א אָסוּר לַמּוֹכֵר אוֹ לַקּוֹנֶה לְהוֹנוֹת אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה יד) "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ". וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה אֵינוֹ לוֹקֶה מִפְּנֵי שֶׁנִּתָּן לְהִשָּׁבוֹן. וּבֵין שֶׁהוֹנָה בְּמֵזִיד בֵּין שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁיֵּשׁ בְּמֶכֶר זֶה הוֹנָיָה חַיָּב לְשַׁלֵּם: