקריאה מיוחסת ל׳קול׳ כי באלו המלות בעצמם בא הסיפור על דבורו ית׳ למשה – אמר ״וישמע את הקול מדבר אליו״ – וכמו שיחס ה׳דבור׳ ל׳קול׳ כן יחס הנה ה׳קריאה׳ ל׳קול׳. וכבר בא כמו זה בבאור – כלומר: יחס ה׳אמירה׳ וה׳קריאה׳ ל׳קול׳ – אמר ״קול אומר קרא ואמר מה אקרא?״. ויהיה הפרוש לפי זה הענין כן. ויעבור ׳קול׳ מלפני ה׳ ויקרא ׳ה׳ ה׳. ויהיה כפל ׳ה׳ – לקריאה, כי הוא ית׳ הנקרא, כמו ״משה משה״, ״אברהם אברהם״. וזהו גם כן פרוש נאה מאד.
ז ולא תרחיק היות זה הענין העמוק הרחוק להשיגו סובל פרושים רבים, כי זה לא יזיק במה שאנחנו בו. ועליך לבחור אי זו מן ההאמנות שתרצה, אם שיהיה המעמד הגדול ההוא כולו ׳מראה נבואה׳ בלא ספק, וההשתדלות כולו – השגות שכליות אשר ביקש ואשר נמנע ממנו, ואשר השיג – הכל שכלי, אין חוש בו, כמו שבארנו תחלה; או היה שם עם זה השגת חוש ראות, אבל לדבר נברא בראיתו יגיע שלמות ההשגה השכלית, כמו שפרש אונקלוס זה – (אם לא היתה ההשגה המראית ההיא גם כן ב׳מראה הנבואה׳ כמו שבא באברהם ״והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר״); או שהיה עם זה השגת חוש אוזן גם כן ויהיה ה׳קול׳ הוא אשר ׳עבר על פניו׳ אשר הוא נברא גם כן בלא ספק. בחר אי זו מן הדעות שתרצה כי הכונה כולה – שלא תאמין אמרו הנה ׳ויעבור׳ – כמו ״עבור לפני העם״ כי האלוה ית׳ אינו גוף, ולא תכשר עליו התנועה, ואי אפשר שיאמר שהוא ׳עבר׳ לפי ההנחה הראשונה בלשון.
פרק קודםפרק הבא