משנה תורה, הלכות קרבן פסח פרק ט׳

פרק ט

א כָּל הָאוֹכֵל מִן הַפֶּסַח אֵינוֹ אוֹכֵל אֶלָּא בַּחֲבוּרָה אַחַת וְאֵין מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ מִן הַחֲבוּרָה שֶׁיֹּאכַל בָּהּ. וְהַמּוֹצִיא מִמֶּנּוּ כְּזַיִת בָּשָׂר מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב מו) "לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה". וְהוּא שֶׁיַּנִּיחֵנוּ בַּחוּץ. שֶׁהוֹצָאָה כְּתוּבָה בּוֹ כְּשַׁבָּת לְפִיכָךְ צָרִיךְ עֲקִירָה וְהַנָּחָה כְּהוֹצָאַת שַׁבָּת. וְאֵין מוֹצִיא אַחַר מוֹצִיא בְּפֶסַח שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוֹצִיאוֹ הָרִאשׁוֹן נִפְסַל. מִן הָאֲגַף וּלְפָנִים כִּלְפָנִים מִן הָאֲגַף וְלַחוּץ כְּלַחוּץ וְהָאֲגַף עַצְמוֹ שֶׁהוּא עֳבִי הַפֶּתַח כְּלַחוּץ. הַחַלּוֹנוֹת וָעֳבִי הַכְּתָלִים כִּלְפָנִים. הַגַּגִּים וְהָעֲלִיּוֹת אֵינָן בִּכְלַל הַבַּיִת:

ב בְּשַׂר הַפֶּסַח שֶׁיָּצָא חוּץ לַחֲבוּרָתוֹ בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה נֶאֱסַר בַּאֲכִילָה וַהֲרֵי הוּא כִּבְשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁיָּצָא חוּץ לַעֲזָרָה אוֹ בְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצָא חוּץ לְחוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהַכּל כִּטְרֵפָה. וְלוֹקִין עַל אֲכִילָתוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת. אֵיבָר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ חוֹתֵךְ הַבָּשָׂר וְיוֹרֵד עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֶצֶם וְקוֹלֵף אֶת הַבָּשָׂר כָּל שֶׁבִּפְנִים יֹאכַל וְכָל שֶׁבַּחוּץ יִשָּׂרֵף. כְּשֶׁהוּא מַגִּיעַ לָעֶצֶם חוֹתֵךְ בְּקוֹפִיץ אִם הָיָה שְׁאָר קָדָשִׁים. וְאִם הָיָה פֶּסַח שֶׁאָסוּר לִשְׁבֹּר בּוֹ עֶצֶם קוֹלֵף עַד הַפֶּרֶק וּמְפָרֵק הָאֵיבָר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ מִן הַפֶּרֶק וּמַשְׁלִיכוֹ לַחוּץ:

ג שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד צְרִיכָה כָּל חֲבוּרָה מֵהֶן לַעֲשׂוֹת לָהּ הֶקֵּף שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב מו) "מִן הַבָּשָׂר חוּצָה". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן לוֹ חוּצָה לִמְקוֹם אֲכִילָתוֹ. וְאֵלּוּ הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶן אֵילָךְ וְאוֹכְלִין וְאֵלּוּ הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶן אֵילָךְ וְאוֹכְלִין כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאוּ מְעֹרָבִים:

ד הָיוּ הַמַּיִם שֶׁמּוֹזְגִים בּוֹ יֵינָם בְּאֶמְצַע הַבַּיִת בֵּין שְׁתֵּי הַחֲבוּרוֹת. כְּשֶׁהַשַּׁמָּשׁ עוֹמֵד לִמְזֹג קוֹפֵץ אֶת פִּיו וּמַחֲזִיר אֶת פָּנָיו עַד שֶׁמַּגִּיעַ אֵצֶל חֲבוּרָתוֹ וְאַחַר כָּךְ אוֹכֵל מַה שֶּׁבְּפִיו. שֶׁאָסוּר לָאוֹכֵל לֶאֱכל בִּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת. וּמֻתָּר לְכַלָּה לְהַחְזִיר פָּנֶיהָ מִפְּנֵי חֲבוּרָתָהּ וְאוֹכֶלֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא בּוֹשָׁה לֶאֱכל בִּפְנֵיהֶם:

ה שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁנִּפְרְצָה מְחִצָּה מִבֵּינֵיהֶן אֵינָן אוֹכְלִין. וְכֵן אִם הָיְתָה חֲבוּרָה אַחַת וְנַעֲשֵׂית מְחִצָּה בֵּינֵיהֶן אֵינָן אוֹכְלִין עַד שֶׁתִּסְתַּלֵּק. שֶׁאֵין הַפֶּסַח נֶאֱכָל בִּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת וְאֵינָן נֶעֱקָרִין מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה:

ו בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁנִּכְנְסוּ שְׁלֹשָׁה מֵהֶן אוֹ יֶתֶר לֶאֱכל פִּסְחֵיהֶן וְלֹא בָּאוּ שְׁאָר בְּנֵי חֲבוּרָה. אִם נִכְנְסוּ בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לֶאֱכל הַפְּסָחִים וְחָזַר הַמְעוֹרֵר לְכֻלָּן עַל הַשְּׁאָר וְלֹא בָּאוּ הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁנִּכְנְסוּ אוֹכְלִין עַד שֶׁיִּשְׂבְּעוּ וְאֵין מַמְתִּינִים לַשְּׁאָר. וַאֲפִלּוּ בָּאוּ הַמִּתְאַחֲרִין אַחַר כָּךְ וּמָצְאוּ אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ הַכּל אֵין מְשַׁלְּמִים לָהֶן כְּדֵי חֶלְקָם. אֲבָל אִם נִכְנְסוּ שְׁנַיִם בִּלְבַד הֲרֵי אֵלּוּ מַמְתִּינִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁעַת כְּנִיסָתָן לֶאֱכל אֲבָל בְּעֵת שֶׁנִּפְטָרִין אֵין אָדָם צָרִיךְ לְהַמְתִּין לַחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ גָּמַר אֶחָד בִּלְבַד מִלֶּאֱכל יֵצֵא וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַמְתִּין:

ז הַמַּאֲכִיל כְּזַיִת מִן הַפֶּסַח בֵּין מִפֶּסַח רִאשׁוֹן בֵּין מִפֶּסַח שֵׁנִי לְמוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה אוֹ לְגֵר תּוֹשָׁב אוֹ לְשָׂכִיר. הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה וְאֵינוֹ לוֹקֶה אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וּ (שמות יב מג) "בֶן נֵכָר" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה זֶה הָעוֹבֵד אֵל נֵכָר. וְאֵין מַאֲכִילִין מִמֶּנּוּ לְנָכְרִי אֲפִלּוּ גֵּר תּוֹשָׁב אוֹ שָׂכִיר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב מה) "תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ":

ח עָרֵל שֶׁאָכַל כְּזַיִת מִבְּשַׂר הַפֶּסַח לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב מח) "כָּל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ". בּוֹ הוּא שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל אֲבָל אוֹכֵל הוּא מַצָּה וּמָרוֹר. וְכֵן מֻתָּר לְהַאֲכִיל מַצָּה וּמָרוֹר לְגֵר תּוֹשָׁב וּלְשָׂכִיר:

ט כְּשֵׁם שֶׁמִּילַת בָּנָיו וַעֲבָדָיו מְעַכַּבְתּוֹ מִלִּשְׁחֹט הַפֶּסַח כָּךְ מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכל שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב מד) "וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ". כֵּיצַד. קָנָה עֶבֶד אַחַר שֶׁנִּשְׁחַט הַפֶּסַח. אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִמּוֹל אֶלָּא אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח. הֲרֵי זֶה אָסוּר לֶאֱכל עַד שֶׁיָּמוּל אוֹתָן. וְכֵיצַד יִהְיֶה הַבֵּן רָאוּי לְמִילָה אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח וְלֹא יִהְיֶה רָאוּי קֹדֶם שְׁחִיטָה. כְּגוֹן שֶׁחֲלַצְתּוֹ חַמָּה שֶׁצָּרִיךְ שִׁבְעַת יָמִים מֵעֵת לְעֵת מִיּוֹם הַבְרָאָתוֹ. וּכְגוֹן שֶׁכָּאֲבָה עֵינוֹ וְנִרְפֵּאת אַחַר שְׁחִיטָה. אוֹ שֶׁהָיָה טֻמְטוּם וְנִקְרַע אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח וְנִמְצָא זָכָר:

פרק קודם פרק הבא