מורה נבוכים, חלק א פרק ד׳

פרק ד

א דע כי ׳ראה׳ ו׳הביט׳ ו׳חזה׳ – שלש המלות האלה נופלות על ראות העין והושאלו שלשתם להשגת השכל.
ב אמנם זה ב׳ראה׳ מפורסם אצל ההמון – ואמר: ״וירא והנה באר בשדה״ וזה – ראות עין; ואמר: ״ולבי ראה הרבה חכמה ודעת״ וזה השגה שכלית.
ג ולפי זאת ההשאלה הוא כל ׳לשון ראיה׳ שבאה באלוה ית׳ כאמרו: ״ראיתי את ה׳״, ״וירא אליו ה׳״, ״וירא אלהים כי טוב״, ״הראני נא את כבודך״, ״ויראו את אלהי ישראל״ – כל זה השגה שכלית לא ראות עין ממש בשום פנים. כי לא ישיגו העינים רק גוף, ובצד וקצת מקריו גם כן – כלומר: מראה הגוף ותארו וכיוצא בהם. וכן הוא ית׳ לא ישיג בכלי כמו שיתבאר.
ד וכן ׳הביט׳ נופל על ההבטה בעין לדבר ״אל תביט אחריך״, ״ותבט אשתו מאחריו״, ״ונבט לארץ״. והושאל אל הבטת השכל והשקפתו על התבוננות הדבר עד שישיגהו; והוא אמרו: ״לא הביט און ביעקב״ כי ה׳און׳ לא יראה בעין; וכן אמרו: ״והביטו אחרי משה״ – אמרו ה׳חכמים ז״ל׳ שבו עוד זה הענין ושהוא הגדה על היותם מדקדקים אחר פעולותיו ומאמריו ומסתכלים בהם; ומזה הענין אמרו, ״הבט נא השמימה״ כי זה היה ב׳מראה הנבואה׳. ועל זאת ההשאלה הוא כל ׳לשון הבטה׳ שבאה באלוה ית׳: ״מהביט אל האלקים״ ותמונת ה׳ יביט״, ״והביט אל עמל לא תוכל״.
ה וכן ׳חזה׳ נופל על ראות העין ״ותחז בציון עינינו״. והושאל להשגת הלב ״אשר חזה על יהודה וירושלם״, ״היה דבר ה׳ אל אברם במחזה״. ועל זאת ההשאלה נאמר: ״ויחזו את האלהים״. ודעהו!
פרק קודםפרק הבא