א הַתְמוּרָה הוּא שֶׁיֹּאמַר בַּעַל הַקָּרְבָּן עַל בֶּהֱמַת חֻלִּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ. אוֹ הֲרֵי זוֹ חֲלִיפַת זוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת חַטָּאת זוֹ אוֹ תַּחַת עוֹלָה זוֹ שֶׁהִיא תְּמוּרָה. וְכֵן אִם אָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת חַטָּאת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּתוֹךְ הַבַּיִת אוֹ תַּחַת עוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ. אֲבָל אִם אָמַר עַל בֶּהֱמַת חֻלִּין הֲרֵי זוֹ תַּחַת עוֹלָה אוֹ הֲרֵי זוֹ תַּחַת חַטָּאת לֹא אָמַר כְּלוּם. וְכֵן אִם אָמַר הֲרֵי זוֹ מְחֻלֶּלֶת עַל זוֹ אֵינָהּ תְּמוּרָה: