משנה תורה, הלכות סוטה פרק ד׳

פרק ד

א בַּחֲמִשָׁה עָשָׂר בַּאֲדָר נִפְנִין בֵּית דִּין לְצָרְכֵי הָרַבִּים. וּבוֹדְקִין עַל הָרְאוּיָה לִשְׁתּוֹת לְהַשְׁקוֹתָהּ. וְעַל הָרְאוּיָה לְקַנֵּא לָהּ וּלְהוֹצִיאָהּ בְּלֹא כְּתֻבָּה. וּבְכָל זְמַן מַשְׁקִין אֶת הַסּוֹטוֹת:

ב וְאֵין מַשְׁקִין אֶת הַסּוֹטָה אֶלָּא בַּיּוֹם. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְהַשְׁקוֹת סוֹטָה. וְאֵין מַשְׁקִין שְׁתֵּי סוֹטוֹת כְּאַחַת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה טז) "וְהֶעֱמִיד אֹתָהּ הַכֹּהֵן":

ג סוֹטָה שֶׁאָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה מֵחֲמַת יִרְאָה וָפַחַד שֶׁיֵּשׁ לָהּ יְכוֹלָה לַחֲזֹר וְלוֹמַר הֲרֵינִי שׁוֹתָה. אֲבָל אָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה וְהִיא בְּרִיאָה וְאֵינָהּ יְרֵאָה וְלֹא פּוֹחֶדֶת אֵינָהּ יְכוֹלָה לַחֲזֹר וְלוֹמַר הִנְנִי שׁוֹתָה:

ד אָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה קֹדֶם שֶׁתִּמָּחֵק הַמְּגִלָּה הֲרֵי מְגִלָּתָהּ נִגְנֶזֶת וְאֵינָהּ כְּשֵׁרָה לְהַשְׁקוֹת בָּהּ סוֹטָה אַחֶרֶת. וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדֶּשֶׁן. וְאִם אָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה אַחַר שֶׁנִּמְחֲקָה הַמְּגִלָּה מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ:

ה וּמְאַיְּמִין עָלֶיהָ שֶׁתִּשְׁתֶּה וְאוֹמְרִין לָהּ בִּתִּי אִם בָּרוּר לָךְ הַדָּבָר שֶׁטְּהוֹרָה אַתְּ עִמְדִי עַל בֻּרְיֵךְ וּשְׁתִי וְאַל תִּפְחֲדִי לְפִי שֶׁאֵין הַמַּיִם דּוֹמִין אֶלָּא לְסַם יָבֵשׁ מֻנָּח עַל בָּשָׂר חַי. יֵשׁ שָׁם מַכָּה מְחַלְחֵל וְיוֹרֵד. אֵין שָׁם מַכָּה אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם:

ו אָמְרָה טְמֵאָה אֲנִי אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְחֲקָה הַמְּגִלָּה הַמַּיִם נִשְׁפָּכִין מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן קְדֻשָּׁה. וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדֶּשֶׁן:

ז מְגִלַּת סוֹטָה שֶׁכְּתָבָהּ בַּלַּיְלָה פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר וְכָתַב וְגוֹ' (במדבר ה כד) "וְהִשְׁקָה" וְגוֹ' (במדבר ה כה) "וְהִקְרִיב" וְגוֹ' כְּשֵׁם שֶׁקָּרְבָּנָהּ בַּיּוֹם כָּךְ כְּתִיבַת הַמְּגִלָּה וְהַשְׁקָיָתָהּ בַּיּוֹם. כְּתָבָהּ לְמַפְרֵעַ פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר הָאָלָה עַל הַסֵּדֶר. כְּתָבָהּ קֹדֶם שֶׁתְּקַבֵּל עָלֶיהָ הַשְּׁבוּעָה פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה כא) "וְהִשְׁבִּיעַ" וְכָתַב:

ח כְּתָבָהּ אִגֶּרֶת פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה כג) "בַּסֵּפֶר". כְּתָבָהּ עַל שְׁנֵי דַּפִּין פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר בַּסֵּפֶר סֵפֶר אֶחָד וְלֹא שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה. וְאֵינוֹ כּוֹתֵב לֹא עַל הַנְּיָר וְלֹא עַל הַדִּפְתְּרָא אֶלָּא בִּמְגִלַּת סֵפֶר שֶׁנֶּאֱמַר בַּסֵּפֶר. וְאִם כְּתָבָהּ עַל נְיָר אוֹ דִּפְתְּרָא פְּסוּלָה:

ט וְאִם כְּתָבָהּ יִשְׂרָאֵל אוֹ כֹּהֵן קָטָן פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה כג) "וְכָתַב הַכֹּהֵן". אֵינוֹ כּוֹתְבָהּ לֹא בְּקוֹמוֹס וְלֹא בְּקַנְקַנְתּוֹם וְלֹא בְּכָל דָּבָר שֶׁרִשּׁוּמוֹ נִכָּר וְעוֹמֵד אֶלָּא בִּדְיוֹ שֶׁאֵין בּוֹ קַנְקַנְתּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וְכָתַב (במדבר ה כג) "וּמָחָה" כְּתָב שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִמָּחוֹת. וְאִם כָּתַב בְּדָבָר הַמִּתְקַיֵּם פְּסוּלָה:

י נִשְׁאַר בַּמְּגִלָּה רשֶׁם כְּתָב נִכָּר פְּסוּלָה עַד שֶׁיִּמְחֹק יָפֶה יָפֶה. כָּתַב אוֹת אַחַת וּמְחָקָהּ וְחָזַר וְכָתַב אוֹת שְׁנִיָּה וּמְחָקָהּ עַד שֶׁהִשְׁלִים פְּסוּלָה עַד שֶׁתִּהְיֶה כֻּלָּהּ כְּתוּבָה:

יא כְּתָבָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אוֹ מְחָקָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ פְּסוּלָה. כָּתַב שְׁתֵּי מְגִלּוֹת לִשְׁתֵּי סוֹטוֹת וּמְחָקָן לְתוֹךְ כּוֹס אֶחָד אוֹ לְתוֹךְ שְׁתֵּי כּוֹסוֹת וְעֵרְבָן בְּכוֹס אֶחָד וְהִשְׁקָה לִשְׁתֵּיהֶן פְּסוּלָה. לְפִי שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן לֹא שָׁתְתָה מְגִלָּתָהּ. מְחָקָן בִּשְׁנֵי כּוֹסוֹת וְעֵרְבָן וְחָזַר וְחִלְּקָן לִשְׁנֵי הַכּוֹסוֹת לֹא יַשְׁקֶה אוֹתָן וְאִם הִשְׁקָה כָּשֵׁר. וְאִם נִשְׁפְּכוּ הַמַּיִם הֲרֵי זֶה כּוֹתֵב מְגִלָּה אַחֶרֶת וּמֵבִיא מַיִם אֲחֵרִים. נִשְׁפְּכוּ וְנִשְׁתַּיֵּר מֵהֶן לֹא יַשְׁקֶה אֶת הַשְּׁאָר. וְאִם הִשְׁקָה כָּשֵׁר:

יב מֵי סוֹטָה שֶׁלָּנוּ נִפְסָלִין בְּלִינָה. הִקְדִּים עָפָר לַמַּיִם פְּסוּלָה. לֹא הָיָה שָׁם עָפָר בַּהֵיכָל מֵבִיא עָפָר מִבַּחוּץ וּמַנִּיחוֹ בַּהֵיכָל וְלוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ וְנוֹתֵן עַל פְּנֵי הַמַּיִם. וְאֵינוֹ מֵבִיא אֵפֶר אֲבָל מֵבִיא רַקְבּוּבִית שֶׁהִיא כְּעָפָר:

יג וְלֹא יַחְפֹּר בְּקוֹרְדוֹם בַּהֵיכָל וְיוֹצִיא עָפָר שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה יז) "אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן". וְאִם חָפַר וְהוֹצִיא עָפָר כָּשֵׁר:

יד הִקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁקָהּ כְּשֵׁרָה. נִטְמֵאת מִנְחָתָהּ קֹדֶם שֶׁיַּנִּיחֶנָה בִּכְלִי שָׁרֵת הֲרֵי זוֹ תִּפָּדֶה כְּכָל הַמְּנָחוֹת שֶׁנִּטְמְאוּ קֹדֶם שֶׁיִּתְקַדְּשׁוּ בִּכְלִי שָׁרֵת וְיָבִיאוּ מִנְחָה אַחֶרֶת. נִטְמֵאת הַמִּנְחָה אַחַר שֶׁקִּדְּשָׁהּ בִּכְלִי שָׁרֵת הֲרֵי זוֹ תִּשָּׂרֵף. וְכֵן אִם אָמְרָה טְמֵאָה אֲנִי קֹדֶם שֶׁתִּקָּמֵץ הַמִּנְחָה. אוֹ שֶׁאָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה. אוֹ שֶׁלֹּא רָצָה בַּעְלָהּ לְהַשְׁקוֹתָהּ. אוֹ שֶׁבָּאוּ עֵדֵי טֻמְאָה. אוֹ שֶׁמֵּת הוּא. אוֹ שֶׁמֵּתָה הִיא. הֲרֵי הַמִּנְחָה כֻּלָּהּ נִשְׂרֶפֶת. וְאִם אֵרַע אֶחָד מֵאֵלּוּ אַחַר שֶׁקָּרַב הַקֹּמֶץ אֵין הַשְּׁיָרִים נֶאֱכָלִין:

