מורה נבוכים, חלק א פרק א׳

פרק א

א ״פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים״
ב ׳צלם׳ ו׳דמות׳. כבר חשבו בני אדם כי ׳צלם׳ בלשון העברי יורה על תמונת הדבר ותארו; והביא זה אל הגשמה גמורה לאומרו ״נעשה אדם בצלמנו כדמותנו״ – וחשבו שהאלוה על צורת אדם – רצוני לומר: תמונתו ותארו – והתחיבה להם ההגשמה הגמורה והאמינו בה; וראו שהם אם יפרדו מזאת האמונה יכזיבו הכתוב וגם ישימו האלוה נעדר אם לא יהיה גוף בעל פנים ויד כמותם בתמונה ובתואר אלא שהוא יותר גדול ויותר בהיר לפי סברתם והחומר שלו גם כן אינו דם ובשר – זה תכלית מה שחשבוהו רוממות בחק האלוה.
ג אמנם מה שצריך שיאמר בהרחקת הגשמות והעמיד האחדות האמיתית – אשר אין אמת לה אלא בהסרת הגשמות – הנה תדע המופת על כל זה המאמר אבל הערתנו הנה בזה הפרק היא – לבאר ענין ׳צלם׳ ו׳דמות׳.
ד ואומר כי הצורה המפורסמת אצל ההמון – אשר היא תמונת הדבר ותארו – שמה המיוחד בה בלשון העברי ׳תאר׳ – אמר ״יפה תואר ויפה מראה״, ״מה תארו?״, ״כתואר בני המלך״ ונאמר בצורה המלאכית ״יתארהו בשרד... ובמחוגה יתארהו״ – וזהו שם שלא יפול על האלוה ית׳ כלל – חלילה וחס.
ה אמנם ׳צלם׳ הוא נופל על הצורה הטבעית – רצוני לומר: על הענין אשר בו נתעצם הדבר והיה מה שהוא והוא אמיתתו מאשר הוא הנמצא ההוא – אשר הענין ההוא באדם הוא – אשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית. ומפני ההשגה הזאת השכלית נאמר בו ״בצלם אלהים ברא אותו״.
ו ולכן נאמר: ״צלמם תבזה״ – כי ה׳בזיון׳ דבק בנפש אשר היא הצורה המינית לא בתמונת האברים ותארם. – וכן אומר כי הסיבה בקריאת הצלמים ׳צלמים׳ – היות המבוקש מהם ענינם הנחשב, לא תמונתם ותארם; וכן אומר ב״צלמי טחוריהם״ כי היה הנרצה מהם – ענין דחות הזק ה׳טחורים׳ לא תואר ה׳טחורים׳. ואם אי אפשר מבלתי היות ׳צלמי טחוריהם׳ ו׳צלמים׳ נקראים כן מפני התמונה והתואר יהיה, אם כן, ׳צלם׳ – שם משתתף או מסופק יאמר על הצורה המינית ועל הצורה המלאכית ועל כיוצא בה מתמונות הגשמים הטבעיים ותאריהם.
ז ויהיה הנרצה באמרו: ׳נעשה אדם בצלמנו׳ – הצורה המינית אשר היא ההשגה השכלית לא התמונה והתואר. הנה כבר בארנו לך ההפרש בין ׳צלם׳ ו׳תואר׳ ובארנו ענין ׳צלם׳.
ח אמנם ׳דמות׳ הוא שם מן ׳דמה׳ והוא כן דמיון בענין כאמרו: ״דמיתי לקאת מדבר״ – לא שדמה לכנפיה ונוצתה אבל דמה אבלו לאבלה; וכן: ״כל עץ בגן אלהים לא דמה אליו ביופיו״ – דמיון בענין היופי; ״חמת למו כדמות חמת נחש״, ״דמיונו כאריה יכסוף לטרוף״ – כלם דמיון בענין לא בתמונה ובתואר. וכן נאמר: ״דמות כסא״, ״דמות הכסא״ – דמיון בענין ההתנשאות והרוממות לא בריבועו ועביו ואריכות רגליו כמו שיחשבו העניים; וכן: ״דמות החיות״.
ט וכאשר יוחד האדם בענין שהוא זר בו מאוד מה שאין כן בדבר מן הנמצאות מתחת גלגל הירח – והוא ההשגה השכלית – אשר לא ישתמש בה חוש ולא מעשה גוף ולא יד ולא רגל – דימה אותה בהשגת האלוה אשר אינה בכלי (ואם אינו דמיון באמת אבל לנראה מן הדעת תחלה). ונאמר באדם מפני זה הענין – רצוני לומר: מפני השכל האלהי המדובק בו – שהוא ב׳צלם אלהים ובדמותו׳ – לא שהאלוה ית׳ גוף שיהיה בעל תמונה.
פרק הבא