משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל פרק ו׳

פרק ו

א אֵין עוֹשִׂין סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. וְאִם רָצָה לִמְכֹּר מְעַט מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית מוֹכֵר. וְאוֹתָן הַדָּמִים הֲרֵי הֵן כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית וְיִלָּקַח בָּהֶן מַאֲכָל וְיֵאָכֵל בִּקְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית. וְאוֹתוֹ הַפְּרִי הַנִּמְכָּר הֲרֵי הוּא בִּקְדֻשָּׁתוֹ כְּשֶׁהָיָה:

ב לֹא יִהְיֶה לוֹקֵחַ יַרְקוֹת שָׂדֶה וּמוֹכֵר. וְלֹא יִצְבַּע מִקְּלִפֵּי שְׁבִיעִית בְּשָׂכָר. מִפְּנֵי שֶׁזֶּה עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. לָקַח יְרָקוֹת לֶאֱכל וְהוֹתִיר מֻתָּר לִמְכֹּר הַמּוֹתָר וְהַדָּמִים שְׁבִיעִית. וְכֵן אִם לִקֵּט יְרָקוֹת לְעַצְמוֹ וְלָקַח מֵהֶן בְּנוֹ אוֹ בֶּן בִּתּוֹ וּמָכַר הֲרֵי זֶה מֻתָּר וְהַדָּמִים דְּמֵי שְׁבִיעִית:

ג כְּשֶׁמּוֹכְרִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית אֵין מוֹכְרִין אוֹתָן לֹא בְּמִדָּה וְלֹא בְּמִשְׁקָל וְלֹא בְּמִנְיָן. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּסוֹחֵר פֵּרוֹת בַּשְּׁבִיעִית. אֶלָּא מוֹכֵר הַמְעַט שֶׁמּוֹכֵר אַכְסָרָה לְהוֹדִיעַ שֶׁהוּא הֶפְקֵר וְלוֹקֵחַ הַדָּמִים לִקְנוֹת בָּהֶן אֹכֶל אַחֵר:

ד וְאוֹגֵד דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לְהֵאָגֵד לַבַּיִת לִמְכֹּר בַּשּׁוּק אַכְסָרָה כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹגְדִין לְהָבִיא לַבַּיִת לֹא כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹגְדִין לַשּׁוּק. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּמוֹכֵר בְּצִמְצוּם. וּדְבָרִים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהֵאָגֵד אֶלָּא לַשּׁוּק לֹא יֶאֱגֹד אוֹתָן:

ה פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ לֹא יִהְיוּ נִמְכָּרִים בְּמִדָּה אוֹ בְּמִשְׁקָל אוֹ בְּמִנְיָן. אֶלָּא כְּפֵרוֹת הָאָרֶץ אַכְסָרָה. וְאִם הָיוּ נִכָּרִין שֶׁהֵם מִחוּצָה לָאָרֶץ מֻתָּר:

ו חֹמֶר בִּשְׁבִיעִית מִבְּהֶקְדֵּשׁ. שֶׁהַפּוֹדֶה אֶת הַהֶקְדֵּשׁ יָצָא הֶקְדֵּשׁ לְחֻלִּין וְיִתָּפְשׂוּ הַדָּמִים תַּחְתָּיו. וְהַשְּׁבִיעִית אֵינָהּ כֵּן. אֶלָּא הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת שְׁבִיעִית יִתָּפְשׂוּ הַדָּמִים וְיֵעָשׂוּ כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. וְהַפֵּרוֹת עַצְמָן לֹא נִתְחַלְּלוּ וְנַעֲשׂוּ כְּפֵרוֹת שְׁאָר שָׁנִים. שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (ויקרא כה ז) "תִּהְיֶה" בַּהֲוָיָתָהּ תְּהֵא לְעוֹלָם. וּלְפִי שֶׁנִּקְרֵאת (ויקרא כה יב) "קֹדֶשׁ" תּוֹפֶשֶׂת דָּמֶיהָ. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר הָאַחֲרוֹן נִתְפָּשׂ בַּשְּׁבִיעִית וְהַפְּרִי עַצְמוֹ הוּא כְּמוֹ שֶׁהָיָה:

ז כֵּיצַד. לָקַח בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית אוֹ בִּדְמֵיהֶן בָּשָׂר נַעֲשָׂה הַבָּשָׂר כְּאוֹתָן הַפֵּרוֹת וְאוֹכְלוֹ כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. וְצָרִיךְ לְבַעֵר אוֹתָן בִּשְׁעַת בִּעוּר הַשְּׁבִיעִית. לָקַח בְּאוֹתוֹ בָּשָׂר אוֹ בְּדָמָיו דָּגִים יָצָא הַבָּשָׂר וְנִתְפְּשׂוּ הַדָּגִים. לָקַח בַּדָּגִים אוֹ בִּדְמֵיהֶן שֶׁמֶן יָצְאוּ דָּגִים וְנִתְפַּשׂ שֶׁמֶן. לָקַח בַּשֶּׁמֶן אוֹ בְּדָמָיו דְּבַשׁ יָצָא שֶׁמֶן וְנִתְפַּשׂ דְּבַשׁ. וְצָרִיךְ לְבַעֵר הַפֵּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת עִם הַדְּבַשׁ הָאַחֲרוֹן כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבַעֲרִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. וְאֵין עוֹשִׂין מִשְּׁנֵיהֶם מְלוּגְמָא וְלֹא מַפְסִידִין אוֹתָן, כִּשְׁאָר פֵּרוֹת שְׁבִיעִית:

ח אֵין שְׁבִיעִית מִתְחַלֶּלֶת אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ מִקָּח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּפְרִי רִאשׁוֹן. אֲבָל בִּפְרִי שֵׁנִי מִתְחַלֵּל בֵּין דֶּרֶךְ מִקָּח בֵּין דֶּרֶךְ חִלּוּל:

ט וּכְשֶׁמְּחַלְּלִין פְּרִי הַנִּלְקָח שֵׁנִית אֵין מְחַלְּלִין אוֹתוֹ עַל בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף חַיִּים. שֶׁמָּא יַנִּיחֵם וִיגַדֵּל מֵהֶם עֲדָרִים. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁבִיעִית עַצְמָהּ. אֲבָל מְחַלְּלִין אוֹתָן הַפֵּרוֹת עַל הַשְּׁחוּטִים:

י דְּמֵי שְׁבִיעִית אֵין פּוֹרְעִין מֵהֶם אֶת הַחוֹב. וְאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן שׁוֹשְׁבִינוּת. וְאֵין מְשַׁלְּמִין מֵהֶן תַּגְמוּלִין. וְאֵין פּוֹסְקִין מֵהֶן צְדָקָה לַעֲנִיִּים בְּבַיִת הַכְּנֶסֶת. אֲבָל מְשַׁלְּחִין מֵהֶן דְּבָרִים שֶׁל גְּמִילוּת חֲסָדִים וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעַ. וְכֵן אֵין לוֹקְחִין מֵהֶם עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה וְאִם לָקַח יֹאכַל כְּנֶגְדָּן כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאֵין מְבִיאִין מֵהֶן קִנֵּי זָבִים וְזָבוֹת וְיוֹלְדוֹת וְחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. וְאִם הֵבִיא יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. וְאֵין סָכִים כֵּלִים וְעוֹרוֹת בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית. וְאִם סָךְ יֹאכַל כְּנֶגְדָּן:

יא אֵין נוֹתְנִין מֵהֶן לֹא לְבַלָּן וְלֹא לְסַפָּר וְלֹא לְסַפָּן וְלֹא לִשְׁאָר הַאֻמָּנִין. אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְמִי שֶׁדּוֹלֶה מַיִם מִן הַבּוֹר לְהַשְׁקוֹתוֹ מַיִם. וּמֻתָּר לִתֵּן מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית אוֹ מִדְּמֵיהֶן לַאֻמָּנִין מַתְּנַת חִנָּם:

יב הָאוֹמֵר לְפוֹעֵל הֵא לְךָ אִיסָר זֶה וְלַקֵּט לִי יָרָק הַיּוֹם שְׂכָרוֹ מֻתָּר וְאֵינוֹ כִּדְמֵי שְׁבִיעִית. אֶלָּא מוֹצִיאוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה. וְלֹא קָנְסוּ הַפּוֹעֵל לִהְיוֹת שְׂכָרוֹ כִּדְמֵי שְׁבִיעִית. וְאִם אָמַר לוֹ לַקֵּט לִי בּוֹ הַיּוֹם יָרָק הֲרֵי זֶה כִּדְמֵי שְׁבִיעִית וְאֵינוֹ מוֹצִיאוֹ אֶלָּא בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית:

יג הַחַמָּרִים הָעוֹשִׂים בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית מְלֶאכֶת שְׁבִיעִית הָאֲסוּרָה. כְּגוֹן שֶׁהֵבִיאוּ יוֹתֵר מִדַּאי. הֲרֵי שְׂכָרָן כִּדְמֵי שְׁבִיעִית. וְדָבָר זֶה קְנָס לָהֶם. וּמִפְּנֵי מָה קָנְסוּ בִּשְׂכַר הַחַמָּרִים וְלֹא קָנְסוּ בִּשְׂכַר הַפּוֹעֵל. מִפְּנֵי שֶׁשְּׂכָרוֹ מְעַט לֹא קָנְסוּ בּוֹ מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו:

יד הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם כִּכָּר בְּפוּנְדְיוֹן וְאָמַר לוֹ בִּשְׁעַת לְקִיחָה כְּשֶׁאֲלַקֵּט יְרָקוֹת שָׂדֶה אָבִיא לְךָ בּוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאוֹתוֹ הַכִּכָּר הֲרֵי הוּא כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. וְאִם לָקַח מִמֶּנּוּ סְתָם לֹא יְשַׁלֵּם לוֹ מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. שֶׁאֵין פּוֹרְעִין חוֹב מֵהֶן:

טו אוֹכְלִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה וְשֶׁלֹּא בְּטוֹבָה. בְּטוֹבָה כֵּיצַד. שֶׁיִּתֵּן לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ טוֹבָה שֶׁנָּתַן לוֹ. אוֹ שֶׁיַּכְנִיסוֹ לְגִנָּתוֹ לֶאֱכל כְּמִי שֶׁעָשָׂה לוֹ טוֹבָה. ומִי שֶׁנָּתְנוּ לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּמַתָּנָה אוֹ שֶׁנָּפְלוּ לוֹ בִּירֻשָּׁה הֲרֵי זֶה אוֹכְלָם כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹכֵל פֵּרוֹת שֶׁאוֹסֵף אוֹתָן הוּא בְּעַצְמוֹ מִן הַשָּׂדֶה:

פרק קודם פרק הבא