טו הָיָה בַּעְלָהּ כֹּהֵן אֵין שְׁיָרֵי מִנְחָתָהּ נֶאֱכָלִין מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לַבַּעַל חֵלֶק בָּהֶם. וְאֵינָהּ עוֹלָה כֻּלָּהּ לְאִשִּׁים כְּמִנְחַת זִכְרֵי כְּהֻנָּה מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהּ חֵלֶק בָּהּ. אֶלָּא הַקֹּמֶץ קָרֵב לְעַצְמוֹ וּשְׁיָרִים מִתְפַּזְּרִין עַל בֵּית הַדֶּשֶׁן. נִמְצְאוּ עֵדֵיהָ זוֹמְמִין מִנְחָתָהּ תֵּצֵא לְחֻלִּין:

טז הַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי אֲנָשִׁים הַרְבֵּה וְנִסְתְּרָה עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם הֲרֵי זֶה מֵבִיא מִנְחָה אַחַת עַל יְדֵי כֻּלָּן כְּשֶׁמַּשְׁקֶה אוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה טו) "מִנְחַת קְנָאֹת הִיא". מִנְחָה אַחַת לְקִנּוּיִין הַרְבֵּה:

יז יֵשׁ לַבַּעַל לְגַלְגֵּל בִּשְׁבוּעָה עָלֶיהָ שֶׁלֹּא זִנְּתָה עִם אִישׁ זֶה שֶׁקִּנֵּא לָהּ בּוֹ וְלֹא עִם אִישׁ אַחֵר. וְשֶׁלֹּא זִנְּתָה תַּחְתָּיו מִשֶּׁנִּתְאָרְסָה קֹדֶם שֶׁתִּנָּשֵׂא וְלֹא אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת. אֲבָל אֵינוֹ מְגַלְגֵּל עָלֶיהָ שֶׁלֹּא זִנְּתָה קֹדֶם הָאֵרוּסִין וְלֹא אַחַר שֶׁגֵּרְשָׁהּ אִם גֵּרְשָׁהּ וְהֶחֱזִירָהּ. שֶׁאִם זִנְּתָה בְּעֵת זֶה לֹא תֵּאָסֵר עָלָיו. וְכָל שֶׁתִּבָּעֵל וְלֹא תִּהְיֶה אֲסוּרָה לוֹ אֵינוֹ מַתְנֶה עִמָּהּ. לְפִיכָךְ אִם כָּנַס יְבִמְתּוֹ אֵינוֹ מְגַלְגֵּל עָלֶיהָ שֶׁלֹּא זִנְּתָה כְּשֶׁהָיְתָה שׁוֹמֶרֶת יָבָם. אֲבָל מְגַלְגֵּל עָלֶיהָ שֶׁלֹּא זִנְּתָה תַּחַת אָחִיו שֶׁאִם זִנְּתָה תַּחַת אָחִיו הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו. וְכֵן אִם גֵּרְשָׁהּ וְהֶחֱזִירָהּ מְגַלְגֵּל עָלֶיהָ שֶׁלֹּא זִנְּתָה תַּחְתָּיו בַּנִּשּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים. וְיֵשׁ לוֹ לְגַלְגֵּל עָלֶיהָ בִּלְהַבָּא שֶׁלֹּא תִּזְנֶה תַּחְתָּיו וְשֶׁלֹּא תִּזְנֶה אַחַר שֶׁיַּחְזִירֶנָּה אִם יְגָרֵשׁ וְיַחֲזִיר. לְפִיכָךְ כְּשֶׁתִּזְנֶה לְהַבָּא מַיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ וְיֶאֶרְעוּ לָהּ אוֹתָן הַמְאֹרָעוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר (במדבר ה כב) "אָמֵן אָמֵן". אָמֵן מֵאִישׁ זֶה אָמֵן מֵאִישׁ אַחֵר. אָמֵן נְשׂוּאָה אָמֵן אֲרוּסָה. אָמֵן לְשֶׁעָבַר אָמֵן לְהַבָּא:

יח מִצְוַת חֲכָמִים עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְקַנְּאוֹת לִנְשֵׁיהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה יד) "וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ". וְכָל הַמְקַנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ טָהֳרָה. וְלֹא יְקַנֵּא לָהּ לֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ וְלֹא מִתּוֹךְ מְרִיבָה וְלֹא לְהַטִּיל עָלֶיהָ אֵימָה. וְאִם עָבַר וְקִנֵּא לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים מִתּוֹךְ אֶחָד מִכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ הֲרֵי זֶה קִנּוּי:

יט אֵין רָאוּי לִקְפֹּץ וּלְקַנְּאוֹת בִּפְנֵי עֵדִים תְּחִלָּה אֶלָּא בֵּינוֹ לְבֵינָהּ בְּנַחַת וּבְדֶרֶךְ טָהֳרָה וְאַזְהָרָה כְּדֵי לְהַדְרִיכָהּ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּלְהָסִיר הַמִּכְשׁוֹל. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל אִשְׁתּוֹ וְעַל בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ וּמַזְהִירָן וּפוֹקֵד דַּרְכֵיהֶן תָּמִיד עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁהֵן שְׁלֵמִין מִכָּל חֵטְא וּמֵעָוֹן הֲרֵי זֶה חוֹטֵא שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ה כד) "וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא":

פרק קודם